כבר שנים אני מגדלת יתוש. יתושי שלי כבר בן 5. אני מטפחת את חייו בדיוק באותה דרך בה פנינה רוזנבלום מורחת קרם לחות על פניה הרעננות בכל בוקר. יתוש מפונק, נו.

את חיי היחד שלנו התחלנו בצפון תל-אביב. שכונת בבלי.

בערבים הוא היה עושה הליכות יתושיות בפארק הירקון, ותמיד היה חוזר הבייתה עם יתושה אחרת.

כל הלילה הייתי שומעת את המציצות שלו ואת המציצות שלהן.

הוא היה מעריץ גדול של הזמרת שרי. זו ששרה את "דם חם". כל בוקר היה נפתח אצלו עם השיר הזה. חתכ'ת פסיכי.

אחרי שנה החלטתי שדי, אנחנו צריכים לשנות אוירה ולסור מעט מבבלי היקרה.

לאחר בדיקות ולבטים, ארזנו את מטלטלנו ונענו אל עבר שכונת רמת אביב, ממש ליד הקניון.

שם, הכל היה אחר. הוא היה יושב בכל ערב על עדן החלון, ממתין לאיזו יתושה פראית שתעבור. היה מביט על הסטודנטים העוברים והשבים מהאוניברסיטה הקרובה ולאט לאט ראיתי אותו הולך ודועך.

יתושי כבר לא היה אותו יתוש תקשורתי וחם.

אחרי מספר חודשים יחד, הוא גילה לי שלא מצץ כבר חצי שנה.

הייתי המומה, לי זה קרה חודשיים אחרי שנכנסנו לדירה.

אחרי רבע שעה הבנתי שדרכינו צריכות להיפרד, שדי, מספיק. העת לומר שלום הגיעה. לא ריאלי שיתושי לא ימצוץ כל כך הרבה זמן. חשתי שהוא בדיכאון עמוק.

באותו הלילה נדדה שנתי. לא יכולתי להאמין שיתושי שלי ייעלם מחיי. זה לא הגיוני, לא.

בבוקר שלמחרת, פתחתי את קופסת הגפרורים בה ישן ולא מצאתי אותו.

חיפשתי באגרטל שבסלון, בתוך חורי השטקרים שבבית, מעל המקרר, על כל רשתות החלונות ולא מצאתיו. יתושי שלי נעלם כלא היה.

שבוע שלם לא תפקדתי. לא יכולתי להבין איך זה קרה ואיפה הוא.

ואז, ביום בהיר ושטוף שמש בוגדנית, הוא הופיע בדלת ביתי.

"מצאתי את דרכי", אמר לי בחדווה, "אני נוסע להודו עם היתושית ההיא, זוכרת? זו שהבאתי קבוע בכל שבוע לדירה שלנו בבבלי".

"בטח שאני זוכרת", עניתי לו ולאחר מספר שניות הבנתי.

כשהוא היה מביא אותה בלילות, הוא היה קם בבוקר שלמחרת עם חיוך שלא מש ממנו חצי יום. באותם לילות בהם היא הגיעה, הייתי שומעת את אנחותיו העוצמתיות.

כנראה ההיא מצצה לו ממש טוב.

יתושי חזר אליי אחרי חצי שנה בה השתובב לו בהודית מדוברת עם המוצצת הפוסטמה.

הוא כבר לא היה הוא באמת. מעושן מגראס, כולו הזיות מפטריות השומשום שהיה טוחן, מסטול רצח.

אחרי מספר ימים הבהרתי לו שאם לא יפסיק עם כל השטויות האלה, דרכינו ייפרדו לתמיד.

והוא אהב לגור איתי, לכן הלך לטיפול פסיכולוגי בן שנתיים.

היום, ברוך השם, הכל אחרת. האמת היא שממש אחרת. יתושי חזר בתשובה.

הוא מגיע בכל סוף שבוע הבייתה. לעיתים הוא מזכיר את היתושה ההיא.

נראה לי שהוא מתפלל שהמוצצת הזאת תגיע שוב.

שמעתי שהיא עדיין בהודו.

בטח טוחנת פטריות.

או סתם... מוצצת.

בהמה.