| אינני יכול להתחיל לכתוב הפעם על הצגת ריצ'ארד השלישי המוצגת בבית צבי מבלי להחמיא תחילה לבית הספר.כל הכבוד. להעלות שני מחזות של שקספיר תוך פחות מחודש זה הישג לכל תיאטרון מקצועי על אחת כמה וכמה כשמדובר בתיאטרון של בית ספר והכי חשוב שתי ההצגות מעולות וברמה מקצועית גם מעולה. ריצ'ארד השלישי מוצג בגירסה מודרנית בתלבושות יפות מתקופתנו-יהודית אהרון- ולא נעדרים בהצגה אביזרים כמו סלולרי או אזניה. עלילת המחזה אינה כנראה תיאור מדוייק של ההסטוריה.הנוסח העברי המעולה המוצג הנו של מאיר ויזלטיר. זאת דרמה שיקספירית כבדה אך הפעם הודות למודרניזציה,הבימוי,הקיצורים פה ושם ושימת דגש על העלילה המרכזית, המשחק וכו' גם קהל שחשש לבוא להצגה בגלל הדרמה השיקספירית הכבדה יצא מההצגה מוקסם ומרוצה. על פי המחזה ריצ'ארד- אחיו של המלך אדוארד המכהן שואף להיות מלך בעצמו. הוא אוסף מסביבו אנשים הנאמנים לו, מבטיח להם הנאות לאחר שיוכתר, מצווה להרוג את אחיו ג'ורג ובזאת מתחיל בשורת רציחות כדי להגיע למטרתו. כל מי שעלול לעמוד בדרכו נרצח-אחים,בני אחים,משפחת המלוכה,יורשי העצר, כולם. לאחר שמוכתר כמלך מתכחש להבטחותיו אינו מקיים אותם ורוצח את העומדים על דעתם שהיו נאמנים לו והכתירו אותו כמלך.-"אפשר לקחת בלי לתת'' הוא מוצג כנבל אכזרי ,דו פרצופי שלא בוחל בדבר כדי להשיג את מטרתו. הוא מעמיד פנים כצנוע,שאינו רוצה למלוך אך הוא מרושע, חד צדדי,ואין בו כל תכונה חיובית כל שהיא. שיקספיר מציג אותו כמכוער גם מבחינה חיצונית בעל מום כגיבן עם יד משותקת וגוף מעוות דבר שאינו תואם את האמת ההיסטורית כנראה כדי להדגיש את הרוע הפנימי שלו.ריצ'ארד עצמו אומר במחזה ולא בהצגה המוצגת שהוא''גיבן מכוער בלתי גמור''. המחזה הוצג בישראל החל משנת 1966 בתיאטרון חיפה וכלה ב1992 בתיאטרון הקאמרי. הרבה דמויות במחזה בו משתתפים כ 25 איש. משחקם של כולם טוב. אתעכב על חלק מהדמויות הראשיות. ריצ'ארד-נמרוד ברגמן תפקידו קשה הן מבחינת המשחק והן מבחינה גופנית.הוא כאמור נכה .אינו משתמש ביד אחד וגופו מעוות.הוא תככן,קר רוח,אין לו מעצורים,חלקלק,מתחנף,אכזר,עממי,שתלטן.תפס את השלטון בכח וסחט את שותפיו.ידיו מגואלות בדם עד ש ''מת כלב הדמים'' נכרתה בזכרוני הסצינה בה הוא בבגדים שחורים מתפלל כשבאים לבקשו להיות מלך. סצינה חריגה במחזה האכזרי הגובלת בפיוט ודברי נועם שאין בהן מילת אמת. תפקיד מורכב,רב גווני ששוחק בצורה אמינה טובה וכשרון רב. המלכה אליזבט-אודליה סגל-מלכה שתלטנית,ערמומית שומרת על כבודה ובטוחה בעצמה.יש לה נוכחות בימתית חזקה וכל רגע היותה על הבמה הורגש. הדוכסית יורק-אם המלך-אורה מאירסון היתה חריגה במשחקה התיאטרלי המודגש בצורה קיצונית. לדעתי היא לא השתלבה עם אופי המחזה כפי שבויים והוצג אלא אם הבמאי רצה להדגיש את אופיה השונה של אם מהדור הקודם. טובים מאוד היו גם הבימוי-ארתור קוגן והן הדוכס בקינגהם-שי אגוזי,ג'ורג-אחיו של ריצארד-אסף סולומון,ליידי אן-אשתו שלא מרצון של ריצ'ארד-רות אסרסאי -יותר במערכה הראשונה כאם אלמנה אמיתית וסלידה מריצ'ארד מאשר בשניה כאישתו ,וכן לורד הסטינגס-שמחה ברבירו ,הרוזן ריצ'מונד-ערן מור וברקנברי-עירד רובינשטיין. יש לי הסתיגות קטנה מהתפאורה-ערן עצמון-טרקלין הדומה לפיגומים ויריעות פלסטיק עם ניצול כל פינה לסצינות השונות- אך זה לא הפריע לי להנות הנאה מלאה מההצגה לכל ארכה. לראות או לא לראות:לאחר כ 15 שנה שהמחזה לא הוצג כארץ כדי לראות הפקה זו העומדת בסטנדרטים גבוהים ביותר מכל הבחינות. נכתב על ידי elybikoret , 19/12/2007 13:13 |