הרמת כוסית יין  מאז ומתמיד היתה מסוג הדברים שלא ניתן לפסוח מעליהם  באירועי שמחה ואף לרגל מצבים מסוימים כגון  זכייה  סגירת עיסקה ועוד. בטרם נוטלים את המשקה ומריקים אותו פנימה,  יש נוהגים לפתוח 'במשחק מקדים' של ריחרוח לגימה והשהיה תוך עירבוב היין וחיכוכו בחיך ובלשון. במצבים מסויימים נוהגים גם להשיק  כוסות בנגיעות קלו אלו באלו. מסתבר שנוהג זה הוא שריד למנהג שהיה קשור לדפוסי תרבות קדומים.

קיימת השערה  שבימים קדמונים היה נהוג  שהאורח מערה יין לתוך כוסו של המארח, זאת על מנת ליצור  תחושת ביטחון לאורח  שהמשקה שבגביע אינו מכיל סם מות.גם בימינו יש נוהגים לומר: נשבע לך  בכוס הזה ותוך כדי כך לוגמים מהמשקה. אולי השקת הכוסות זו בזו היא סוג של שריד עתיק לכך. 

במסורת הדתית נודעת  חשיבות רבה ליין  איתו  פותחים את השבתות והחגים בקידוש ואיתו חותמים את השבת בהבדלה. בפסח היין מקבל משמעות נוספת שבאמצעותו מעניקים משמעות לרעיון החירות. ביטוי לחשיבותו של היין מופיעה גם בעצם העובדה  שקבעו לו ברכה בפני עצמה והיא ברכת פרי הגפן.  כמובן שהגפן נועד לציין את הפרי ממנו עשוי היין, אך בדרך הלצה מצאתי  לנכון להוסיף פירוש ולומר שבתוך מילת גפן ניתן לכלול את המצבים בהם שותים יין. מילת  גפן בעצם מכילה  את הר"ת של: גרושים פנויים נישואין.בכל המצבים הללו מרגישים לנכון ללגום כוסית

*  הפוסט פורסם בעבר ומופיע בשינויים קלים