כותרות TheMarker >
    ';

    אילת השחר לאה חרמון

    .
    ירקון חטיבת הגשר - חיבור של אות באות מילה במילה.
    הכתיבה בזרימה חופשית, כמעין המתגבר.
    קשרים וקישורים, גשרים וגישורים, בכל מכל כל.
    מוזמנים לזרום עם הזרם ו/או לזרום נגד הזרם.
    כל מצב צבירה - יתקבל בברכה.
    מקום כל המקומות.
    .

    0

    30 שנה אחרי...שארם אל שייך.

    16 תגובות   יום שבת, 7/4/12, 20:30

    30 שנה אחרי...

    שארם אל שייך.

    .

    בצאת ישראל ממצרים...

    .

     

     

    ילדי אופירה ינקו את ערכי המדבר והים,

    בלי קניונים וחנויות . 

    יעל כהנא בימי ההתיישבות.

    "אופירה הייתה התיקון למלחמת יום כיפור". 

    .

     

      מרים פרץ.

     "חיכינו כל כך לשלום, ופתאום צריך לעזוב" .

    .

    צילום: נועם מושקוביץ

    ..

    ''


         ''חיינו בסוציאליזם אוטופי, חיינו על אי ילדים - הטבע,

    המרחבים, תחושת השליחות והציונות.

    אחר-כך נמחקנו מהתודעה ההיסטורית.

    המעשה נמחק, אופירה נמחקה.

    שילמנו מחיר מרצון ותמכנו בשלום,

    לא עשינו מהומות ולכן איש לא זוכר אותנו".

     חיליק מגנוס  

     

       

     ''רבים מהמפונים התקשו להיקלט במסגרת,

    חלק נפטרו בטרם עת.

    "אנשים נעלמו, מתו מיתות חטופות.

    ראית שהחיים שלהם תמו,

    הכבוד ניטל מהם והעיסוק נלקח.

    הם לא מצאו את מקומם בעולם עוד.

    היו לנו סיפורים מרהיבים ואנושיים באופירה, והכול נמחק.

    הציבור התייחס לזה כאילו בסך הכול עוברים דירה.

    זה היה מעבר בין פלנטות'"   

     

      '' 

    ליאור די-נור

    ''חודש לפני הפינוי,

    כשהתבקשתי לעשות מעשה ונדליזם,

    ברחתי כמו גנב בלילה.

    העמסתי על הסטיישן את כל הרכוש שהצלחתי להכניס - וברחתי.

    לא הסתכלתי אפילו במראה אחורה.

    אמרתי לעצמי -

    אם אלה האנשים שנמצאים עכשיו באופירה, אין לי מה לחפש כאן עוד".

     ליאור די-נור   

     

    בחזרה לגן העדן האבוד.

    מפוני אופירה מתגעגעים

     

     

    הם התהלכו עירומים על החוף, למדו את אורחות הבדואים ואכלו ישר מהים,

    בפיסת ארץ בתולית שהכסף לא היה חשוב בה והעיתון הגיע רק פעם בשבוע.

    ואז פרץ השלום, ותושבי אופירה - האחות השקטה יותר של ימית -

    הבינו שהחלום נגמר.

     30 שנה ליציאת מצרים, לא כולם התאוששו:

    "שיחקו בנו, לאנשים נגמרו החיים" .

    .

     

     

    ואולי הייתה זו רק פנטזיה, בדיוק כמו שזוכרים אותה תושבי העיר אופירה, בירת מרחב שלמה, שפונו לפני 30 שנה בדיוק. גן עדן של חופש ואוויר ונופים וים ונשים יפות ועירום, ומעדני דגים וחיים בהרמוניה עם הטבע. גן עדן שבו מצאו גם עופות מוזרים פיסת שלווה, שבו חיו בשכנות עם תושביה הבדואים של סיני ישראלים שביקשו חיים אחרים - מנותקים מחדשות, מטלוויזיה, מכסף וממעמד.

     

    בדיוק שלושה עשורים אחרי אפריל 1982 שבו פונו הישראלים האחרונים מחבל ימית ומשארם א-שייח, סופגת אילת עוד רקטה שנורית מחצי האי סיני. ובמערכת הביטחון מדברים פתאום על אתגר ביטחוני חדש, על מציאות משתנה, על היעדר שליטה מעבר לגבול. על טרור שמבעבע בשטח שפעם-פעם, לפני עידן או שניים, היה התגשמות החלום הישראלי על חלקת ארץ בתולית שהתותחים לא רועמים בה - ואז נמסר בתמורה להבטחות על שלום אמת.

     

     

    יעל נפרדה בארוחת גורמה, ועלתה על המשאית. פינוי אופירה (צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ)
    יעל נפרדה בארוחת גורמה, ועלתה על המשאית. פינוי אופירה (צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ)

     

     

    שארם א-שייח תמיד הייתה עניין מיוחד. ההיסטוריה התנ"כית, המיקום האסטרטגי, המשאבים, הטבע הפראי, גודלה העצום - כל אלה הפכו אותה למה שהייתה. "שארם א-שייח, חזרנו אליך בשנית", שרו בישראל אחרי כיבוש סיני במלחמת ששת הימים. "טוב שארם א-שייח בלי שלום משלום בלי שארם א-שייח", אמר אז משה דיין בזחיחות, רגע לפני שפרצה המלחמה האיומה ב-1973 וישראל שילמה את מחיר היוהרה. שארם הפכה להיסטוריה. שארם חזרה למצרים.

     

    לך תספר על אופירה בלי להזכיר את שימל'ה היפה, את אלכס הצוללן, טוביה או חביבה. אופירה הייתה מקום של דמויות, כר פורה לסיפורים ומעשיות. היו בה רומנטיקה ויופי ותמימות. כמו ימית גם היא הייתה בסיני, אבל בלתי אפשרי לדבר על ימית ואופירה באותה נשימה. אופירה הייתה רחוקה גיאוגרפית שעות של נסיעה, אבל יותר מזה היא הייתה רחוקה תרבותית וחברתית. "אני הייתי בגן עדן, אתה תחכה קצת, נראה אם מגיע לך", מנסה חיליק מגנוס, תושב העיר לשעבר, להסביר מה הייתה אופירה. "היא הייתה התיקון, ההחלמה שלנו ממלחמת יום הכיפורים", משלימה אותו יעל כהנא.

     

    הביטניקים

    לאופירה היה ייעוד - היא באה למלא חלק מתפישה ביטחונית של ישראל שלפיה בכל הסדר עתידי תישאר בידיה השליטה על מפרץ אילת ומצרי טיראן. כ-500 יחידות דיור נבנו בשטח על-ידי המדינה, והן היו מחוברות לתשתיות ביוב, מים וחשמל. אופירה התפארה במערכת כבישים עם תאורה, טיילת בחוף הים, בתי מלון, מסעדות ומבני תעשייה. ב-71' נסלל הכביש המוביל לאופירה מאילת, וארקיע ואגד הסיעו את תושבי המקום והמבקרים. חלק מהתושבים היו אנשי קבע ששירתו באזור, עובדי ממשלה ותשתיות וילדיהם.

     

    היתר היו אזרחים - "ביטניקים", שחיפשו מציאות אלטרנטיבית באחד המקומות היפים בעולם. "הביטניקים" היו הרוח החיה מאחורי המקום - הם שהפכו את אופירה לאגדה הרומנטית שהיא. "אלו היו ימי הפנטזיה המושלמת", משחזרת יעל כהנא. "מעולם לא היינו פוטוגניים, צעירים ויפים כפי שהיינו שם. שיווינו לעצמנו שאנחנו מן גרסה אפשרית של לורנס איש ערב, האיש המתורבת שנפגש עם הפרא האציל - איש המדבר, לומד אותו ומתאהב בו. זו הייתה חזרה בזמן".

     

     

    הילדים רצו יחפים בחולות, תיירות צעדו עירומות כבגן העדן. הקיץ של אופירה (צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ)
    הילדים רצו יחפים בחולות, תיירות צעדו עירומות כבגן העדן. הקיץ של אופירה (צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ)

     

     

    עופר נצר, מוותיקי אופירה,

    התוודע למקום כששירת בנח"ל בדהב. אז גמלה בלבו ההחלטה להישאר לחיות בסיני. "בסוף התגלגלתי לשארם, אי אפשר היה אחרת. היינו בגן עדן וכל מי שנקלע לאזור המדהים הזה היה טיפוס מוזר. היית חייב להיות מוזר כדי להתאקלם, היו שם אנשים זרוקים - בלי דאגות, בלי מחשבות על דבר מלבד חופש. באופירה לא היו נועלים דלתות ולא מוציאים מפתח מהסוויץ', הייתה שותפות גדולה בין כולם".

     

    בתקופה שבה התגורר באופירה, חלק את ביתו עם חברו אומברק חמיד סובייח,

    מהדמויות הבולטות ביישוב - יתום בדואי שאומץ על ידי תושבי המקום. "אלה החברים הכי טובים שהיו לי", מספר אומברק בשיחה ממצרים. "התקופה באופירה הייתה אחת היפות בחיי. לא עניין אותנו שום דבר חוץ מהחיים הטובים והחופש, וחופש הוא מצרך נדיר היום".

     

    ליאור די-נור,

    מראשוני המתיישבים באופירה, הגיע אף הוא מיד לאחר השירות הצבאי בסיני, וקבע את מקומו בגן העדן המדברי. הוא התפרנס מדיג ומציד כרישים, וחי לצד הבדואים תושבי המקום. "הייתי פה כשפרצה מלחמת יום כיפור, מעל ראשי התנהלו קרבות אוויר. חייתי ונשמתי את שארם א-שייח, אלה היו חיים שאפילו אי אפשר לחלום עליהם - כל היום אוכלים דגים טריים ומזיינים".

     

    "תבין", אומר מגנוס,

    "זה היה עולם אחר - בחום של 42-47 מעלות. החיים היו מתחילים בצהריים. אורחים ואורחות יפות מכל העולם הגיעו לבקר, הייתה אוטופיה של רעות ואחווה ומסירות ונאמנות ויושר. ילדים מתרוצצים בעירום מלא, נשים משתזפות במערומיהן בים. הקצב היה אחר לגמרי. לא היה מה להשיג. המושג כסף לא היה קיים".

    .

    תא"ל במיל' צורי שגיא

    פיקד באותם הימים על מרחב שלמה. לסיני הגיע אחרי אין ספור תפקידים מאתגרים ועשייה ביטחונית ענפה: "פיקדתי על רמת הגולן והשומרון, אימנתי את הצבא האיראני, אימנתי את הכורדים, נלחמתי נגד הצבא העיראקי בעיראק, הייתי בפעולות התגמול. שארם א-שייח הייתה המקום הכי פסטורלי שהיה לי בצבא. באתי כדי להגן צבאית על האזור אבל לא היה לי אפילו מקרה ביטחוני אחד. מהבדואים צריך היה להיזהר רק מבחינה אחת - אסור היה לאכול אצלם דגים כי עד שהיו מביאים אותם הם היו מתקלקלים מהחום. הפינוי משם היה דומה לגירוש האדם מגן עדן - החול, הים, רשרוש המים".

     

    "הם מתו, הם מתו"

    1972, שעת צהריים רותחת בשארם א-שייח. אוטובוס אגד שעושה את דרכו ממרכז הארץ נעצר בתחנה. "ליאור!", צעק נהג האוטובוס לבחור שישב בצל תחת העץ ותיקן רשתות דיג, "בוא הנה, יש לך אורח". ליאור די-נור הרים ראשו ולא האמין.

    לבוש בחליפת שלושה חלקים מהודרת בחום של 40 מעלות, ירד במדרגות אביו,

    סופר השואה יחיאל די-נור, ק. צטניק. ז"ל.

    ''

     

    "זו הייתה הפעם הראשונה שהוא בא לראות איפה אני גר, הייתי בשוק", נזכר הבן. "כמו כל פולני טוב הוא רצה שאהיה דוקטור, לא דייג בשארם א-שייח. אבל אבא הוקסם מהמקום, מהצריף שהיה לי על שפת הים. הוא נשאר כמה ימים ואחר כך אפילו כתב על זה שיר. טיילנו באזור, הוא ישב לאכול עם חבריי הבדואים, גלגל בידיו אורז לכדורים ואכל דגים בידיים, עישן איתם את מקטרתו. זו הייתה בשבילו חוויה נהדרת".

     

     

     

    יום אחד, נזכר ליאור, ביקש האב לרדת עמו אל הים. "עלינו על הספינה ושטנו ללב ים. ירדתי מהספינה לסירת דייגים כדי לבדוק את השלל והשארתי אותו על הסיפון, הבטחתי שאחזור תוך שעה. אבל הים היה סוער, המנוע התקלקל והחל להחשיך. אחרי כמה שעות קפצתי למים והתחלתי לשחות לבדי בחזרה לספינה. החברים נשארו על הסירה התקועה. אבא היה מודאג על הסיפון. כשעליתי לשם, הוא לא אמר מילה, רק מלמל 'הם מתו, הם מתו'. ואבא הבין דבר אחד או שניים באנשים מתים".

     

    ק. צטניק היה אחד מיני רבים שביקשו לראות במו עיניהם על מה כולם מדברים,

    איך נראה גן העדן הנסתר בלב המדבר שמשך כמו מגנט את הדור הצעיר ההרפתקן.

    .

    מבקרים מכל העולם עלו לרגל, הגיעו להתבודד,

    להשתזף ולשאוף את מנת האסקפיזם המדברית,

    שמונה שעות נסיעה מפותלת מתל-אביב.

     

     

    בבית הספר הילדים שרו לשלום, אבל הכאב היה גדול (צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ)
    בבית הספר הילדים שרו לשלום, אבל הכאב היה גדול (צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ)

    ''
    "עם הבדואים הרגשנו כמו לורנס איש ערב" (צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ)

    .

    ביוני 1981, אירחו תושבי אופירה מפגש פסגה בין המנהיגים. אנואר סאדאת ומנחם בגין קבעו להיוועד במה שכונה "הבית הלבן" באופירה.

    ימים ספורים קודם לכן, זוכרים התושבים,

    נועדו עם מזכירו הצבאי של בגין, תא"ל אפרים פורן,

    שביקש מהם לערוך "קבלת פנים" לסאדאת - תרתי משמע.

     

    פינוי אופירה. התושבים התפנו לחוף, הבסיסים פוצצו - וסיני הפכה שוב מצרית (צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ)
    פינוי אופירה. התושבים התפנו לחוף, הבסיסים פוצצו - וסיני הפכה שוב מצרית (צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ)

     

     

    .

    למעוניינים לראות את הכתבה במלואה,

    להלן קישור בהתאם.

     http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4213280,00.html

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/4/12 20:04:
      לשמחתי זכיתי להיות ולראות את הפאטה מורגנה שנקראה אופירה. לצלול בראס אום סיד, לנפוש במפרץ נעמה ולשוטט על הריף הענקי בנאבק. היו זמנים. מאז עברו חופי מפרץ אילת פיתוח מואץ ולא חכם במיוחד.
        10/4/12 19:28:

      ''

      .

      שדה אופיר היה שדה תעופה אזרחי באופירה.

      בחלקו הדרומי היה בסיס חיל האוויר הישראלי בח"א 29.

      שדה אופיר נחנך ב-14 במאי 1968.

      מיקומו של השדה כ-20 קילומטר צפונית לבתי היישוב אופירה.

      המסלול נסלל בכיוון כללי צפון–דרום ובחלק הצפוני של המסלול נבנו בתחילת שנות השבעים

      בית נתיבות אזרחי ושכונת מגורים לכ-40 אנשי צוות לתפעול השדה.

      בבסיס חיל האוויר כנף 29 היו מטוסי קרב,

      יחידות תובלה אווירית ויחידת בקרה אזורית, יב"א 528, במערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי.

      ב-6 באוקטובר 1973, בתחילת מלחמת יום הכיפורים,

      נערך סביב שדה זה, עליו פיקד אל"מ יעקב נבו, קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים,

      שבמהלכו הפילו 2 מטוסי F-4 פנטום של חיל האוויר הישראלי,

      שהמריאו משדה אופיר, 7 מטוסי מיג מצריים מתוך 28 מטוסים שבאו לתקוף את השדה.

      .

      ב-3 ביולי 1976 המריאו משדה אופיר ארבעה מטוסי הרקולס של חיל האוויר לביצוע מבצע אנטבה.

      השדה שימש כנקודת התדלוק האחרונה למטוסים שהשתתפו במבצע אנטבה[1]

      מאחר ששדה אופיר היה הנקודה הקרובה ביותר ליעד הרחוק וכל טיפת דלק הייתה חיונית.[2].

      לאחר יישום הסכם השלום בין ישראל למצרים פונה שדה התעופה הישראלי

      ונמסר למצרים שמפעילה אותו כשדה תעופה אזרחי,

       נמל התעופה הבינלאומי שארם א-שייח',

      לא לפני שקיבל גם לזמן קצר את השם "נמל התעופה ראס נצראני".

      .

        10/4/12 11:58:

       

         שם: ראש קנדי בשארם אל-שייך
      תיאור: ראש קנדי בשארם אל-שייך אופירה נוצר בטבע ללא מגע יד אדם  

      .   

      תאריך צילום: משנה 1980 עד שנה 1982

      .
      שם הצלם: מאיר יפרח
      שם תורם הצילום: מאיר יפרח

      .
      מקום הצילום: שארם -אופירה.

      .
      סוג הרשיון: ייחוס 2.5 (cc-by) Creative Commons License

      נוסח הקרדיט: מאיר יפרח
      קישור לויקישיתוף
      קישור לדף של התמונה

      תגיות: סיני

      .

      ''

        10/4/12 11:51:

      הם התהלכו עירומים על החוף,

      למדו את אורחות הבדואים ואכלו ישר מהים,

      בפיסת ארץ בתולית שהכסף לא היה חשוב בה

      והעיתון הגיע רק פעם בשבוע.

      .

      ואז פרץ השלום,

      ותושבי אופירה - האחות השקטה יותר של ימית -

      הבינו שהחלום נגמר.

      .

       30 שנה ליציאת מצרים, לא כולם התאוששו:

      "שיחקו בנו, לאנשים נגמרו החיים" .

      .

      מכיר כמה משפחות מהיישוב אופירה.

      הם עדיין חיים בשתי עולמות.

      הזכרונות אל מול המציאות.

      .

      ''

      .

      אופירה... 1975

      .

      משה דיין, שמעון פרס, חצי האי סיני, טיראן, פרוטסטנטיות, האימפריה העות'מאנית, תעלת סואץ, מדינת ישראל, הסכמי קמפ דייוויד, אילת, מלחמת סיני, צה"ל, מלחמת ששת הימים, אופיר, אלמוגיים

        10/4/12 09:14:

      *

      לזכור ולא לשכוח.

      היו זמנים.

      .

      ''

      .

        10/4/12 01:23:

      צטט: The Horse Whisperer 2012-04-08 02:07:59

      כואב כואב כואב, מאז הפינוי לא חזרתי,

      אולי לא מבינים

      אבל שם התחלנו בטיפין להיות עם

      שמבינים שאפשר להתל וללחוץ אותו

      שתמורת הבטחות קצרות מועד ניתן לקניה

      שם התחלנו להחזיר את ירושליים

      כמה חבל :(

      .

       שניים - חובה

        10/4/12 01:22:

      צטט: zohey 2012-04-08 01:26:21

      ואווווווווו, את מעלה זיכרונות ....

      נקודות זמן בהיסטוריה של ארצנו מלאת מלחמות ,

      התיישבות ושוב פינוי ......

      חג שמח

      .

      כאשר החול עדיין חול...

      לפני 30 שנה.

      אולי בדרך לדהב...

      .

      בדרך אל... 

        10/4/12 01:20:

      צטט: נהג מונית 2012-04-07 23:21:50

      פוסט מרתק ומעניין מאד וגם נותן המון חומר למחשבה ! ...

      ולמרות התוכן הלא פשוט,

      חג פסח שמח,

      חג של פריחה יפה בלב ובנשמה !

       .

      בועה מזדמנת

        10/4/12 01:18:

      צטט: מאיה113 2012-04-07 21:04:16

      *מעניין

       .

      הכריש

        9/4/12 23:50:

      כמה מילים על...

      .

      שארם א-שייח'ערבית: شرم الشيخ, שַרְם אלשַיְח')

      היא עיר מצרית בדרום חצי-האי סיני לחוף מפרץ אילת.

      בימי השלטון הישראלי היה במקום יישוב ישראלי בשם אופירה.

      שארם א-שייח' שוכנת סמוך למצרי טיראן

      ולכן הייתה חלק מנושא חסימתם שהוביל לפרוץ מלחמת ששת הימים.

      .

      נשיא מצרים מחזיק ארמון בעיר,

      ומדי פעם הוא מארח בו מנהיגים זרים וועידות בינלאומיות

      (כגון הוועידה נגד הטרור ב-1996).

      .

      בעיר מתגוררים 35,000 תושבים.

      .

      .

      מפת אזור שארם א-שייח', מראס נצרני בצפון עד ראס מוחמד בדרום
      .
      היסטוריה
    • 2 תיירות
    • 3 ראו גם
    • 4 לקריאה נוספת
    • 5 קישורים חיצוניים
    •  היסטוריה

      בעבר הייתה שארם א-שייח' כפר דייגים,

      מאוחר יותר הייתה לנמל חשוב ולבסיס של הצי המצרי.

      מקום נכבש על ידי צה"ל בנובמבר 1956, במסגרת מבצע קדש.

      עם נסיגת צה"ל מחצי האי סיני בינואר 1957 הוחזרה גם שארם א-שייח' לשליטת מצרים.

      .

      המקום נכבש שנית על ידי צה"ל בשנת 1967, במסגרת מלחמת ששת הימים.

      שארם א-שייח' בימי השלטון הישראלי הייתה רצועת החוף

      מראס נצרני בצפון עד ראס מוחמד בדרום.

      במקום הוקמו בסיסי צה"ל אחדים: שדה אופיר בסיס חיל האוויר הישראלי (כנף 29)

      ששימש גם כשדה תעופה אזרחי,

      בסיס חיל הים הישראלי שכלל יחידה של שייטת 13,

      וכן יישוב בשם אופירה.

      .

      על אחיזת צה"ל במקום אמר שר הביטחון, משה דיין,

      "טוב שארם א-שייח' בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א-שייח'".

      .

      במלחמת יום הכיפורים נמנה אזור שארם א-שייח'

      עם הראשונים שהותקפו על ידי המצרים.

      מיד עם פרוץ המלחמה (יום שבת, ה-6 באוקטובר, בשעה 2 בצהריים)

      נערך במקום קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים.

      .

      מבצע יונתן לחילוץ בני הערובה שנחטפו לאנטבה החל ב-3 ביולי 1976

      עם המראתם משארם א-שייח' של ארבעה מטוסי הרקולס של חיל האוויר

      שהובילו את כוח החילוץ ונועדו להוביל חזרה את החטופים.

      .

      ב-25 באפריל 1982, במסגרת השלב האחרון של הנסיגה הישראלית מסיני,

      על פי הסכם השלום עם מצרים,

      הוחזרה שארם א-שייח' לשליטת מצרים.

      .

      להבדיל מישובי חבל ימית,

      ישובי מפרץ אילת ובכללם אופירה לא נהרסו לקראת הנסיגה,

      והבתים ותשתיות היישוב נרכשו על ידי המצרים.

      .

      אחרי הנסיגה היישוב הנטוש יושב מחדש, והורחב לממדי העיר הנוכחית.

      .

      .

      העיר סבלה מספר אסונות בשנים האחרונות. ב-3 בינואר 2004

      התרסק מטוס לים סוף זמן קצר לאחר המראתו מנמל התעופה של שארם א-שייח'.

      בהתרסקות זו נהרגו 135 נוסעי המטוס ו-13 אנשי הצוות.

      .

      ב-23 ביולי 2005 נערכה בשארם א-שייח' מתקפת טרור

      שבמהלכה התפוצצו שתי מכוניות תופת ומזוודת נפץ.

      במתקפת טרור זו נמנו כ-90 הרוגים וכ-200 פצועים ובהם ישראליים.

      .

      מבחינה תיירותית, אזרחי ישראל היהודים מגיעים פחות אל שארם א שייח'

      ומעדיפים לנפוש במתחמי הבקתות (חושות) הקרובים יותר לאילת.

      עם זאת העיר מהווה מוקד משיכה לערבים ישראליים ולתיירות מאירופה,

      בין השאר בשל מחירי הלינה הזולים.

      .

      מאז שרשרת הפיגועים בסיני בשנים 2004-2006,

      התמעטה תנועת התיירות הישראלית לעיר כמו גם לשאר חלקי סיני.

      תיירות

      שארם א שייח' מהווה כיום מוקד משיכה לתיירים מכל העולם.

      כבר בתקופת השליטה הישראלית נבנו במפרץ נעמה, הסמוך לעיר,

      מלון ואכסניה והוקמה טיילת.

      מאז הנסיגה הישראלית וחזרתה של העיר לשליטה מצרית,

      הושקע רבות בפיתוח העיר כמרכז תיירות.

      .

      כיום קיימים בשארם עשרות בתי מלון ברמות שונות

      וכן מרכזי קניות תרבות ובילוי רבים המתפרסים על רצועת חוף של כעשרים קילומטר.

      בכך למעשה מהווה כיום שארם מעין ריביירה מצרית,

      אליה מגיעים תיירים בעיקר מאירופה.

      .

      בנוסף, שארם מהווה מוקד מדיני במצרים,

       ורבים מן האירועים המדיניים שעורך המשטר המצרי,

      נערכים בה.

        9/4/12 23:12:

      להיות ולחיות.

      האוסף.

      .

      ''

        8/4/12 05:15:

      אכן,

      אלו היו ימים מיוחדים.

      אמנם הייתי צעיר לימים,

      אך הספקתי לבקר במקום עם הורי מיטיבי הצלילה.

      הקמנו לנו אוהל של מנוחה,

      שם במפרץ נעמה.

      ימים של מים צלולים ונפלאים.

      -

      *

      מועדים לשמחה

      חגים וזמנים לששון.

      תחל ספירת העומר.

      .

       

      ''
        8/4/12 02:07:

      כואב כואב כואב, מאז הפינוי לא חזרתי,

      אולי לא מבינים אבל שם התחלנו בטיפין להיות עם שמבינים שאפשר להתל וללחוץ אותו

      שתמורת הבטחות קצרות מועד ניתן לקניה

      שם התחלנו להחזיר את ירושליים

      כמה חבל :(

        8/4/12 01:26:
      ואווווווווו, את מעלה זיכרונות .... נקודות זמן בהיסטוריה של ארצנו מלאת מלחמות , התיישבות ושוב פינוי ...... חג שמח
        7/4/12 23:21:
      פוסט מרתק ומעניין מאד וגם נותן המון חומר למחשבה ! ...ולמרות התוכן הלא פשוט, חג פסח שמח, חג של פריחה יפה בלב ובנשמה !
        7/4/12 21:04:
      *מעניין

      ארכיון