הפסח שלו:

פסח- אוטוטו

מצה- הולך טוב עם שוקולד

מרור- אמא שלה תאכיל אותי הרבה ממנו בליל הסדר.

ולמה? כי שוב נכנעתי שעושים את החג אצל ההורים שלה.

מכירים את הקטע הזה שלפני כל חג מתחילות המלחמות אצל מי עושים אותו?

אז זהו- היא ניצחה בפסח הזה.

אז נגיע אליהם, ישבו בסלון כל הדודים שאתה רואה רק באירועים והחליטו להתארגן השנה להילולה (גם כן הילולה- כולה פולנים) ואני אעבור אחד אחד ואגיד שלום , לגברים לחיצת יד ולנשים נשיקה מרסקת לחיים.

"שלום, מה שלומך? כמה זמן לא התראינו" ובראש עובר לי משהו אחר : "כוסאמו, מעניין מה יש מעניין בבר שיטשטש את האימה" טוב , יושבים לשולחן ותמיד תמיד יקפוץ הדוד המתלהב ויקבע מי קורא עכשיו- ואני תמיד מסתתר מאחורי ההגדה שלא יתנו לי חלק לקרוא. ואז מגיע הקטע עם האחים והתורה וכו' וכו', ומתחילות הבדיחות על החכם והרשע...

לכל משפחה יש איפיון ברור מי משמש באיזה תפקיד. רק שאצל המשפחה שלה הייתי מקטלג את כולם בתור הרשע.. :))

בסוף זה ייגמר- ואז נקבל קינוח (נכון שגם לכם דחפו עוגת קוקוס בקינוח?)

אכלתי כמו חזיר (שיהיה להם על מה לרכל שנלך) שתיתי הרבה אלכוהול (שיהיה להם על מה לרכל שנלך) התלבשתי בבגדים יפים (שירכלו איזה סמרטוטים אני תמיד לובש) ואפילו נתתי לאישה לנהוג חזרה כי שתיתי הרבה  (שירכלו שאני לא אחראי לתת לאישה לנהוג בלילה)

הגענו הבייתה, כולם נרדמו ואני הולך למקרר למצוא משהו לאכול ..כוסאוחתו הרעיבו אותי הפולנים האלו.

הפסח שלה:

כנראה שניסי פסח עדיין מתרחשים - הוא הסכים לשם שינוי לערוך את הסדר אצל ההורים שלי.

אחרי 10 שנות יסוריים במשפחה שלו, מגיע לי סדר אחד כהלכתו...

3 שעות של נסיעה בפקקים ולו רק בשביל לספוג 4 שעות של מרורים, לזכר ה-400 שקיבלו בני ישראל במצרים...

שוב אשמע מאמא שלו עד כמה עמלה וטרחה בהכנת התבשילים, עם שליחת רמז עבה לכישורי הבישול הירודים שלי, תוך שהיא מרימה גבה מעוצבת לעבר הסלט הירוק העלוב שהכנתי... למרות שגם אם הייתי מזמינה את רפי כהן לבשל צלע טלה לכבודה עדיין הייתי זוכה למבט “הבילתי מוכשרת” שהריי היא לא סובלת אותי - מאז ששברתי לה את המאפרה של “רוזנטל”...

ואבא שלו - שמשוכנע, שהוא ג’רי סיינפלד הישראלי ימחזר בפעם ה-100 את הבדיחה הקבועה במשפט “ובן זומא אומר”...כולם יצחקו. חוץ ממני.

אחותו תעיר שהצבע של החולצה לא הולם אותי ואמא שלו שוב תציע שאוליי אצא איתה לקניות “כי לרונית יש ממש טעם טוב בבגדים”

(תזכורת: גם שברתי את המאפרה, גם בשלנית איומה, נטולת חוש הומור וגם בעלת טעם רע בבגדים).

סביר להניח, שעד המשך הערב יצטרפו לשלל התכונות השליליות שלי עוד כמה חדשות (הם דואגים לחדש את המלאי בכל שנה) ואני אצא את ליל הסדר: מעט מבושמת (גם יקב שלם, לא ימחוק את הטראומה), חסרת בטחון ועם צורך עז לעבור טיפול פסיכולוגי מתקן.

אז השנה, נעשה את החג עם ההורים שלי.

מגיע לו.

שיסבול קצת...