"אריק איינשטיין ואורי זוהר הזכורים לטוב, התחילו את זה, בנאיביות שאפיינה את תקופתם, בסרט "מציצים". מאז, "הולך ופוחת הדור".

"אנחנו דור מ-ו-ן", שר אביב גפן, "אנחנו דור מצוין", תקנו אותו. אני לא יודע מי מהם. מה שבטוח, אנחנו דור מציצן. אנחנו גם מאפשרים לעצמנו להיות "דור מוּצַץ". אנחנו נחשפים לעין כל...

מה אחז בנו?

כאשר נתקלתי לראשונה ב "אח הגדול", היה זה בספרו המרשים של אורוול 1984. מאז פיתח מונח זה מימדים מפחידים. אין זו רק תוכנית הטלוויזיה, זה גם ה G.P.S. ' ים והטלפונים הסלולאריים והציוצים... נראה שאיבדנו את היכולת ועימה את הזכות לפרטיות, בעוד עינה הפקוחה של מערכת ממוחשבת חסרת תקדים בהיקפה, מתבוננת בנו. "לא ינום שומר ישראל...". חסרת תקדים? בעצם לא ממש. אייזק אסימוב, שיצר את "מולטיווק", מחשב העל, הניח לו להשתלט על התקשורת העולמית רגע בטרם הרס את העולם, לפני שיצרו מחדש... המפחיד בכך הוא, שבעצם באם חושבים על כך כל "נבואות" סופרי המדע הבדיוני מאז ז'ול וורן מתגשמות בזו אחר זו...

אז מה אנו מוצאים במבוכי המציאות הווירטואלית?

אני חווה מדי יום בקבוצות אותן אני מעביר, את הצורך והרצון של המשתתפים לדבר על עצמם, את עצמם. הפייסבוק מעניק מרחב עצום חסר הפרעות לכך.

אני עוקב גם אחר התגובות במרחב זה ורואה כי שיקוף והדהוד (שתי מיומנויות ראיון חשובות) ניתנות בעיקר לפוסטים אשר אינם מצריכים תשומת לב. רדידות קוגניטיבית מיושמת הלכה למעשה בהזדהויות רגשיות אסוציאטיביות. ויחד עם זאת, אנחנו לא מוותרים על הצורך בהכרה.

נסו לרגע...

כבו את הסלולריים... צאו מהפייסבוק... מהאינטרנט בכלל... מהטלוויזיה.. לכו לפארק, למדבר, לטבע, ראו את יפי הבריאה.   לכו אל מה שהגדרתי כ "מרחב הדממה...", (זוכרים?). האם אתם מסוגלים בכלל?

אני נתקל במטופלים, אשר אינם יכולים להתנתק מהסלולרי גם בזמן הטיפול. "מה יהיה אם יחפשו אותי"? ... "מה יקרה אם לא אהיה זמין למשהו"? מעבר להיבטי השליטה העולים מהתנהגות זו, קיים כאן צורך נואש כמעט בהכרה של החוץ, בכניעה לדפוס ה "אינסטנט". בפחד מהיעלמות. בידיעה שאם בכל רגע נתון, איננו מחוברים הרי שאיננו קיימים. התשובה לשאלתו הנצחית של האמלט,  "להיות או לא להיות" משתנה.פעם, לא התקיימנו באם לא חשבנו", היום איננו מתקיימים, אם איננו מקבלים את ההכרה בקיומנו מבחוץ.  אולי, זה כשלעצמו מהווה נושא לטיפול...

האם אנו מאבדים, בעקבות מרחבי השממה הוירטואליים, את יכולת ההתקשרות? או האם אנו מוכנים לוותר על קשרי עומק לטובת קשרי רוחב? אני מניח כי יש כאן כר נרחב, למחקר פסיכולוגי עתידי (או עכשווי).

על כל פנים, אני חושב כי האפוקליפסה (ובמובנה הפשוט - חזון אחרית הימים) שאני אולי משרטט כאן, היא חלק מהאבולוציה האנושית. קיימת מחלוקת מרובת שנים, באשר לדמות האנושית בימות המשיח. דעה אחת (הרמב"ם) אומרת כי נהייה מהויות אנרגטיות ללא גוף. דעה סותרת, מקיימת את הגוף האנושי, אך מעודן יותר?!  (אולי רק ראשים גדולים על גוף קטנטן...).

ויחד עם זאת, ייתכן ויש אור בקצה המנהרה הוירטואלית. למרות שקיעת "האביב הערבי", אל תוך בוץ מוסלמי קיצוני, נראה, או לפחות כך אומרים, כי המהפכה שבישרה אותו התחילה מהפייסבוק. באם כך, אפשר יהיה להשתמש במדיה זו גם כתחליף לדברים אחרים, מלחמות אולי?  ...

"משיח לא בא... לא מטלפן" שירו הוותיק "מחכים למשיח", של שלום חנוך, אקטואלי היום בתכניו כפי שהיה לפני 30 שנה. אך, אינו מעודכן ב apps ... למשיח, פשוט אין עדיין -  דף פייסבוק.

וכך כתבה יובל בדף ה "פרצופספר" שלה :

האות F היא החשובה ביותר בחיינו.

 איני יודע מה האסוציאציה העולה בכם...

אך היא המשיכה - Family, Food, Friends, Face Book .