מכירים את זה שהמחשב כותב, מתחבר.. .. וכלום לא קורה? יש רגעים כאלו, לפעמים יותר, שאני מוקף במחשבות, המון מחשבות, בלתי חדירות ולא רק שהן חסרות ערך לחלוטין הן חוזרות על עצמן, טורדניות ומלבד זאת מהוות דליפה קשה למשטר האנרגיה הזמינה לגוף. וזאת האנרגיה הזמינה לגוף דוקא ברגעים האלו היא לא מי יודע כבר מלכתחילה ואולי בדיעבד. זה מה שנקרא, אין יוצא ואין בא. מעגל סגור. אז אני יושב לי במין ענן וירטואלי כזה עוצמת הדציבאלים בראש עולה בהרבה על המותר בשטח מיושב לפי החוק. מדיטציה אני אומר, לא עובד. ספר, ודאי שלא, אפילו סרט הולך לאיבוד בין סימטאות הקסבה הסואנת הזאת. סקס אני פוחד לעלות על קצה מחשבתי הרי אני יודע מה קורה בזמנים שכאלו לאגו הגברי. השינה כבר הרימה רגליים ועוד לפני שפניתי לעברה הסתלקה לה מבלי להעיף ולו מבט חטוף לעברי. ברגעים כאלו אני מייחל שאפתח את הארון ואגלה איזה בקבוק יין נשכח עמוק בין הצללים כי ביושר יש לומר, אין סיבה לבקבוק יין לעמוד מיותם מעבר לדרוש. אז הצללים בהחלט מרשימים אבל אפילו הם לא מסתירים את הבקבוק המיוחל, המיותם. בינתיים אני מגלה שהראש התרוקן, דממה, עשתה לו טוב הכתיבה לרעשן הזה, בתנועה רכה, כמעט לא מורגשת השכיבה לשינה את הטורדניות, העקשניות ואני פתאום זמין, כמו חדש וגם.. התקשורת התחדשה. מכירים את זה?
|