"זה הרחש הזה, שבבטן התחתונה, קוראים לזה אושר" אמר לי,

ראשו מתנדנד תחת כובד המשקל של מגבעת הקסמים הכסופה.

המוני מטאטאים ריחפו אז סביבנו,

"אלה", ציין בחיוך, "הם רק אשליה".

התעוררתי אל כתפייה שנזלה מכתף,

הרגשתי אותו עדיין באפי, ריח קטורת, עיניו מביטות בי בטוב לב מבעד לערפילי קורי השינה.

"חכה!", אני מנסה לחזור לתנומה,

"אם כל המטאטאים הללו והמים, הם רק אשליה, מהו הדבר האמיתי?" אני זורקת חכה אל קצוות התת מודע.

"זה... הרחש הזה... שבבטן התחתונה...קוראים לזה אושר..." מלמולו הרחוק נשמע אז מקוטע...