מתגרה
מתגרה - מתמודדת עם המציאות, ומגיבה לה. מאתגרת את עצמי, מתקוטטת עם עצמי ועם הסביבה.
מתגרה - משהו בוער בתוכי, מתסיס אותי, מפתה אותי ולוקח אותי למחוזות חדשים.
פוסטים פופולאריים
-
ציפייה
4/12/07 | 1009 צפיות
-
אינך מכיר אותי
23/9/07 | 1185 צפיות
-
ביטחון היא יודעת..
19/12/07 | 1759 צפיות
-
המלך הוא עירום - ביקור התזמורת
24/9/07 | 1487 צפיות
-
עיוורון
22/9/07 | 1281 צפיות
פוסטים אחרונים
- ביטחון היא יודעת.. 19/12/07
- ציפייה 4/12/07
- המלך הוא עירום - ביקור התזמורת 24/9/07
- אינך מכיר אותי 23/9/07
- עיוורון 22/9/07
ביטחון היא יודעת..
עינייה עצומות, ידיה פשוטות לצדדים, ראשה שמוט לאחור. הוא עומד שם מאחוריה מושיט ידיים אוהבות ובקולו הבוטח קורא לה להשתחרר וליפול ברכות אל בין זרועותיו. אבל שריריה דרוכים וגופה מסרב להיענות לריפיון שהיא מתאווה אליו. תחושת פחד מאיימת עליה, היא לא תיפול. היא לא תיתן לעצמה ליפול, גם לא אל מצע רך וודאי הפרוש לה. ביטחון היא יודעת לתת בשפע לאחרים, לא למדה לקחת לעצמה.
מידי יום השכם בבוקר, תחת מים חמים הזורמים בעוצמה מעליה היא מסלקת את החלומות הפוקדים אותה מידי לילה, מאווים כמוסים, תאוות אסורות, ערגות בלתי אפשריות. מתהדרת ומתיפייפת לקראת יום חדש, היא עוטה על עצמה בדים, מצטבעת בצבעים, ומתהדרת באביזרים. כל אלה יעזרו לה לבנות את מסכות הביטחון, הידע והעוצמה. היא מתקשה ומתחשלת לקראת יום חדש.
כמו אומן ההמשרטט במכחולו או זה מפלרטט ומרטיט במילותיו, היא נוגעת באנשים. לשה, מעצבת, מפסלת באנשים. בקול רך ובאמירה בוטחת תזיז, תניע, תבנה ותפאר את הממלכה שהיא מופקדת עליה. כולם נשמעים ונענים לה באהבה. נעה ועוברת בזריזות ממקום למקום וממצב למצב, מעניקה, מעצימה, מחזקת, מעודדת, תומכת, יוזמת, מבצעת... ביטחון היא יודעת...
לילדיה היא השלד, לבעלה הורידים בהם הוא זורם, להוריה ואחיה משענת ולחבריה אוזן ונשמה. ביטחון היא יודעת..
אמא שלה חזרה ואמרה לה: " אוטי, זכרי תמיד, אל תסמכי על אף אחד, את הסודות שלך והאמת הפנימית שלך אל תגלי לאף אחד. הבנות יקנאו בך וירצו לחבל. הבנים ירצו את גופך ואת תפגעי. סימכי רק על עצמך".
והיא זוכרת, גם כשהיא משתוקקת לשכוח, גם כשהיא חפצה לפרוץ מתוך כבליה, היא זוכרת.
רק לפעמים כשהיא לבד בין הקירות היא תרשה לעצמה לפרוץ בריקוד מטורף, לשיר בקולי קולות, או פשוט לבכות את עצמה. יום אחד היא תפרוץ גם את הקירות.
|
תגובות אחרונות
-
A נ ה
בתגובה על ביטחון היא יודעת..
-
מגדל השן
בתגובה על מגלגלות 2
-
חגית אתר אישה
בתגובה על ממליגה
-
claude34
בתגובה על מגלגלות
-
מורנינג
בתגובה על המלך הוא עירום - ביקור התזמורת
-
כש-רונית
בתגובה על אינך מכיר אותי
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האם היא תפרוץ את הקירות?
אולי רק במטאפורה.... תרתי משמע...
יפות לך המילים בהחלט ובהחלט.
אהבתי.
לילדיה היא השלד, לבעלה הורידים בהם הוא זורם, להוריה ואחיה משענת ולחבריה אוזן ונשמה. ביטחון היא יודעת..
מקסים!
מאחלת לה שהיום הזה יגיע בקרוב
זה אחד מהפוסטים ,שכשאתה קורא אותם,אתה שומע במקביל את המנגינה של הטקסט.לא יודע אם אני מצליח להסביר את עצמי.זה כמו יצירה מושלמת. מקסים.
ווואוו,
איזה פוסט מדהים. איזה תענוג איזה מילים
אני הכי מתחבר לדיאלוג עם אמה. כמו מפגש בין דורי. האמא אומרת דברי טעם האמיני לה, ומצד שני, המרדנות לא תתן לה ללכת איתה. היא תפרוץ את הקירות. אל תשכחי לספר גם לי, כשתדעי שהיא פרצה.
עכשיו רק נותר לתהות אם לא "יפה שעה אחת קודם"
מדהים אמרתי כבר?
אנה
את כותבת כל כך נוגע וכואב
אבל מה שטוב שרואים את האור שם
ואת יוצאת מזה אט אט וזה מצויין
שנה טובה עם התחלה חדשה וטובה יותר
*
"סימכי רק על עצמך........"
זה לרוב נכון...........
ובכן,
גיברת בטחון
בעלת הכתפיים הרחבות
ולב הזהב
נטל הזיכרון הופך להיות כבד מנשוא
ממיס את חוזק הבטחון
ללבה בוערת של חשק
אמא'לה
כתבת יפה אנה. תודה.
מילותייך הרטיטו בי
וצמררו לעומק ולרוחב
הנשמה
מכירה את התחושה,שקוראת את
מילים של נשמה אחרת
ו...
את חשה מתיחה טבורית?
נ-פלא-ה שאת,
מי אמר לך ,שאת בין קירות?
את כבר מזמן עפה...
קידה
נאווה
אשמח אם תבואי...(ויש עוד)
http://cafe.themarker.com/view.php?t=562050
מי אנחנו באמת אחרי שנושרות כל המסיכות?
מי זה האדם שהולך לישון אחרי שהוא מסיים את תפקידיו כאב, אם, בן, אח, מנהל, עובד, ...?
לפעמים, אני מרגיש של-אני הפרטי הזה, זה שאף אחד לא מכיר, נותרת בסך הכל שעה-שעתיים ביממה כדי לעמוד חשוף באור, ולאהוב את עצמו בלי תלות.
לא אוהב להזכיר פוסטים שכתבתי בעבר, אבל הריקוד שלך ממש הזכיר לי את בסבוסה, זוכרת?
חוץ מפריצה החוצה, יש עוד פוסט בדרך ?
אני מניח שזה היה מצב רוח. היום נראה פחות אסור בעבותות הצניעות.
:0) .. כנראה שאני באמת צריכה לחשוב יותר .. (ולדבר פחות חחח)
הי, רקדן, אל תתעצב, זאת לא אני, זאת היא...
כוכב
איך זה שראיתי רק עכשיו
עצוב לי
אבל אני יודע
את עוד תפרצי את הכבלים
אני אוהבת אותך חושבת, זה תמיד מניב תובנות מעניינות.
ברוך הבא שמוליק, אני מאמינה שתשומת ליבן זאת טעות בהקלדה ולא כמו שאבא שלי חשב שהורים זה אמא.
שמחה שהמסר עובר.
שמחה, בשבילי ובשביל. תודה.
ריגשת אותי מאד אנה....
איזה כיף שיש חברה חדשה.
תודה רחל. שבת שלום.
תודה שולי. נעים לי הביקור שלך עד מאוד.
אוטי תפרוץ, אנה תפרוץ, ואורית תצטרף. עוד כמה יצטרפו ותהיה לנו נבחרת.
תודה שוקולדית, כל כך נעים לדעת שנגעתי..
אחרי שהסרתי את הקליפה הקוצנית (לא היה קל), מצאתי טעם בדבריך.
אנה, לך אצטט שתי שורות מהן אני שואב לעתים כוח:
"ברזל כבליו יוסר מּנוּ/עין בעין יראה אור".
(אני מאמין, ש. טשרניחובסקי)
(-: האמת שהתכוונתי אליך ולמה שביקשת לעצמך בפוסט היומולדת שלך אבל בהחלט בהחלט מאמצת גם לעצמי. עם ובלי קשר ליומולדתי.
שוב סל הכוכבים ריק, אשוב.
מבטיחה לשוב.
חייבת לשוב.
ואווו איזה כתיבה נוגעת
גרמת לי לדמעות
שמחה להיות פה כל כך..
כוכב ענק מלא ממני.
את שלי כבר מצאתי (אני חושבת).
אני קובלת על אמירות כובלות של הורים.
ויש גם אמירות מגמדות, אבל זה כבר לפוסט אחר.
כל כך הרבה אמיתות כל כך שונות זו מזו.
את שלך את מחפשת? את את זו של אמך?
ואולי כבר מצאת וזה משהו אחר ?
זהו בדיוק.
אמא שלה טעתה.
תודה דבי. גם אני מחזיקה לה אצבעות.
האם את רוצה שאפזר מילים יפות וקלישאיות של עידוד ותמיכה?
זה הכי קל בעולם.
לפעמים אנה, צריך לומר את האמת.
מי שמנפץ את הקירות, לפעמים פשוט נשאר בלי קירות.
קראתי אותך. נפשך רגישה ושבלולית. האם את בשלה לשינוי?
זהו תהליך ארוך.
להערכתי, את בשלב הראשון שלו, השלב הדקלרטיבי.
כן, זוהי התחלה. אך התחלה של הכרה היא לא השינוי.
אני מאחל לך חירות מקירותייך, כבלייך ויסורייך.
אך ראשית פתחי חלון, הרגישי את הרוח.
חילצי נעליים, חושי את האדמה.
כשתרגישי מוכנה לנפץ את הקירות, לא תאלצי לנפץ אותם. תביטי סביבך ותבחיני כי הם נעלמו מעצמם.
הפחד המשתק
הכובל המגביל.
קשה להשתחרר ממנו
אך ברגע שזה קורה
לא ניתן להבין איך חיינו
בצמוד אליו עד עתה...
בהצלחה לאוטי
גם אני אעיז ואפרוץ.
תודה אורית אהובתי.
או שאני פיספסתי בגדול, או שאתה..
כל כך צודקת??? צודקת?? אלה בדיוק האמירות שאחר כך נלחמים בהן כל החיים (אפרופו אמור לילדיך)
אני משתדלת להעביר מסר של פתיחות ויכולת לבטוח ולפתוח ולהאמין באחר.
זה הפנימי, הנסתר, הוא הקשה ביותר.
תודה, איש יקר.
בצעדים קטנים ומדודים..
תודה, אורית.
וביום ההולדת שלה היא תבקש לעצמה לשכוח. ולהעז לפרוץ.
"אוטי, זכרי תמיד, אל תסמכי על אף אחד, את הסודות שלך והאמת הפנימית שלך אל תגלי לאף אחד. הבנות יקנאו בך וירצו לחבל. הבנים ירצו את גופך ואת תפגעי. סימכי רק על עצמך".
כל כך צודקת.
הרי כשאת רוקדת, את רוקדת בלי קהל, וכשאת עפה, את עפה לעיניך בלבד.
אבל רוקדת ועפה - וזה מה שחשוב.
הפחד הארור....
לנצח אותו.
קשה.
אפשרי.
ולא אצטט את הברסלבי, יען כי אין ברצוני לפאר אותו, למרות שבתוך בליל הקלישאות אפשר למצוא גם מילים נכונות.