| שלום רב חמודתי! יש ובזרם החיים השוטפים הינך נעצר לרגע קט, לתהות במקצת בעולמך פנימה, אגב בקצב החיים שלנו ומתחו, כמעט ולעתים רחוקות מאד ניתן הדבר, ורוצה הינך לראות את עצמך, לא בפרוז'קטור של שליחות, ייעוד, תפקיד, כי אם לידיעה מה הם הערכים שהצטברו אצלך לקראת הימים הבאים. הצצתי והתחלחלתי. מרגיש אני שהולך ומתהווה חלל ריק שמי יודע אם יתמלא אי פעם, אם יהיו כוחות נפש לאגור בתקופה הבאה את אשר אני מחסיר כעת. נתנה לי במקצת שהות של קריאה. קראתי את קורצ'ק. על יוסף הנשיא (תיאור מתקופת גירוש ספרד ומאוויי הגאולה של התקופה ההיא), את טשרניחובסקי, החטא ועונשו לדוסטוייבסקי, ועיינתי במקצת בתנ"ך, מלכים וישעיהו. ראיתי שהתמוטטו יסודות רוחניים בעולמי, אין יכולת ריכוז, כושר אנליטי ומהירות תפיסה בהם חייב אדם לשקוע בכדי לשמור על תכונות הצימאון לידיעה. כי בלעדי זאת מה טעם לחיים? נדמה לי גם שבמידה שאיני מעמיס על הזיכרון משא של עניינים, הוא הולך ונחלש. כבר התלוננתי בפנייך פעם על דאגה שמלווה אותי מגילוי זה, וכשאני מעמיד את עצמי במבחן, הרי מתאמתת ההנחה הזאת. מבחינת חיי השעה, הרי שקעתי את עצמי במילוי השליחות עד תומה, והיא מפכה בקרבי ומרנינה את ליבי, בזכות שהתגלתה לי להיות בין נושאי דגל הנקם והשחרור הלאומי בתקופה זו. ובמכתבי תראי ביטוי מה לחוויה זו המלווה אותי, שמזקיפה את קומתי ונותנת תוכן לחיי. ואיני יכול להתלונן על דרכי זו. אבל בינתיים חולפות שנים, הנה מסתיימת בקרוב שנה שלישית, וכשעולה המחשבה, מתי אעשה גם אני לביתי, מתחיל לרדת המסך של זוהר המאיר את דרכי. כי הרי יש גם פינה אחת דוויה וקדושה לי, שאין אני מרבה לשוחח עליה, אבל לא מרפה מלהציק לי. המחשבה שאחרי שנים הנני מתהלך ערירי.... אין מילים לביטוי הסבל הנערם בליבי בנקודה זו. לפני כמה חודשים, יכולתי מדי פעם לבוא אלייך למצוא עידוד בשיחת רעים, בבירור משותף על עתידנו. זכיתי במקצת לפינוק, שמעתי צלצול קולך המלבב. ועתה, כל זה חלף ואיננו. ובמקום זה השתלטה בדידות איומה ומעיקה. עם חבריי לא אוכל לשוחח על כך. הרי הינך מכירה אותי ומידת ה"אינטימיות" שלי. גם במכתבים עין זרים צפויה, וזה בולם את הניב החופשי, שאוכל לומר לך כל אשר עם ליבי. ועצירת ההרגשה, מגביר את לחצה המתמיד. ונוגה נוגה מאד ילדתי... צריך לגמור כבר את המלחמה... כוחות הנפש הולכים ומתדלדלים... ממך, מתוקה, כבר חלף שבוע ודואר אין. התביני מה הרגשתי מבלעדי ידיעה ממך? אני מניח שאיזה הפרעה בדואר גרמה לכך, מכיוון שרבים לא קיבלו, ובינתיים דאגה. הרי גם חייך אינם רצופים שושנים... ויודע אני במקצת מה מלווה אותך בימים אלה. משום כך דווקא רוצה אני לעקוב אחרי כל מה שמתהווה אצלך. אל תחסרי כל מאמץ מתוקה, וכתבי ברציפות. הרי מכאן מקור הכוחות שאני דולה לעמידה בכל החזיתות. האם התקבלו מכתבים מההורים? אני באמת דואג להם. הרי עברו כבר חודשים רבים מאז התקבל מכתב אחרון מהם. ומה מצב בריאותך? הרי פסקת לגמרי לכתוב לי בנידון זה, והרי הינך מרבה להסביר לי את ערך שמירת הבריאות. שלומות לצפרה, ליעקב, איטה, ודלינקה. למשפחת סודק כתבתי אתמול. אני חובקך בזרועותיי בכל להט ליבי, באהבה עזה ושפע נשיקות, שמואליק |