בחברה אפלה, המרשה לעצמו להתענג ללא שום כתם דל של יגון, מטיל הוא צל כבד על כל התענגות עתידית, משפיל את קורבנות השווא של העבר, מבייש את ההולכים בשוליה של העליזות הנחגגת כאן. צל כבד גם מוטל על כל ההולכים בשוליה, שהרי הם הכושלים והעלובים של המשחק הכלכלי, להם קוביות ה"מזל", או קוביות ה"כשרון" או גרוע מכך, "עצלנות טבעית" ויתר תירוצים מחפירים לטובת הניצול המתמשך, לא נפלו בצד המנצחים. לפיכך, כל רגע של התענגות הנושא את התשוקה להתגעשות חברתית, נושא גם את שיר ההלל למנצחים של חברה אפלה, לאלה הזוכים בהתענגות אישית מבלי להזכיר אף לרגע את העבודה העודפת אשר בלעדיה, בלעדי הייסורים המתמשכים, לא היה גם אחד מצליח לחייך היום. דברי בנימין וניטשה ממשיכים להדהד, כי מאחורי כל הישג כזה חבויה ברבריות.
ולבסוף, השפלת ההולכים בשוליה איננה שלמה, אם ה"דיכאון", שאיננו אלא דיכוי, הופך לתכונה נלעגת עבורם, אם לעולם לא ניתן להתענג מהם כבני אדם. ליצור ולהעניש את יצורייך על קיומם, זוהי ההתענגות הנותרת. |