ככה דמיינתי את הרגע שאפגוש אותו מנוטרל, ללא אנשים סביבו...כל החודשים האחרונים בהם רוב התקשורת נבנתה מוורבליות בלבד...מצאטים בפייסבוק. הרבדים בהם שוחחנו - היו חייבים להטביע חותם, שם הוא כוחי העיקרי...

כמה יופי יש במילה החודרת מבעד לשכבות, מבעד לעור אותו יש לקלף. הוא למוד ניסיון...למוד נשים, נשים סביבו היו כל חייו...גם עיסוקו הבימתי הוסיף לכך...גם יופיו, הכריזמה שלו. אך לעולם לטענתו, לא גילה את האני האמיתי שלו להמונים, משום שהיה מוקף באנשים שקשה היה להגיע איתם לרבדים...

כמה מוזר...הוא גר במצפה רמון עשר שנים, ועזב חודש אחרי שאני הגעתי...האם היתה זו הסיבה האמיתית להגעתי לאיזור הדרום השומם ? 

הוא ידע, כמוני, שהתקשורת שלו איתי שונה, שאני שוות ערך לו, שיש בי את התבונה והעומק שלא היתה באישה לפניי בחייו.

וידעתי את כוחי...כוחי הנשי, הן במילותיי, הן במראי, הן בעומקי. יכולתי לדבר איתו ברבדים מבלי הצורך להסביר יתר על המידה, מבלי להחשב אאוטסיידרית בעינייו. זו דרכי לתקשר עם העולם. ורק עם גבר מסוגי כל חיי אהיה מסוגלת לתקשר...

אז הנה הוא, המסתורי שלי...שפעמים רבות לא הבנתי את הטקטיקה שלו, להותיר אותי צמאה למילותיו...כמה קשה לבחורה אינטנסיבית כמוני שמכורה למילים אחרות, להסתפק באמ אס אמ לאקוני...בשיחות שאינן אינטנסיביות...

לדעת שאני מלכת הנשים עבור גברים רבים, אך עבורו ,אולי כי ידע זאת, השתמש בכך כדי להעמיק את הסקרנות...

אותי זה קירב, אך הרחיק באותה נשימה. משום הקושי שלי להכתיב את הקצב כפי שאני רגילה...

וגם את זאת ידע...האם פעל כך גם מתוך משחקי כוחות, גם מתוך פחד, גם מתוך כך שזו הדרך היחידה שידע...

בתוכי ידעתי כי יותר מעניינת ,מסתורית ושונה ממה שאני, לא יכולתי להיות ומכאן נותר ליקום לתת את אותותיו...

דווקא כשויתרתי, לכאורה ויתרתי, על להיות הדומיננטית...על להיות הראשונה שמסמסת או פונה אליו בפייסבוק, דווקא כשוויתרתי על כך, מתוך הצורך שלי להיות פאסיבית יותר ולתת לו להוביל, דווקא אז היה הוא זה שיזם את השיחה...

כמה קשה היה לי לדעת שאני במרכז ולא להודיע לו, משום שהפאסיביות שבו הרתיעה אותי...

וידעתי, כי אם תחשוק נפשו להפגש איתי לפגישת עיניים, רק הוא ואני, בלי כל חבריו מסביב, רק אז אוכל לדעת האם הזיהוי שלי אותו, הוא הזיהוי שלו אותי...והאם בכלל העומק אכן מוביל גם לתודעה משותפת...

שהרי זיהוי לבדו אינו מספיק...התדר צריך להיות זהה...

בסבב השני ,כשהכרזתי בפייסבוק שאני בתל אביב, הוא שלח לי הודעה...יום למחרת קבענו להפגש...

המסתורי שלי...זה שכתבתי עליו לאורך הפוסטים האחרונים...הגבר היחידי שמזה זמן רב, חשתי בדיוקו...על אף המניירות...אולי פער חמש השנים בינינו, הוא העניין למניירות שעוד ק'יימות בו...מנגד, הוא ידע מהו ערכי, טרח לציין בפניי את העובדה שרק איתי הוא מגיע לאמת ברבדים הללו, אך המרחק הגיאוגרפי בינינו הוא שקובע את ההווה...

טענה מוצדקת...אך לא מעט הגברים שחצו יבשות על מנת להגיע אלי...כי בעיניי, אם אתה מזהה את הדבר הנכון והאמיתי עבורך, אתה חוצה עולמות...ולכן כל טענה כמו המרחק...מבחינתי רק מוכיחה כי החיבור לא התבצע עודנו גם ברמח איבריו...והנה נפגשנו...

אישה...בת 35...שנראית בת 28...לבושה בנשיותה, מודעת לכוחה, מודעת ליופיה, מודעת לעובדה שגבר מכיל רק ירצה להכיל אותה יותר ולא לתת לה ללכת...האם יכול היה הוא להכיל אותי ? האם התדר שלו הוא תדר של הכלה ואהבה ? האם בתודעתו הוא יודע מה הדבר הנכון עבורו ? האם הוא מגיע נקי? מסוקרן ? טוטאלי ?

כמה שאלות...במוחי...זו היתה האפשרות הנכונה בשבילי לבחון את כל אלו, וידעתי כי כל מה שיעלה , אני את שלי אעביר...באנרגיה, במהות, בעוצמה, בכריזמה, במסתוריות הקיימת בי באופן טבעי...

אם החיבור יהיה משורש הנשמה, ממילא הוא ימצא את דרכו אלי...

אם החיבור יהיה נקודתי, אזי ממילא לא היינו אמורים כנראה להפגש באותה נקודת השקה שתוביל להמשכיות...

מה בכלל חשבתי לעצמי ? מרחק של שעות נסיעה...אך באישיותי ההרפתקנית - הדיוק שארגיש לגבר הוא שיוביל אותי אליו...גם מקצות כל העולם...

המפגש התקיים במרכז קניות...לא זכרתי כמה גבוה הוא...הפנים שלו, שכל כך השתוקקתי שיהיו מוקדשות רק לי, ולא שכחתי לציין בפניי שעוצמתי שווה לשלו...שעבור גברים אחרים אני סוג של שאיפה שקשה להגיע אליה...

זה לא הטקטיקה למשחק שלי להיות קשה להשגה...אני פשוט קשה להשגה בעבור הרבה מן הגברים...ודאי מהגברים הנורמטיביים שאינם מדברים בשפתי...האם אחשב בשל כך מתנשאת ?  כך או אחרת, ערכי ידוע לכולם...ואין סיבה להתנצל...

ישבנו בבית קפה...הוא התעקש לשלם עלי...למרות הצעתי תמיד לשלם בעצמי על שנינו. יש משהו שמביך אותי בכך שגבר משלם עלי...אך התעקשות גברית בעניין זה מאד חיונית לפגישה ראשונה אמיתית.

השיחה שלנו היתה המשך פורה לשיחותנו בצאטים...כמה מוזר שמעולם לא דיברנו בטלפון, כל העומק שנפרש על הדף ולעולם לא שוחחנו בטלפון...אני מניחה כי היה לו נוח יותר בהתכתבויות הנל...

הפגישה הזאת, פגישת העיניים שלנו, פגישת הידיים, השלימה את הידיעה על העוצמה הקיימת בשנינו גם יחד.

וידעתי שהוא מבין...שמבחינתו אני תוצר מוגמר, מישהי מעוצבת, שיש לו היכולת להכיל ולהיות מוכל על ידה...

"לעולם לא היתה לי מישהי כמוך". הוא טען בפניי... "העומק שלך, היכולת שלך להתבונן ולנתח את העולם, החוכמה שלך"... אני מניחה שמכאן היתה מסקנתו כי הוא זקוק למישהי למודת ניסיון ובעלת רבדים כמוני.

מדקה לדקה, משעה לשעה, מצאנו את עצמנו בשיחה מסקרנת, מעוררת, ורק הידיעה של מקום מגורנו המרוחק ריחפה מעל פני השטח...

"בוא נדבר על דברים פשוטים" הצעתי..."כל היום אנחנו דנים בניתוחיי החיים..." האיזון מגיע כשמבליחים לשיחה פרטים פשוטים...אז "ספר לי על המשפחה שלך"...

מצחיק כמה שפרט פשוט כמו משפחה הופך בכל זאת לשיחה עמוקה...

כנראה שמהעומק לא ניתן לברוח...

הוא סיפר לי על המעבר שעשה למרכז, על געגועיו לדרום, על פרשת הדרכים בה הוא מצוי בקשר לקריירה שלו, על שכל הזמן קיים בו הדחף לחזור למצפה רמון...לדרום...אבל על הסכנה שבדבר...זוהי חממה עבורו, אלא שלהתקדם שם כבר אינו יכול וכי עליו לחשוב על עתידו...על האנשים שרוצה להקיף סביבו...במקום שהגיל הממוצע שם הוא 24, קשה לתקשר כשאתה עובר את גיל ה30 ומחפש משמעויות אחרות לחיים.

לאחר שעות שיכלו להמשך ללילות...התנשקנו...זו היתה נשיקה שאני יזמתי בעצמי...נדמה לי שחיכיתי לה זמן רב...

הצורך שהיה לי במגעו השתרש בי כבר בשיחות הצאט הראשונות...רציתי לגעת בגבר שנגע בי במילותיו, ביכולתו להבין.

כשהוריד אותי בבייתי ציין בפניי את העובדה שהיה רוצה שתהיה המשכיות בינינו...שהוא חש דברים, אך כמובן ציין גם את הקשיים שבעניין המרחק, אם כי ציין בפניי את הידיעה שלהשאר במצפה רמון עוד הרבה זמן לא אשאר, משום שאני עמוקה מדי לעמוק שמאכלס אנשים חדגוניים...

ומיותר לציין בפניכם הקוראים ,שכשאני מציינת את המיקום כמצפה רמון, הכוונה היא אינה למצפה רמון עצמה...אלא לאחד מהיישובים שסביבתה...

חייכתי, משום שמורגלת ניסיון מהיקום אני יודעת כי יקרה מה שצריך יהיה לקרות וכי במהלך התקופה הקרובה הלא נמשיך בשיחותנו בצאט,,,גם אם תדירות מפגשנו תהיה נדירה, והרי ללא כוח אינרציה והתמדה קשה להתמיד ,אלא שמאמינה אנוכי ביקום וביכולתו לסדר את הדברים במשבצות הנכונות...

היקום שחזק יותר מכולנו...הידיעה שאני אכן מכילה בתוכי את כל התכונות והרבדים שהוא זקוק להם, הידיעה שהוא היחידי אחרי תקופה כל כך ארוכה, שאני מגלה בו עניין...

ורק הזמן הוא שידע...האם הזיהוי ההדדי יכול לההפך למערכת יחסים עמוקה ומתמידה,,,או שאולי נועדנו רק להאיר את דרכו האחד של השניה ולהמשיך לדרך שונה...

כך או אחרת, שלחתי לחמי על פני המים...הוא יודע מי אני, אם יבחר לצאת למסע -תהיה זו בחירתו...

אם יבחר למרות זיהויינו לוותר, אכבדו בשל כך, ואמשיך להיות גאה במי שאני...

מיקום גיאוגרפי הוא דבר שניתן לשינוי בעוד שנה מהיום עבורי....הוא לבטח לא יהיה הדבר שימנע ממני לפספס קשר שיכול להיות אמיתי בוודאות...

כעת דברים תלויים אף בו...וחובת ההוכחה אינה רק עלי, כי אם עליו...

מה שלא יקרה, סומכת על היקום...