האקר-שטיין
האקרשטיין ויתר זה מכבר על פיצוח סודות היקום ומתמקד יותר בפיצוח הפכים הקטנים של חיינו. כפעיל סביבתי הוא מודע היטב לכך שאלוהים מצוי בפרטים הקטנים
פוסטים אחרונים
- SII 25/4/13
- HELP זקוק לסמרטפון יד שניה 18/4/13
- קיצוצים 7/4/13
- די עם אינטגרלים לשונאי מתמטיקה! 16/3/13
- קמפיין 14/2/13
- בנטון 26/1/13
ארכיון
ודיקלמת לבנך. לא טו-אוב!
"אל תתנו להם בכפית"!!! "אל תתנו להם בכפית!!!" זועק הפיזיקאי פרופ' צבי מאז"ה בפני תלמידי תואר שני לחינוך ההמומים, בקורס אסטרונומיה באוניב' ת"א. פרופ' מאז"ה- אייקון אסטרונומי וחינוכי- הוא נאה דורש נאה מקיים. למרות שהקורס בביה"ס לחינוך ניתן 'ללא פיזיקאים' הוא אינו מוותר על שאלות חשיבה של תזמון מופעי ליקוי חמה/זריחת כוכבי לכב ושאר תופעות שמיימיות מרהיבות ומרחיבות דעת. מאז"ה לא מוותר על חישובי טריגונומטריה בסיסיים לסטודנטים וסטודנטיות לחינוך שאינם חובבי מתמטיקה, בלשון המעטה. "אל תתנו להם בכפית!" זועק מאז"ה ומתכוון כמובן לשיטות הדיקלום ההורסות כל חלקת חשיבה ויצירתיות, בהן מלעיטים המורים למדעים את תלמידי החטיבה והתיכון. נוסחת השורשים 'נופלת מהשמיים' באמצע כיתה ט'- כן, גם בהקבצות א' של המוכשרים! נוסחת ישרים מאונכים 'נופלת מהשמיים' בסוף ט' או תחילת י'- גם לתלמידי 5 יחידות! ההוכחה היוונית למשפט פיתגורס- מלאכת מחשבת ודוגמת מופת להעמקה מתמטית- אינה נלמדת כלל כי היא "מסובכת מדי" לדברי רוב רכזי המתמטיקה בארצנו. (ותודה לתלמידתי המחוננת הילה צזנה שצילמה מהלוח את הוכחת פיתגורס הקלאסית שחפרנו שעה וחצי בחטיבת 'נחשון' בשוהם, פרוייקט מצויינות 2010) תלמידי 5 יחידות ב 90% מהתיכונים לומדים לגזור פונקציות 'כמו תוכים' גמורים! ועל ניתוח סוגיות המינימום/מקסימום של החזרת אור (רפלקציה- אוי כמה שהדוקטורים לחינוך אוהבים את המילה הזו, שנשארת אות מתה בקורסי החינוך המשמימים...) ושבירתו (רפרקציה) בשיעורי מתמטיקה לבגרות 5 יחידות אין בכלל מה לדבר. "אוי זה נורא מסובך, זה מתאים רק לאקדמיה וזה בכלל לא בחומר לבגרות" ידקלמו לכם, חופשי, רוב רכזי המתמטיקה. וכך אין ל 30 מורי הפיזיקה הראויים ששרדו בארצנו ברירה אלא ללמד את חוק השבירה (חוק סנל) כמו תוכי למיטב מוחות הנוער! אותם מוחות שבעוד 10-7 שנים יופקדו על בניית הדור הבא של טיל החץ, 'כיפת ברזל' וחומות האש הדיגיטליות ששומרות עלינו מפני מתקפת האקרים עויינים על תשתיות לאומיות קריטיות. "תרבות האינסטנט הגיעה גם לפקולטות היוקרתיות של מדעי המחשב והנדסת חשמל" אמר לי פרופ' בכיר ללימודי ננו-טכנולוגיה בכנס 'נאנו-טק ישראל 2012' שנערך בדייויד אינטרקונטיננטל בחודש שעבר. "בשנים האחרונות יש תופעה מדאיגה שגם סטודנטים לתואר שני בננו-טכנולוגיה מבקשים שאתן להם את הנוסחה שבה צריך להציב" מזהיר הפרופסור. אחרי קבלו את הנובל בכימיה אמר פרופ' צ'חנובר מהטכניון בצורה בוטה למדי כי את ההישג קצרו הוא ועמיתיו למרות ההידרדרות המתמדת בחינוך. הנובליסט הבא, שכטמן, הדגיש קצת יותר בעדינות כי הוא ועמיתיו הם תוצרי חינוך של מערכת החינוך של פעם, שכבר לא קיימת היום. דב פרוהמן, המנכ"ל האגדי של 'אינטל', אמר לי כבר לפני עשור שאנו "מלמדים בצורה חסרת יצירתיות ומעוף מגן הילדים ועד תואר שני" אז אם אתם חסידי הגישה של 'ודיקלמת לבנך' עשו טובה- קחו מרחק מהנויירונים הסקרניים ותאבי הדעת של הדור הבא. תודה  |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קורסים למדע בבית הספר אינם מלמדים כלל מדע !
כאשר מחנכים דנים ב"דברים הבסיסיים" שיש ללמדם את כל התלמידים בבית-הספר, אין נושא המקבל תמיכה גדולה יותר, מנושא המדע. אומרים לנו, שמכל הדברים החשובים עבור הצעירים אשר יהפכו למבוגרים במאה ה-21, ידיעת המדע מדורג -- במקום הראשון. זה הצידוק הסטנדרטי לתכנית הנרחבת של לימודי המדע, החל בבית-הספר היסודי ועד לבית-הספר התיכון, תכנית הנתמכת בציוד ובספרי לימוד יקרים, והמאוישת על ידי צבא של מורים.
לכן, יתכן שזה יבוא כהפתעה למרבית הקוראים, שלמעשה כל מה שנאמר לנו בנושא הוא מיתוס טהור. אין אצלנו היום בית-ספר בו מלמדים מדע. זורים חול בעינינו.
הנה החדשה המרעישה. המדע, כמפעל של המוח האנושי, מאופיין על ידי תכונות בסיסיות מסוימות. הרשו לי למנות את החשובות ביותר שבהן:
1. על אנשי מדע להיות בראש ובראשונה צופים זהירים, ועליהם להבחין בקפידה רבה בהתנהגותו של נושא חקירתם, יהיה אשר יהיה. בכל מקרה אסור להם להתבלבל או להכחיש את הנתונים.
2. על מדענים ללמוד להפיק מנושאי חקירתם יותר מידע ממה שנראה במבט ראשון. עליהם ללמוד לתכנן ניסויים כאלה, השואלים שאלות המסוגלות להפיק תשובות בעלות משמעות, תשובות המעניינות אותם. ועליהם לרשום בקפדנות ובכנות את התשובות, ללא כל התחשבות באם התשובות אשר מתקבלות הן אלה אשר החוקרים ציפו להן וחיכו להן, או לא.
3. על מדענים -- ביחוד מדענים טובים ויצירתיים, מהסוג שאנחנו משתוקקים שיהיו לנו בשפע -- ללמוד להשתמש בדמיונם בחופשיות, לתת הסברים חדשים ובעלי משמעות לתצפיות חדשות. כדי לעשות זאת ביעילות, עליהם לשמור על ראייה של הדברים באופן פתוח וחסר פניות עד כמה שאפשר, ולצמצם עד למינימום את מטען הדעות הקדומות והתפישות המוקדמות.
אם כן, על מדענים טובים להיות סקרנים עד מאוד, זהירים, כנים, בעלי דמיון, וגמישים בחשיבתם.
כדי להבהיר נקודות אלו עוד יותר, הבה נשווה את המדע עם תחום לימוד אשר נחשב בדרך כלל כקוטב נגדי: הדת. ההבדלים ממש בולטים לעין. נקודת ההתחלה של הדת היא האמונה, שהיא בהכרח מעבר (אם כי לא בהכרח בניגוד) לניתוח הרציונלי. הדת מבוססת על ערכת אמיתות (דוגמות), אשר בדרך כלל מאמינים שהן נובעות מהשראה אלוהית, וכמובן שאינן נגזרות פשוט מעשייה איזושהי של המוח האנושי. על תאולוגים גדולים להתמצא היטב במנהגים מסובכים אשר מועברים מדור לדור, לעתים במשך אלפי שנים, והמעובדים על ידי מאות הוגי דעות דגולים לפניהם. חידוש בדת, במידה שהוא מתבצע, קורה על ידי התערבות אלוהית, לא על ידי עשייה אנושית.
כעת, הבה ונתבונן במה שנחשב היום כהוראת המדע בבתי-הספר. הביטו וראו, זה זאב בלבוש של כבשה! מדע המוצג בצורה של דת בכל מקום!
הפעילות העיקרית, למעשה הפעילות המשמעותית היחידה אשר עוסקים בה בכל שיעורי המדע היא הוראת התיאוריות המדעיות האחרונות הנפוצות בצורה של אמיתות. ספרי הלימוד הם הגנזכים של האמיתות האלו. מלמדים את הילדים מתוך הספרים כיצד נראים הדברים. הם לומדים את מילון המדע ("האלף-בית המדעי"!),"חוקי" המדע, על גיבורי המדע (שווי-ערך של המדע לכהנים או לקדושים). השימוש עצמו במילה "חוק" הוא בגידה חרישית: ללא כל קשר למה שיכולים מדענים אמיתיים להתכוון כאשר הם משתמשים במילה, מורים ותלמידים למדע בבית-הספר מקבלים את המילה במובן של תיאור מדוקדק כיצד ומדוע משהו קורה. חוקי מדע נתפשים כמציאות אמיתית ובלתי ניתנת לשינוי. מעט אנשים מבחינים שלמעשה כל "חוק" הכתוב בספרי הלימוד של היום שונה לגמרי מה"חוקים" אשר נכתבו בספרי הלימוד לפני מאה שנה; ואלה, בזמנם, דמו במעט למה שהיה ידוע כ"חוקים" לפני מאתיים שנה; ומעט מדענים יחלקו על כך שה"חוקים" אשר יהיו תקפים בעתיד בעוד מאה שנה יהיה להם מעט במשותף, אם בכלל, עם מה שבתי-הספר מלמדים היום כאמת מדעית.
מטרת הקורסים למדע כפי שהם מועברים בבתי-הספר היא "לפטם" את ראשי הילדים עד כמה שאפשר יותר במידע על החשיבה האחרונה של המדענים. לתלמידים לא ניתנת האפשרות לקבל או לדחות ולו במעט מהחומר הזה: הוא מוצג כאמת, וכאשר הם נבחנים, מצופה מהתלמידים שיחזרו עליו, ושיקיאו אותו באותה הצורה שניתן להם. למעשה, אחד המאפיינים העיקריים של הסטנדרטים הלאומיים שהם תעמולה ראוותנית ושהנשיא והמושלים דוחפים, הוא הכנסת סידרת מבחנים במדע אשר תינתן לכל התלמידים, על מנת לקדם עד כמה שאפשר את הקליטה הרחבה ביותר של האמיתות המדעיות האחרונות.
גרועים, אפילו מההרצאות בכיתה ומספרי הלימוד הם הקורסים השונים למעבדות המדע ועבודות השדה. אומנם כל ספר הדרכה למעבדה מדגיש למעשה חזור והדגש את חשיבותם של התצפיות, של הרישום הקפדני, וכו', אך העובדה היא שכל ניסויי-המעבדה הם ציוויים בהם "התוצאה" הנכונה ידועה מראש -- תוצאה אשר התלמידים צפויים לקבלה, או להגיע אליה בדרך זו או אחרת. לכן, תלמיד אשר מודד בקפידה את כל מה שנאמר לו למדוד (כבר התרחקות עצובה מהמדע האמיתי) ומוצא שהאצת כוח המשיכה, בהתאם לניסוי שלו, היא 35ft/sec/sec, אין אנו משבחים אותו על כך שגילה עובדה חדשה, אלא נאמר לו שהוא בלבל את הניסוי, היות והתשובה הנכונה היא 32ft/sec/sec. לא רק שהמעבדה איננה מדע, היא אף גרועה מזה: היא מותירה בדיוק את הרושם המוטעה של מה זה מדע, על ידי כך שמביא את התלמידים להאמין שעוד בטרם התחילו, ישנה תשובה "נכונה" איזושהי המוכתבת מראש. כמה רחוקה דרך זו מגילוי האמת על ידי הסתכלות בלתי משוחדת!
הדבר האחרון, אשר כיתה ללימוד מדע בנויה כדי להכיל בתוכה, הוא קבוצת תלמידים, באמת סקרנים אודות סביבתם ואשר רוצים לעסוק ביוזמתם הם, בלימוד דברים אשר באמת מעניינים אותם. כמו-כן, כיתה ללימוד מדע איננה יכולה להתמודד עם תלמידים אשר יש להם רעיונות משלהם כיצד לתת הסבר לדברים, ואשר רוצים לשחק עם רעיונות אלה, לדון בהם, לבחון אותם. פעילויות אלו לא יניבו ציונים טובים במבחנים, לא יכינו תלמידים למבחנים להישגיות או לכיתות למחוננים -- במילים אחרות, לא יפיקו אף אחת מהתוצאות אשר בתי-הספר מעוניינים בהן יותר מכל. העובדה הפשוטה היא שתלמידים שהיו עושים דברים אשר באמת היו מכשירים אותם להיות מדענים טובים, לא היו מתאימים כלל לתכניות המדע ההמוניות של בתי-הספר.
כל הטיעונים האלה של המחנכים, על חשיבותו של המדע בתכנית הלימודים, הם שטות יומרנית -- שטות יומרנית יקרה; והם מפיקים את ההפך ממה שהם מבטיחים. הם מפיקים תלמידים סבילים אשר עושים את מה שנאמר להם לעשות, לומדים בעל פה מה שהם אמורים ללמוד בעל פה, עובדים קשה על מנת לקבל את התוצאות אשר נאמר להם שהן התוצאות הנכונות, ומכניעים לגמרי את סקרנותם, את דמיונם ואת כושר הביקורת שלהם. המפעל המדעי במדינה זו יתכן והיה הרבה יותר קדימה במרוץ, אם היו מבטלים לגמרי את הוראת המדע ברמה הטרום אוניברסיטאית הקיימת היום.
[ קורסים למדע בבית הספר אינם מלמדים כלל מדע !, חינוך באמריקה, מבט מסדברי ואלי, דניאל גרינברג, בית הספר סדברי ואלי , 1992, תרגום מאנגלית, זכויות הפרט. ]
[ School Science Courses Don't Teach Science at All!, Education in America, A View from Sudbury Valley, by Daniel Greenberg. Sudbury Valley School, 1992. ]