כשמדברים על ההבדלים בין הורידים לבין העורקים, מדברים לרוב על הפונקציה המעשית שלהם, האם הם יוצאים מן הלב או נכנסים אליו. כאן אדבר על ההבדל, שאיננו פונקציונאלי, בינתיים, אלא אופייני בלבד. וכמובן, כן, התשובה תהיה שוב כי החמצן הוא כחול והחנקן הוא אדום... צבעו של הדם הוא אדום. בספרות המדעית מצוין, כי הדם מורכב בעיקר מהמוגלובין, וע"פ ויקיפדיה הנוסחא הכימית האמפירית של ההמוגלובין בבני אדם C738H1166N812O203S2Feהיא שימו לב לריכוזים: הריכוז הגבוה ביותר, הוא של המימן (H), שאת צבעו הצהוב אנו כולנו מכירים, במיוחד כאשר אנו נפצעים ויש צורך לסתום את החתך שנוצר. את צבעו האדום של הדם אנו כנראה רואים מתוך ריכוזו הגבוה של החנקן (N). הדם זורם בעורקים, ואני יכולה לנחש כי צבעו האדום של העורק נובע מריכוזו הגבוה של החנקן. את הורידים אנו גם רואים, ובניחוש מושכל, אומר כי הורידים צבעם כחול. כל מי שיציץ לרגע בכף ידו, יראה צינורות כחולים. ושוב, ע"פ ויקיפדיה: בדם שהם מכילים, הורידים, רמה גבוהה של פחמן דו-חמצני. פחמן דו-חמצני, מדגיש את הריכוז הגבוה של החמצן (כפול שתיים לפחות). אני מנחשת, שוב, כי צבעו הכחול של הוריד אינו מקרי, וכי יש קשר לעליה בריכוז החמצן בו יחסית לעורקים. אני מקווה שעד כאן הצלחתי לשכנע, וגם אתם כבר רואים את הקשר בין החמצן לבין הצבע הכחול. כי גם במים יש O₂ וגם באוויר יש O₂ וגם בוריד יש O₂ והם שלושתם בצבע כחול. ומכאן אני מעוניינת לדבר על המשמעות של לשייך צבעים לאטומים. כי עבורי, אם אני יכולה לראות את האטומים, אוכל, אולי, גם לראות את מאפייניהם ודרך התנהגותם. שבוע הבא אדבר על מדוע קרח צף על פני מים ומה הקשר בין זה לבין מסה. |