פוסטים פופולאריים
-
שבועות – כיצד הציל שמשון את עם ישראל
19/5/17 | 105738 צפיות
-
מי ניצח בוש או בן לאדן
23/8/10 | 1568 צפיות
-
ליברמן - מסע סוד הקסם המסתורי
3/10/10 | 1152 צפיות
-
על העיוורון
7/3/15 | 1181 צפיות
-
רכבת העמק פרק ה
27/8/18 | 570 צפיות
-
יש לי סימפטיה
1/5/14 | 806 צפיות
והגדת לבנך פרק ד' (ואחרון) להגיד לבנך
אתחיל ברגע של נחת. לפני מספר ימים מבקש ממני הילד לספר לו על גרמניה. ניסיתי לספר על אגדות היער השחור, אך הילד התעקש – "ספר לי על התקופה של סבתא רבה”. אופס... הילד רק בן ארבע וחצי ולך תתחיל לספר לו על השואה. נקטתי בתרגיל התחמקות – "במלחמת העולם השנייה גרמניה עשתה דברים מאוד רעים, ולאחר המלחמה היא נחצתה לשתי מדינות"... הילד חשב מעט ואמר "כמו בסיפור של יציאת מצריים". בהתחלה לא הבנתי ואז הוא המשיך -”כשהים נחצה לשניים".
רק בדיעבד הבנתי כמה הוא צודק. בתקופת שושלות הפרעונים השמונה עשר והתשע עשר (בהן שהו בני ישראל במצריים), שלטה האימפריה המצרית גם על ארץ ישראל. זו כנראה גם הסיבה שבני ישראל ברחו למדבר ולא הלכו בדרך הקצרה. אבל גם זה לא היה עוזר אם בהגיעם לארץ המובטחת הם היו נתקלים בצבא המצרי. אלא שקצת אחרי שלטון מרפנתח (הפרעה שבתקופתו כנראה ארעה היציאה), התפלגה מצריים בין יורשי העצר הפרעונים שנחלשו מאוד אל-מול מעמד הכהונה – פילוג שהביא לירידת קרנה של האימפריה המצרית ולאבדן מדינות חסות כמו ישראל. למעשה "חציית אימפריית מצריים" היא הנס שאפשר את הקמת הבית העברי בישראל.
אני מספר את האנקדוטה הזו מכיוון שסדרת הפוסטים "והגדת לבנך" התחילה מהשאלה "מה להגיד”? נכון, ההנחיה "והגדת" מגיעה עם הוראות הפעלה – ההגדה של פסח, עליה אנו חוזרים שנה אחר שנה. מצד אחד יש בריטואל של טקס קבוע יכולת לשמר תובנות בנות אלפי שנה. מצד שני יש לחזרתיות גם מחיר, שכן פעולה שנעשית שוב ושוב בסופו של דבר פועלת על מצב "אוטומט". כך קורה שמרוב "ידיעה" אנחנו שוכחים ל"שאול”, אנחנו שוכחים לנסות להפיק מהטקסט משמעות. השאלה היא האם פעולת ההגדה היא פעולה דידקטית בה אנו מצרפים את הבן למלאכת השינון כך "שהטקסט המקראי ידבר אותו", כך שהתובנות הידועות שחכמינו הצמידו אל הטקסט (הגויים עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם) ייחרטו על לוח ליבו?
ואולי בטרם נעסוק בפעולת ההגדה, צריך לומר משהו לטובתו של הטקסט. יש סכנה גדולה בהשוואת התנ"ך לטקסט דידקטי כמו הוראות הפעלה למכשיר חשמלי – טקסט עם הוראות הפעלה מדוקדקות שניתן לפרשן רק באופן אחד. תקופת חייו של טקסט זה קצרה כאורך חיי המכשיר עליו הוא נכתב. התנ"ך אמור להיות "תורת חיים" תורה חייה שניתן להפיק ממנה משמעויות בכל זמן ועת. נראה שאלו שמתעקשים להפוך את התורה לטקסט דידקטי שניתן להבנה רק בדרך אחת (כמובן בדרכם), כאילו מנסה להרוג את התורה ולהפכה לטקסט מת. אפשר לדמות את הטקסט לגחלים לוחשות שהרוח האנושית מפיחה בהם אש. מי שמנסה לשמור על הגחלים מפני הרוח בעצם מונע את האש.
וזה בעצם העניין לגבי "ההגדה" – האם ההגדה היא פעולה חד סיטרית שבה אומרים לילד בדיוק מה נכון ומה לא נכון? שבה מכשירים את הילד להתאים לתבנית שהותאמה לנו מראש? שבה הילד צריך להיות העתק שלנו? או שהיא פעולה דו סיטרית, פעולה שלא נועדה להגביל את הילד להגיע לתובנות שלנו, אלא להפך, לעודד אותו להבין את הטקסט (או המציאות) בדרך שלו. אולי הציווי לזכור את יציאת מצריים לא צריך להיות והגדת לבנך אלא ודיברת עם בנך. |
בניחותא
בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.
פרופיל
תגובות אחרונות
-
גילהסטחי
בתגובה על מה לאכול בחג השבועות
-
דוד פלד, David Peled
בתגובה על אלטלנה - הקרב על הזיכרון
-
א ח א ב
בתגובה על אלטלנה - יום הדין
-
א ח א ב
בתגובה על מפלצת ושמה היסטוריה - אלטלנה פרק א
-
גילהסטחי
בתגובה על ספוליטיקה
-
גילהסטחי
בתגובה על אשה יפת תואר
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ההגדה של פסח הטוא לא טקסט נורא חשוב או עמוק.
האמת היא שיש בו את מה שאתה אומר.
כי השינוי קורה מסביב. בכל שנה האנשים אחרים.
הילדים גדלים, ההורים מזדקנים.
לכאורה הכל אותו דבר אבל גם הכל משתנה.
גם זו אופציה לספר לילדים על המחקרים בנושא שלא ממש בטוחים לגבי העובדות המסופרות מאב לבן או מתועדות בספר התנ"ך. אך אין ספק שבמחוזות הדתיים הקפידו לייחס את הסיפורים לנס כדי להאדיר את שמו של האל אך כבר בימיי, כיון שלא למדתי תנך ע"י מורה דתי סיפקו לנו את הספקות הדרושים לחשוב אחרת, אם שאלתי את אבי ז"ל שהיה אגנוסטי לא היה סיכוי בכלל שהוא יקבל את יציאת מצרים כעובדה.
חכם אתה.
אהבתי זאת.
צודק בהחלט לימוד יעיל הוא דרך ניסוי ותעיה ושיחה
ולא באמצעות הזרקה ישירה למוח:)
טקסט מת - הגדרה מבריקה.