
יהודה עמיחי אומר שאלוהים מרחם על ילדי הגן - אבל מה איתי...?
05:20 השעון מצלצל...אני קופצת מהמיטה לכיוון השולחן עליו מונח הסלולרי שלי, מכוונת את השעון לעוד 10 דקות של תנומה מבורכת ומתוקה, חוזרת למיטה וצוללת בחזרה לתוך צמר הגפן המתוק מתוק שלי.
05:30 - השעון מצלצל והפעם בקשיחות כמו מזהיר אותי שלא להעז ולעשות snooze נוסף...
קשיחות עובדת עליי.
אני קמה. נוהל גלח"צ (לא ממש גלח"צ, רק "צ" לצורך העניין...)
חוזרת למיטה, מקלפת מעליי את הפיג'מה ומבקשת סליחה ומחילה מהגוף שלי על כך שאני חושפת אותו לקור האיום הזה של לפנות בוקר.
לובשת את הטופ, מעליו את גופיית הספורט, מצמידה את הטייטס לרגליי שפוצחות בשביתה (זה אופנתי היום שביתות, לא?) ובמחאה אילמת על הבירווז האיום שהחורף מזמן להם, נועלת את נעלי הספורט. קולעת את השיער כדי שיהיה נוח. מתיישבת על המיטה ונוהמת.
אני בכלל מתעוררת בבוקר כמו רוטווילר....זועמת, נובחת, נוהמת, העיניים שלי רושפות גיצים ואוי למי שיבוא לי לא טוב בשעות האלה. אוי למי שיבוא לי לפריים בכלל, באופן כללי, בשעות האלה של הבוקר.
מסיימת לנהום. לא שוכחת גם לקלל איזו קללה עסיסית וקמה לכיוון המטבח.
עד כאן אין שום סימן שאלוהים כועס עליי. כלום.
מכינה לי את הקפה שמציל אותי מהתאבדות אלימה, מכינה את הכריך (ועוד כריך לאחה"צ) , שולפת מהמקרר את המצרכים למוזלי של 10:00, שולפת את הקופסא עם ארוחת הצהריים ומסדרת הכל יפה בתוך השקית.
כן, היום הוא לא יעשה לי את זה. אני יודעת.
ניגשת למסדרון, מזליפה טיפה אחת של סטילה בכל עין, מחייכת בעייפות כשאני רואה את הטיפות הכחולות נוזלות לי על הלחיים ושוב מדמיינת שאני בת מלוכה...
ומאחר ואני בת מלוכה הדרך לאוטו תצלח. הוא לא יתעלל בי.
05:45 - חוזרת למטבח ומעמיסה על עצמי את התיקים לקראת הירידה לאוטו:
התיק של חדר הכושר התיק של המחשב (עם המחשב הכבד להחריד שלי בתוכו כמובן) התיק הפרטי שלי שקית עם מוצרי האוכל חולצה מכופתרת שתלויה על קולב (כדי שלא תתקמט לי למוות בתיק) ומעיל גדול
ויאללה לאוטו!
יורדת לאוטו. מה זה יורדת? מדדה לאיטי, מנסה לשמור על שיווי משקל, מתפללת שזה יעבור בשלום. סופרת 38 מדרגות כשהתיקים תלויים עליי בזהירות, שקית האוכל מאיימת להיקרע ויוצאת מהבניין.
ואז אני מבינה שאלוהים חטף עליי ת'קריזה...
גשם מטורףףףףףף והאוטו שלי חונה במרחק הליכה של 2 דקות. 2 דקות זה המון זמן ללכת לאוטו...הייתי רצה אבל המשקל העצום שאני סוחבת עליי לא מאפשר לי את זה.
שולפת מטריה משום מקום מנסה לייצב אותה ב 2 האצבעות שלי שעוד נותרו פנויות, ממלמלת תפילה חרישית וצועדת במהירות לכיוון האוטו.
אחרי 20 שניות, המטריה נתלשת לי מהיד ועפה לה לעולם שכולו טוב, אני מגיעה לאוטו, פותחת את תא המטען (וכמובן שזה לקח כמה שניות, כי למה שמשהו יילך חלק...) מניחה בתוכו את 2 התיקים, רצה מתא המטען לדלת שנמצאת מאחורי דלת הנהג רק כדי לגלות שהחולצה שעל הקולב כבר נרטבה לגמרי, נרטבה נרטבה נרטבה...תולה אותה בכל זאת באוטו, מניחה את שקית האוכל על רצפת האוטו, זורקת את המעיל בכעס על המושב האחורי, ומתיישבת מאחורי ההגה.
ואז...
מקלללללללללללללללללללללללללללת את הקללות הכי איומות שאני מכירה, העיניים שלי מוצפות בדמעות של תסכול, מדליקה סיגריה. בוכה ויוצאת ליום חדש.
כוס%^!!%&**^ העולם... |
ritabar
בתגובה על bad hair day / "שיער" - הגרסה האמיתית
^ ^
בתגובה על מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה!
ettgar1
בתגובה על ושוב מנקה את הנשמה!
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יאללה, אמן. רק תמצאי כבר!!
האיש חי טוב!
יו אלכס
אין לך מושג כמה כתבתי כאן ומחקתי מפאת קדושתו של הקפה....אין לך מושג!!
אתם התחלתם ...
06:30 - שחרית
07:00 - קפה \מיילים \מבט בynet
08:00 - חזרה לפוך
11:00 - מקלחת
11:30 - יוצא למשרד (האוטו בדיוק ליד המעלית )
אני משאיר לכם את התארים :)
וואלה...ניצחת. מודה.
מה זה "מוכנה להשאיל"?
רק תני לי למצוא דירה ואני אהיה מוכנה להשאיל לך אותה מדי פעם...
07:30 - השעון מצלצל, חברה שלי קמה, אני מתהפך לצד שני ונרדם שוב.
אני נסיכה!
מוכנה להשאיל לך מידי פעם. מובטח חיוך על הפנים, לפחות אחד על הדביליות של הבוקר שלה
השלמתי כבר
אלכס מותק, תשלים עם זה...
אם הייתי יכולה להשכים אחרת אהובתי, האמיני לי - הייתי עושה את זה
מה גם שאין לי קטליזטור בלונדיני לבוקר רגוע...
צ'יקות
חמודה את...
תודה
אותך כבר כלום לא יעשה נסיך. או שנולדת עם זה או שלא
ברשותך אני אמנע, תקופת העישון שלי חלפה לפני שנתיים בערך.. אבל לא אתחסד ואתן לך להיות קטר בלי להוציא אותך מהחדר..
צפרדעים עם סף תסכול נמוך (או גבוה לצורך העניין...) לא הופכים לנסיכים כל כך מהר.
אני צריכה לנשק אותך קודם
ואני שואל ... האם סף תסכול נמוך יעשני נסיך :)
אולי הבאסה שלך יותר מבאסת...
ראי את הענין כסגור
רק דבר אחד...בפגישות הדירקטוריון העישון יהיה חובה!
בחייאת....לפחות שם
את נסיכה!
חולצה על קולב, טייטם שהוא מותג, מטריה הנשלפת בתנועה מיומנת של סוכנת 007 בדיוק במקום ובזמן שצריך ועוד כזו שנעלמת כבמטה קסם, טופ אופנתי, שעון מעורר מתוחכם, שמיכת פוך מתוקה וחמימה, פיג'מה, מכונית 5 דלתות החונה במרחק של 2 דקות מהבית המאובזר...
מה את רוצה?
אלוהים רק נוהם מעט ואת מיד מרחמת על עצמך!
נסיכה!
ללא ספק נסיכה!
ואני רק שכחתי להוריד כביסה של 3 מכונות מהחבל...
אפשר גם להקים עמותה.
הסמל יהיה סיכה של מצנפת לילה. הסימן הסודי יהיה פיהוק.
עכשיו נוכל לחשוב אחת על השניה בשעות ההזויות האלה של הבוקר ולתהות מי מסכנה יותר...
5:30 - השעון מצלצל
5:31 - נולי קופצת עליי
5:40 - אני קמה
5:45 - יוצאת איתה לסיבוב אחרי שכנוע קל שרצועה זה טוב, זה טיול.
6:00 - אוכל של נולי, קפה, מחשב, עפיצות אין קץ
6:10 - היא שוב גנבה משהו. ללכת לקחת חזרה. שיט, הרגע היינו למטה! מה פיפי עכשיו??
6:15 - שכחתי להדליק דוד. אז עדיין קפה, מחשב, מחכה שיהיו מים
6:30 - מקלחת
6:45 - להתארגן. פאק, יש לי רק רבע שעה. טקס קרמים, איפור, מדים (קיבינימאט. החלק השנוא עליי).
6:55 - מים לנולי - צ'ק, אוכל - שוב לא אכלה, צ'ק, משקפי שמש - צ'ק, מפתחות - צ'ק, רדיו לפרינססה - צ'ק.
7:00 - יוצאת.
כוסומו על העולם.