לילדי החבוב, שלום!

אין כל חדש אצלי, באמת שלא.

אתמול אחרי העבודה, נשארתי כלואה בחדר. גשם חזק ירד במשך כל היום. בערב התקיימה מועצת סניף המפלגה, אבל לא נסעתי, בגלל מזג האוויר. יש פה עניין עם קביעת אנשינו למועצה המקומית. עברו שלושה איש, אבל אחד צריך להתפטר. עתה עומדת השאלה, מי? פולציק, וילי או סלעי? אף אחד מהם כמובן לא רוצה מרצונו הטוב ללכת. כך, שעל המפלגה בחיפה לקבוע בעניין זה. ושם, המצב ודאי ידוע לך, לא הרבה יותר טוב מאשר במקום. מתוך חוסר מענה ברור ומוחלט הציעו גורל, דבר שלא נתקבל על ידי החברים. כרגע הם מחכים לתשובה סופית, כי בינתיים, העניינים סובלים. ונכון מי שהגדיר את המצב של המועצה המקומית החדשה "היא נמצאת בין חיים ומוות". אחת הלכה לישון, והשנייה טרם קמה. לפני בכלל עומדת שאלה מי מאנשינו מתאים לתפקיד זה. נראה לי שה"טון געבר" של סיעת ההסתדרות, ודאי יהא זבולבסקי ונפשי, ולא פוליציק ווילי. אבל מה אפשר לעשות, לא נלווה אנשים מתאימים כשכאלה אינם במקום.

עוד עניין שהסעיר ממש את דמי, הוא מצבה של אחת החברות, אשת חייל. פעם כתבתי לך כבר עליה, ומצבה. הבחור שלה נמצא יחד אתכם בגדוד השלישי. כבר 6 1/2 חודש שבחורה זו חולה. לא מסוגלת לעבודה ולא קשה לנחש מה יכול להיות מצבה עקב עובדה זו. תאר לך רק הסבל הפיסי כבר מספיק לה. אבל כאן הצרה היא מכל הצדדים. אין היא יכולה להתקיים כשאיננה עובדת. לא אכחיש, שהרבה מאשמתה במצבה הכלכלי הקשה בו היא נמצאת כרגע. הגיעו הדברים עד כדי כך שהיא סיפרה ששבועיים לא אכלה צהריים. לא היה כל הכרח מבחינה אובייקטיבית להגיע לזה. אבל היא לא פנתה, ובזה אשמתה. אבל כשכבר כן פנתה, אז מה יכול הוועד לנשי חיילים לעזור לה? המקסימום, במקרים הקשים ביותר, מקבלים הקצבה של 5 לירות לחודש וזה כנראה מתוך הנחה שצריך להספיק לה לקיום. אפילו להוסיף את סכום הכסף שהבחור שלה מעביר לה משם, אז מה ואיך תתקיים היא? באמת איך יכול בחור כזה לצאת למילוי תפקידו ביודעו שהחברה שלו נשארת מופקרת? הייתכן כך להמשיך? ובאם יש משהו שיכול לחבל בכל התעמולה שמתנהלת סביב הליכה אליכם, הרי זהו... וקשה גם לענות כשמצביעים על כך. דיברתי עם הוועד שלנו מבית החרושת, והם הבטיחו לסדר לה הקצבה חודשית, אבל הסכום יהא פעוט כנראה. סוף-סוף, אין אפשרויות גדולות. רע וקשה ומר לנזקק. מזלה של בחורה זו הוא בזה, שהיא טיפוס קר מזג. אחרת, הייתה מגיעה מי יודע לאן. היום ביקרתיה. מצאתיה שוכבת בכאבים איומים אחרי ניתוח, עשו לה נרקוזה כללית, ובמצב הריון זה משפיע פי אלף. צריך כוח אמונה כביר לעמוד בכל.

אחרי הגשם מאתמול, היום היה יום נהדר, יום אביבי. השמש בעונה זו באם היא רק יוצאת מהמקום בו היא נסתרת, מחממת, מלטפת ומפנקת ממש את אנשיה. חשבתי קצת ליהנות ממנה, אבל בגלל הביקור לא זכיתי בכך.

חזרתי מהבחורה הזו מאוחר, אחרי 5. הספקתי לעבור על העיתון. מותה של הנרייטה סולד, למרות גילה הקשיש, הדהים את כולנו. שכלנו "אם עברייה" כפי שכינוה. מסתלקים האישים אחד-אחד. ובינתיים, הגדלים ממלאי מקום? יש הרגשה שתקופתנו ענייה, ובהרבה יותר מתקופות קודמות. ייתכן גם בגלל עובדות חיותינו בה, אולי ההערכה באה רק אחר כך. גם בקראי את הרשימה איפה שמתוארת פרידת אמהות ונשים מהיוצאים לחו"ל, לא בקלות עברתי. מדי פעם, בקראי על כך, אני רואה עצמי לפני 4 חודשים, עת עמדתי על יד הקרון בו נכנסת, ואני כאיזה פתיה לא ידעתי מה להגיד לך. כולי כולי הייתי עצב, והרי כל כך הרבה הצטרכתי ורציתי להגיד... ובינתיים, אני סופרת כבר לא שבועות כי אם חודשים מאז פרידתנו... הופתעתי בשמעי שעד פסח יש לא יותר משישה שבועות. ובכן, תפקיד קשה מוטל עליך, ראה פן תכזיב, ואז לא אסמוך יותר על דבריך.

יש שמועות שההנהלה נוטה להסכים לשלם חלק מימי החג. זה אחרי שהם נכשלו בתתם פרמיות לאחראים, בצירוף מכתב תודה על עבודתם הפורייה. מעשה זה הרגיז את הוועד, כי מי הוא אשר עושה את העבודה הפורייה, באם לא הפועל עצמו? ולמה להם מגיעה התודה? קרגמן ענה למולר קשות על זה. עכשיו הוא רוצה לתקן, ויוכל ויצליח רק במילוי דרישותינו. נראה שצעד ראשון הוא בתשלום חלק מימי החג. כך בכל אופן שמעתי. אגב, נזכרתי השבוע, מולר שאל עליך ועל שלומך. התעניין בך. מודאג גם הוא ממצב הגיוס במפעל. חוץ מוצלר שהוא רוצה לשחרר, יכולים כל הצעירים ללכת, אמר הוא. אבל מה הם אומרים? זוהי השאלה המרה.

ואתה חמודי, מה שלומך? במכתב שקיבלתי היום מה-30 לחודש שעבר, ראיתי עד כמה שכולך עייף ורצוץ. למה הינך מתנצל על הפיזור? וכי אינני מבינה שכתיבה אחרי יום עבודה קשה, מצריכה מאמצים? אבל טוב לי ביודעי מה איתך ביום זה, על ידי זה שהינך כותב, ולא חוסך כל מאמץ על מנת לא לגרום לי צרות יתר. גם אני לו ידעת באיזה מאמצים עולה לי כתיבת מכתב, היית מעריך זאת. נשמור גם להבא על הדיוק ויהא בכך קורטוב נחמה במצבנו הקשה. לפני שבוע ביום שישי, קיבלתי מכתב מה-2/2 והיום רק מה-30/1. משונים סדרי הדואר. אבל הלוואי ולהבא לא יהיה יותר גרוע...

מה שלומך? ההחלמת? מכתבך האחרון היה מאז היית חולה. כתוב מייד מה מצבך. ממני אל דאגה, אני בריאה ואפילו השמנתי. כולם אומרים זאת. הפנים התעגלו, וקיבלתי צבע. נהנית מעולמו של הקבה. למה לא?

מספיק בשביל הפעם דומני. הייה בריא ושלם, חיילי-ילדי.

נשיקות רותחות לאלפים,

שלך באהבה,

דורה

פ.ס.

אני שולחת לך את הפרוספקט הכספי של חברת השיכון.