כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    אבק זה לא חמץ

    14 תגובות   יום חמישי, 5/4/12, 12:16

    אָבָק זֶה לֹא חָמֵץ  

     נורית צדרבוים

     

    בעת שנהגתי ברכבי לאן שהוא, שמעתי ברדיו שיחה ורעיון עם רב צעיר ונאור,בין שאר דבריו אמר חזר והדגיש "אבק זה לא חמץ". זה היה הטריגר וההשראה לשיר. על אף שחרגתי בו הרבה מהרעיון של חמץ והפלגתי הלאה לדבר גם על האבק בנפשו של אדם.

     

    'אָבָק זֶה לֹא חָמֵץ" – נִנְעַר סְּמַרְטוּט וְהִתְכַּוֵץ.

    מִלִּים עָמְדוּ בַּפֶרֶץ חָדְלוּ מְהִתְרוֹצֵץ

    "אָבָק" - תִּזְעַק וַתֵּחֲרֵץ אֶבֶן מְקִּיר – "זֶה לֹא חָמֵץ".

     

    רַבָּנִים רוֹעִים שֵׂיוֹת פְּתַיּוֹת בִּשְׂדֵה הַבּוּר

    דוֹרְשִׁים הַרְבֵּה חֲזֹר לִפְגֹעַ בּוּל בְּחֵץ,

    "סִכְּתוּ נָא בְּנוֹת חוֹרִין –אָבָק זֶה לֹא חָמֵץ".

     

    אֲבָל, אָבָק יֵשׁ לְנַעֵר לְהָסִיר לְאַוְרֵר לְפַלֵשׁ

    לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ לְהִתְאַבֵּק לְהִתְפַּלֵּשׁ מֵאֲפֵר וְעָפָר

    מִשָּׁם בָּאנוּ עַד הֲלוֹם, לְשָּׁם נֵלֵךְ בְּבוֹא הַיּוֹם.

     

    אָבָק הוּא לֹא חָמֵץ בְּבוֹא אָבִיב יָמִים

    הוּא לֹא יַכְתִּיב וְלֹא יִרְמֹץ לְעַם שָׁלֵם שֶׁקָם

    לְהִתְפַּלֵּשׁ בֵּין דֹּק רְבָב לִהְיוֹת אָבָק אָדָם.

     

    חָמַד אָבָק הִתּוּל וַלֵּץ בְּלִהְיוֹת

    הֵטִּיל חָצְנוֹ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת

    וּבְקוֹל דַּק שָׁמַע - נִנְעַר בְּלֵב חָמֵץ – אָבָק זֶה לֹא.

     

    שְׁעַת רָצוֹן הָיְתָה זוֹ שֶׁל אָבָק אֱמֶת

    דְּמָמָה דַּקָּה וְרֶגַע מְכוֹנֵן

    קָרַצְתִּי לָאָבָק הַמֵּת לוֹמַר בְּכֵן, אָמֵּן.

     



    ©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/4/12 14:09:

      צטט: עמיאפלבוים 2012-04-17 09:33:08

      בס"ד

      נורית שלום,

      השיר שלך ממש "זועק" לתגובה...

      אני שמח שניערת מעט מהאבק שהצטבר סביב הנושא - וכפי שאת ודאי מתארת לעצמך,

      גם לי יש מה לומר בנידון...

      מבחינה הלכתית יבשה, וכאן אני מרשה לעצמי לחלוק על דעתה של ג.ע., הבעייה היא

      שהחמץ אינו ניתן ל"ביטול" - ובודאי שלא באחד חלקי שישים; באופן תיאוריטי, כל כמות
      שהיא (ואפילו אפסית) נחשבת לצורך העניין כחמץ - ונדרש לבערה. זו איננה "המצאה"

      של רבנים כלשהם, או "חומרה" של הלכה קדומה יותר - אלא זוהי ההלכה הפסוקה,

      ואין מה לעשות...

      מנגד, מטבע הלשון "אבק זה לא חמץ", שכה היטבת לשלבו בשיר, לא נטבע ע"י חכמי-

      ההלכה, ולדעתי יש בו אף נימה של התרסה כלשהי כלפי המנהג הרווח לנקות את הבית
      ביסודיות יתירה לקראת חג-הפסח.

      כדי להביא דברים בשם אמרם, אצטט את בת-דודתי שטוענת כי במנהג קדום זה אין,

      לאמיתו של דבר, כל חדש - מאחר ובתרבויות רבות ושונות מקובל מאד הוא הריטואל

      של "נקיון- האביב" - כדי לרענן את הבית ממועקתו של החורף אשר זה עתה הסתיים...

        

      אכן יש משהו בתחושת "העבדות" המתלווה לנקיון-הפסח - ואולי אפילו אחד משישים

      של אובססיה - אולם מעבר לכך, איני מרשה לעצמי להוסיף דבר - מסיבות מובנות...

       

      אישית, אני מוצא שהשיר בנוי יפה מאד - ובהחלט מעורר למחשבה !

       

      ומעט הומור לסיום: אם היה כותב זאת מישהו אחר, הייתי אמור להשיב לו "עפר לפיך"...

      אבל במקרה שלך אני מעדיף את הביטוי "מתאבק בעפר רגליך"... צוחק

       

       

      להשתמע,

      עמי א.

      עמי שלום,

      טוב, אם כן, ששירי זועק לתגובה. אכן זועק מכל זווית אפשרית וטוב שכך. וטוב שתגובתך הגיעה כמו נשמעה לזעקה.

      אני מסכימה אתך ועם כל האחרים שבפולחן נקיון האביב יש בו סוג של איוורור וטיהור והתחדשות הוא טוב ונכון. אם האימה מהחמץ היא סוג של טריגר לפעילות זו, הרי שגם זה טוב.

      באשר לחמץ עצמו, אין לי שום ויכוח אתך מבחינתי "לא יימצא ולא ייראה" כך הוא, וזאת כאשר מדובר באמת בחמץ.

      את המשפט 'אבק זה לא חמץ' שמעתי מפי כמה רבנים. רבנים בני דורינו, צעירים, נמרצים, נבונים ונאורים, שהבינו שיש משהו בפנאטיות של הנקיון, שבו יש מי שחושבות שעליהם להטרף עם דעתן ובכל כוחן בשביל להדביר כל פירור אבק, שמא הוא חמץ. בקצב החיים של היום כאשר לנשים יש עוד הרבה מאד מטלות, צריך ואפשר להרפות - ולעשות את מה שצריך ואת מה שנכון ולהפעיל שיקול דעת ולהבחין בין אבק לחמץ.

      אבל, שירי, בעצם לא בזה עוסק. הוא משתמש בדעות אלה ובאמירות אלה כסוג של מטאפורה ומשם אני עוברת לדבר על האדם, על הנפש, על החיים. זה נמצא ברובד הפנימי העמוק של השיר, אם כי גם נרמז מעל פני השטח.

      כדי להבין יותר אשלח לך את המדרש שנכתב על שיר זה, אני חושבת שתמצא בו עניין.

      וברוח ההומור שלך, ואני לקחתי אלי מאד ברצינות ובשמחה רבה את המשפט המסכם, המסיים שלך. מה אני צריכה לבקש יותר?

      וכמובן, תודה על דבריך ועל התייחסותך ( כמו תמיד, כשאתה כאן).


       

       

       

       

       



       

        17/4/12 09:33:

      בס"ד

      נורית שלום,

      השיר שלך ממש "זועק" לתגובה...

      אני שמח שניערת מעט מהאבק שהצטבר סביב הנושא - וכפי שאת ודאי מתארת לעצמך,

      גם לי יש מה לומר בנידון...

      מבחינה הלכתית יבשה, וכאן אני מרשה לעצמי לחלוק על דעתה של ג.ע., הבעייה היא

      שהחמץ אינו ניתן ל"ביטול" - ובודאי שלא באחד חלקי שישים; באופן תיאוריטי, כל כמות
      שהיא (ואפילו אפסית) נחשבת לצורך העניין כחמץ - ונדרש לבערה. זו איננה "המצאה"

      של רבנים כלשהם, או "חומרה" של הלכה קדומה יותר - אלא זוהי ההלכה הפסוקה,

      ואין מה לעשות...

      מנגד, מטבע הלשון "אבק זה לא חמץ", שכה היטבת לשלבו בשיר, לא נטבע ע"י חכמי-

      ההלכה, ולדעתי יש בו אף נימה של התרסה כלשהי כלפי המנהג הרווח לנקות את הבית
      ביסודיות יתירה לקראת חג-הפסח.

      כדי להביא דברים בשם אמרם, אצטט את בת-דודתי שטוענת כי במנהג קדום זה אין,

      לאמיתו של דבר, כל חדש - מאחר ובתרבויות רבות ושונות מקובל מאד הוא הריטואל

      של "נקיון- האביב" - כדי לרענן את הבית ממועקתו של החורף אשר זה עתה הסתיים...

        

      אכן יש משהו בתחושת "העבדות" המתלווה לנקיון-הפסח - ואולי אפילו אחד משישים

      של אובססיה - אולם מעבר לכך, איני מרשה לעצמי להוסיף דבר - מסיבות מובנות...

       

      אישית, אני מוצא שהשיר בנוי יפה מאד - ובהחלט מעורר למחשבה !

       

      ומעט הומור לסיום: אם היה כותב זאת מישהו אחר, הייתי אמור להשיב לו "עפר לפיך"...

      אבל במקרה שלך אני מעדיף את הביטוי "מתאבק בעפר רגליך"... צוחק

       

      להשתמע,

       

      עמי א.

       

       

       

       



        11/4/12 17:29:

      צטט: שולה ניסים 2012-04-08 10:14:33

      אָבָק הוּא לֹא חָמֵץ בְּבוֹא אָבִיב יָמִים

      הוּא לֹא יַכְתִּיב וְלֹא יִרְמֹץ לְעַם שָׁלֵם שֶׁקָם

      לְהִתְפַּלֵּשׁ בֵּין דֹּק רְבָב לִהְיוֹת אָבָק אָדָם.

       

       

      אני תוהה למה התכוונת כשכתבת "אבק אדם", צרוף מילים די טעון.

      וגם "אביב ימים" מהדהד ל "אביב עמים".

      הי שולה,

      אכן, כשכתבתי 'אבק אדם' - התכוונתי בגלוי למשמעות שיש אכן למילה זו וזה אכן טעון, בדיוק כפי שאת מבינה זאת. אבל, כרגיל, אפשר למצוא לזה עוד משמעויות, שכן משחק במילים או משחק במילים.

      הרעיון של אביב עמים, לא חשבתי עליו. התלהבתי מהרעיון שלך.

      וכאמור, שיר, משהו יוצא מידי מחברו הוא פתוח לכל הבנה ולכל פרשנות שהיא - כך הוא בעצם מתרחב ומתעצם. אז תודה על הרעיון והמחשבה.

       

        8/4/12 10:14:

      אָבָק הוּא לֹא חָמֵץ בְּבוֹא אָבִיב יָמִים

      הוּא לֹא יַכְתִּיב וְלֹא יִרְמֹץ לְעַם שָׁלֵם שֶׁקָם

      לְהִתְפַּלֵּשׁ בֵּין דֹּק רְבָב לִהְיוֹת אָבָק אָדָם.

       

       

      אני תוהה למה התכוונת כשכתבת "אבק אדם", צרוף מילים די טעון.

      וגם "אביב ימים" מהדהד ל "אביב עמים".

       

        8/4/12 03:58:

      צטט: גביבא 2012-04-07 21:24:32

      ובא לציון גואל. יופי של סרקזם. אגב, מה זה "סכתו"?

      הי גבי,

      תודה על דברייך.

      סכתו, מבחינתי ( למשורר מותר לעשות שינויים בשפה) הוא כמו שמעו,

        8/4/12 03:56:

      הי ג.ע.2 יקרה.

      אין ספק שעשית כאן עבודת חקירה רצינית. יפה.

      עלית גם על הרבה משמעויות. היה מעניין לקרוא את הלך מחשבותייך שהלך אחר הלך מחשבותיי...

      אני רק רוצה לציין, שהנושא המדובר והטריגר הוא באמת עניין האבק- חמ.- פסח. אבל יחד עם זאת צריך להבין שהשתמשתי במושגים ובמנהגים שגורים אלה כמטאפורה. הסרת האבק, או המעטה העליון בשירי זה, צופן בחובו עוד הרבה משמעויות שקשורות גם בנפש האדם. מבחיתנתי האבק זוכה כאן למעמד מאד מיוחד.

      ותודה כמובן

        7/4/12 21:24:
      ובא לציון גואל. יופי של סרקזם. אגב, מה זה "סכתו"?
        7/4/12 11:50:

      נורית היקרה,

       

       

       

      כידוע לך השירים שלך מכילים הרבה פעמים כל מיני חלקי מידע ש"מאלצים" אותי (בכיף) ללכת וללמוד אותם מעט יותר לעומק בשביל להבין היטב את מה שאת רוצה לומר, וכך גם הפעם, ואני מודה לך על כך.

       

            

      'אָבָק זֶה לֹא חָמֵץ" – נִנְעַר סְּמַרְטוּט וְהִתְכַּוֵץ.

      מִלִּים עָמְדוּ בַּפֶרֶץ חָדְלוּ מְהִתְרוֹצֵץ

      "אָבָק" - תִּזְעַק וַתֵּחֲרֵץ אֶבֶן מְקִּיר – "זֶה לֹא חָמֵץ".

       

       

       

       

      הסמרטוט המסכן, שכל פסח עומל ועומל עד כדי עבודה מפרכת במיוחד, רק "שמא"..., פתאום קיבל ביטול לכבודו, כבוד שהאבק הביא לו כל שנה עם בוא האביב, לכן ננער והתכווץ.

       

      "מילים עמדו בפרץ חדלו מהתורצץ" - ייתכן והכוונה לאי הצורך אפילו ל"ביטול חמץ" על אבק, שכן:

       

      "כאמור, על פי ההלכה ישנו איסור להחזיק חמץ בבית בפסח, ויש גם מצווה לבערו קודם הפסח. על פי דין תורה, כדי שלא לעבור על האיסור מספיק ביטול בלב והחשבתו כעפר הארץ. ישנה מחלוקת האם מדובר בביטול במחשבה, או באקט ממוני של הפקרתו של החמץ." (ויקיפדיה, "חמץ", "ביעור חמץ").

       

       

      והבית כולו נרעד מה"רעיון החדש והנאור"  - "אבק" - זה לא חמץ.

       

       

       

       

      רַבָּנִים רוֹעִים שֵׂיוֹת פְּתַיּוֹת בִּשְׂדֵה הַבּוּר

      דוֹרְשִׁים הַרְבֵּה חֲזֹר לִפְגֹעַ בּוּל בְּחֵץ,

      "סִכְּתוּ נָא בְּנוֹת חוֹרִין –אָבָק זֶה לֹא חָמֵץ".

       

       

       

      אבל הרבנים "רועים" את הקהל כמו רועה הרועה את השיות הפתיות בשדה הבור, כי חלק לא מבוטל מתוך הקהל האנושי הזה אינו יודע את ההלכות כפי שהיו כתובות במקורות אלא "יודע" אותן בעצם רק על פי פרשנויות הרבנים של ימינו, ולכן נוהג כשיות הפתיות בשדה הבור. ואולי גם מסתתר במשפט האמצעי של הבית הזה - "דורשים הרבה חזור לפגוע בול בחץ" - שבעצם יש ציפייה שכל אדם ידע את ההלכה מהמקורות, וישיב וילמד אותן כלהכה.

       

        

       

       

       

      אֲבָל, אָבָק יֵשׁ לְנַעֵר לְהָסִיר לְאַוְרֵר לְפַלֵשׁ

      לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ לְהִתְאַבֵּק לְהִתְפַּלֵּשׁ מֵאֲפֵר וְעָפָר

      מִשָּׁם בָּאנוּ עַד הֲלוֹם, לְשָּׁם נֵלֵךְ בְּבוֹא הַיּוֹם.

       

       

       

       

      הבית לעיל שוב מתכתב עם המקורות, שביטול החמץ בעצם הוא אמירה שאומרת: להחשיב אותו לעפר הארץ. אבל המחירים שבין הרבנים קבעו שמבחינתם גם תערובת חמץ הבטלה בשישים, כנראה אינה בטלה, וכל התערובת כולה נחשבת לחמץ. כלומר שאם התערבבה באבק מעט אבקת קמח, התערובת ע פיהם אינה בטלה. וזו החמרה לעומת המקור, שאומרת שתערובת חמץ בה החמץ הוא החלק הקטן, ובערך 60% מהתערובת אינה חמץ - "בטל בשישים" - אינו נחשב חמץ.

       

       

       

       

      אָבָק הוּא לֹא חָמֵץ בְּבוֹא אָבִיב יָמִים

      הוּא לֹא יַכְתִּיב וְלֹא יִרְמֹץ לְעַם שָׁלֵם שֶׁקָם

      לְהִתְפַּלֵּשׁ בֵּין דֹּק רְבָב לִהְיוֹת אָבָק אָדָם.

       

       

       

       

      וסוף סוף אביב חדש של רבנים בא ומבשר ש'אבק אינו חמץ', ועם שלם יוכל להפסיק את העבדות הזאת, כאן, בארץ המובטחת - עבדות של בדיקות עד דוק, שהפכו אותנו מלהיות אנשים בני חורין, לעבדים היינו לפרשנויות המחמירים, ולאבק אדם - אנשים שלא יודעים להבדיל בין העיקר והתפל.

       

       

       

      חָמַד אָבָק הִתּוּל וַלֵּץ בְּלִהְיוֹת

      הֵטִּיל חָצְנוֹ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת

      וּבְקוֹל דַּק שָׁמַע - נִנְעַר בְּלֵב חָמֵץ – אָבָק זֶה לֹא.

       

       

       

      וסוף סוף האבק הוא זה שצוחק עלינו ובא בשיא תפארתו  - "הטיל חצנו בעיניהם של הבריות".

      והפעם האבק הוא שננער בלב חמץ (במקום הסמרטוט מקודם), ויש כאן משחק נהדר עם המילה "חמץ" ו"לב חמץ".

       

       

       

      שְׁעַת רָצוֹן הָיְתָה זוֹ שֶׁל אָבָק אֱמֶת

      דְּמָמָה דַּקָּה וְרֶגַע מְכוֹנֵן

      קָרַצְתִּי לָאָבָק הַמֵּת לוֹמַר בְּכֵן, אָמֵּן.

       

       

       

       

      וכן, היתה זו שעת רצון של רב נאור ומפוכח ושל כותבת השיר, להאיר את האמת, ואולי אף להאביק אותה (לנקות ממנה את האבק), - שהשרתה "דממה דקה ורגע מכונן".

      והדוברת אפילו קרצה "לאבק המת', ואמרה לו בכנות, אמן, כי גם היא וגם האבק ידעו גם ידעו את האמת העירומה עוד לפני בואו של הרב המפוכח והנאור. 

       

       

       

      יופי של שיר, ואני שוב מודה לך שאת גורמת לי בחלק לא מבטול משירייך ללכת ולהעמיק את הידע שלי.

       

       

       

      ג.ע.2

       

      ספת תגובה

        6/4/12 14:41:

      צטט: אסתר רבקה 2012-04-06 13:16:03

      שְׁעַת רָצוֹן הָיְתָה זוֹ שֶׁל אָבָק אֱמֶת אהבתי את המשחק במילה אבק
      תודה אסתר וחג שמח באבק פרחים וכוכבים חיוך

       

        6/4/12 13:16:
      שְׁעַת רָצוֹן הָיְתָה זוֹ שֶׁל אָבָק אֱמֶת אהבתי את המשחק במילה אבק
        6/4/12 13:11:

      צטט: סמדר לומניץ 2012-04-06 12:08:35

      צטט: נורית-ארט 2012-04-06 10:55:03

      שלום סמדר,

      תודה על דברייך.

      מעניינת מאד הנקודה שבה נגעת. חברתי המשוררת אסתר ויתקון, כתבה מאמר קצר ( מדרש שיר) על השיר הזה, ובו היא הבינה את המשמעויות הנסתרות שאני מוצאת באבק ( שהוא טוב). שם היא מדגישה ומציינת בדיוק את הנקודה שאת העלית כאן, את ההיקסמות של האבק כאשר פוגעות בו קרני השמש. יפה. כיוונתם זו לדעתה של זו . והאבק יצא מרוצה.

      חג שמח.

       

       

      מרתק נורית. המאמר מופיע ברשת?

      עדיין לא, כאשר הוא יופיע אעדכן אותך.

       

        6/4/12 12:08:

      צטט: נורית-ארט 2012-04-06 10:55:03

      שלום סמדר,

      תודה על דברייך.

      מעניינת מאד הנקודה שבה נגעת. חברתי המשוררת אסתר ויתקון, כתבה מאמר קצר ( מדרש שיר) על השיר הזה, ובו היא הבינה את המשמעויות הנסתרות שאני מוצאת באבק ( שהוא טוב). שם היא מדגישה ומציינת בדיוק את הנקודה שאת העלית כאן, את ההיקסמות של האבק כאשר פוגעות בו קרני השמש. יפה. כיוונתם זו לדעתה של זו . והאבק יצא מרוצה.

      חג שמח.

       

       

      מרתק נורית. המאמר מופיע ברשת?

        6/4/12 10:55:

      שלום סמדר,

      תודה על דברייך.

      מעניינת מאד הנקודה שבה נגעת. חברתי המשוררת אסתר ויתקון, כתבה מאמר קצר ( מדרש שיר) על השיר הזה, ובו היא הבינה את המשמעויות הנסתרות שאני מוצאת באבק ( שהוא טוב). שם היא מדגישה ומציינת בדיוק את הנקודה שאת העלית כאן, את ההיקסמות של האבק כאשר פוגעות בו קרני השמש. יפה. כיוונתם זו לדעתה של זו . והאבק יצא מרוצה.

      חג שמח.

        6/4/12 05:17:
      מאוד יפה נורית. הרבה שנים לא התבוננתי באבק, נזכרת בהיקסמות מול מופע הגרגרים בקרן שמש. חג שמח נורית.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין