לילדי החמוד, שלום!

ליל שבת... הספקתי להחליף קצת כוח, אחרי שעבדתי היום עד שעה 11 בבוקר. החדר נקי ומסודר, אבל רוח החג אינה שורה בו, והסיבות ודאי הינך מתאר לעצמך.

הרדיו משמיע את הקונצרט הסימפוני, כנהוג בכל ליל שבת. משמיעים חלק מהסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי. למרות שאיננה ידועה לי, וגם תוכנה, אבל האוזן בכל זאת מבחינה שיפה הוא הדבר אשר היא שומעת. לא פעם ואני מוצאת מפלט ברגעים קשים העוברים עליי, בפתיחת הרדיו ושקיעתי בעולם ההוא...

כשהגעגועים מתחילים להציק קשה, אני מתחילה לדבר עליך עם צפרה. מקריאה לה ממכתביך, והיא יודעת להקשיב שעות שלמות. בפרט, ובמיוחד, נהנית היא מקטעים שבמכתביך. ספרות יפה, כך אומרת היא. וגם דעתי לא שונה מזו שלה בעניין זה. התברכת בכישרון הכתיבה, וזה נכס גדול אצל אדם. במסיבות חיינו, כשהקשר הוא רק על יסוד הכתיבה, מרגישים ויודעים להעריך כישרון זה כשהוא בנמצא.

ביום שישי קיבלתי מכתבך האחרון מתאריך 2/2. במשך השבוע קיבלתי את המכתבים שהתעכבו בדרך, ובכל זאת לא הגיעני עד היום המכתבים מה-31.1. משונים סדרי הדואר. הכול מקרי כנראה. אבל דבר אחד ברור, שאין מכתב הולך לאיבוד, ואפילו יגיע באיחור.

אתמול אחרי העבודה נסעתי להתבדר קצת. הלכתי סתם לראות סרט. הוזמנתי לתזמורת, אבל לא ידעתי באם יש אוטו, ולכן ויתרתי. חבל, יכולתי לנצל הזדמנות נפלאה, הרי לא יוצא לי לשמוע את התזמורת. אין לי מינוי, וחדש אין להשיג. כל אלה שהשתתפו לפני שנה חידשו את המינויים, וחדשים לא קיבלו בכלל. פעם היינו זוכים לשמוע חלק מחברי התזמורת במקום, כיום גם על זה ויתרו. יותר מדי מתורבתים אנשי הכפר, ויכול חלילה להזיק.

הסרט שראיתי הוא "המטרה הגדולה". המטרה באמת גדולה, כיבוש טורקיה, אבל הסרט לגמרי לא. על נושא זה ראיתי הרבה סרטים בזמן האחרון, אבל בו לא מצאתי כל דבר מיוחד שאוכל להגיד שהוא טוב. שעמם אותי אפילו. פעם לפני זמן מה ודאי לא הייתי הולכת לראותו, אבל התחלתי לבקר לעתים תכופות בסרטים, ואפילו כאלה שאין לי המלצה באופן מיוחד עליהם. הייתי גם עייפה, וזה לא מעט גורע מההיענות.

קניתי בעיר מתנות.  זוהי עונת המתנת וימי ההולדת בישראל, ואני חייבת לא למעט.

לשוניה שלחתי חבילה השבוע. מחר יום הולדתה, ורציתי להפתיעה. אני מתארת לעצמי כמה שהתרגשה בקבלה את חבילתי, ובה ספרו של נבון וכל מיני דברים טובים. רק לך אין לי אפשרות לשלוח דברי מתק, ואפילו מיום הולדתי שכל אחד זכה לטעום.

מחר יום הולדתה של בתינקה. גם לה קניתי ספר סיפורים.

ואיפה דורה? היא רקמה לי מפה ליום הולדת, ובדיוק בתאריך זה מלאו 5 שנים לחתונתה. גם לה קניתי מתנה יפה, דבר עדין מזכוכית ואלומיניום, בשביל סוכריות.

איבדתי קצת זמן בהתרוצצות עד שהתאמתי את המתנות. צרות בישראל....

ודאי הינך מחייך, כאילו אני רואה אותך לפניי. אבל לו היית פה, גם אתה לא היית משוחרר מללכת, ועוד איך, וגם הלוך תלך עוד, תראה.

גם במועצה הייתי. קיבלתי את משכורת ינואר. שם קיבלו אותי בלחיצות כף, מכל הצדדים. לאישיות נהייתי. חברה במועצת ההסתדרות, לא פשוט. והרי רבים רבים בעלי זכויות יתר, לא זכו בכך. אני באמת לא מרגישה טוב, הדבר מחייב אותי לעשות משהו למען הציבור, וזה קודם כל בתא בו אני חיה. ואיך ומניין אשאב כוח לעשות משהו עבורו? אפילו דין וחשבון מהוועידה, שקבעה גורל עניינים כה חשובים, לא עניין אותם לשמוע, ועובדה זו אומרת דרשני. בינתיים, פונים אליי בזה וזה, ולי מבחינה מצפונית קשה עכשיו לסרב. קודם היה הדבר הרבה יותר פשוט. אתמול פנו שאכנס לוועדת קופת התגמולין. המענה שלי היה שהסמקתי. לא נעים היה לי לענות לא, וכן - לא יכולתי להגיד. אבקש עוד להחליף אותי בשם אחר, המעוניין בכך.

בשבוע הבא מתקיימת מועצת ההסתדרות, אבל בטח לא אסע. לא מעניין גם. על סדר היום בחירת הועד הפועל, ועדת הביקורת ומוסדות אחרים. זה עתה חזרתי מהוועידה, ולבטח גם לא ישחררוני. זה גם לא חשוב, יש סגנים בישראל, ו"גם הם" ולהם שכל בקודקוד.

היום מוסר את הקצינים בחיה, על חיי חיילינו באיטליה. כנראה שלא מהחייל. לו ידעתי שכן, הייתי עושה את כל המאמצים על מנת להגיע. לא נסעתי היום לחיפה, מכיוון שכולי עייפה עד מוות. שנית, מחר בבוקר אסיפת פועלים, ואינני יכולה לוותר עליה. ושלישית, לו הייתי כן נוסעת, לא היה לי איפה לישון, מכיוון שדורה חולה, ולאיטה אינני יכולה לחזור מאוחר. למרות שהמוסר איננו בא מכם, אבל צמאה אני לכל מילה המספרת על חיי החיילים. לו לכל אחד היה יחס כזה לשליחיו, לא היינו עדים למצב ששורר כיום. אבל לך והסבר לכל אחד מהו העניין. העיקר הוא לא ההסברה, אלא שאנשים יחיו את העניין, ולא כן הוא במציאות.

בזמן האוכל, ישבו על ידי שני בחורים צעירים, "מעיי התהפכו בקרבי" בשמעי אותם מדברים. אין הם נוטים אפילו להחתים את פנקסיהם, כי למה להם. בין כך מצבם לגבי המוסדות ברור. ומייעצים לחבריהם גם לעשות כן. מה עוד יכול להשפיע עליהם? באם לא מצב שארית ישראל שנשארה לפליטה, ולא עובדת קיום החייל? בכל זאת, יחד עם תופעות אלו אל לנו להתעלם גם מהאורות. הלכו בחורים וגם הולכים. והם בנים מסורים לעמם ולמולדתם. יבואו וימלאו את שורותיכם, ויזרימו דם חדש בגופכם. תשאבו מהם כוח. דבר שמדאיג אותי מאד מאד, זהו הדאגה למשפחות החיילים. אין דבר שיש ויהא בכוחו לחבל יותר בכל התעמולה שמתנהלת סביב ההליכה, מאשר אוזלת ידינו בעניין קיום המשפחות. כתבתי לך על המקרה הקשה של אשת חייל חולה. הקציבו לה 5 לירות מהוועד למען החייל. פניתי לוועד בדרישה של הקצבה חודשית, בהתחשב עם מצבה החמור. למרות שאין לה זכויות, היות ובסך הכול עובדת לא יותר מ-6 חודשים, אבל התחשבו כעם מקרה יוצא מהכלל. פעם נתנו לי עבורה 10 לירות. עתה הם ענו לי שבעניין הקצבה אין הם יכולים לקבל על עצמם, היות ופועלת זו בהריון, ומי יודע מתי תחזור לעבודה. איך יכולה קופה של פועלים לקחת על עצמה קיום אדם, ואפילו בחלקו, לתקופה כה ממושכת? גם האמצעים העומדים לרשותה אינם כה גדולים, ומספר הנזקקים גדול. הבינותי לכל נימוקיהם. אבל ביקשתים שבאם קיים אצלהם רצון של עזרה, אז רק הקצבה חודשית, ותהא זו אפילו קטנה. קיבלתי 5 לירות. היום נתתי לה 2.5 לירות, ובחודש הבא, את היתר. והלאה נראה איך שיסתדר העניין. הבחורה במצב קשה מאד, ולא רק מבחינה כספית. יש לה כאבים אחרי הניתוחים, הדאגות לילד העתיד לבוא, לבעלי הנתון בסכנה, והכול יחד נהייה שמח. קצת צרות גם, לא חסר בעולמנו.

ואתה חמודי, מה שלומך? ההבראת? בעיתון קראתי שפלוגתכם מכונה "אינטליגנטים", היות והנכם מוסעים, ומנת האש שהנכם מסוגלים לחלק, גדולה לאין שיעור. ובכן, בין אינטליגנטים מקומך, אחרת גם לא שיערתי לי. ומה שלומו של השני, בן-אשר? היצא למערכת העיתון? אני למשל, הייתי מתאימה לו עבודה מסוג כזה. הבריא הוא? תדרוש בשלומו. ואברהם, אף פעם אינך מזכיר לי את שמו. כנראה לא יחד עימך. וחיה הגיעה אליכם?

מה חדש? האביב הולך ומתקרב. לפני כמה שנים, לא הייתי אוהבת אותו בגלל נימוקים אחרים, השנה גם בגלל משהו אחר...

"מה יפית האבי", אבל לא בשביל כולם האביב – אביב הוא. אולי נזכה עוד ליהנות מיופיו, ונשיר בזמן טיולים את השיר של מנדלסון, עליו.

ומזג האוויר אצלכם, האם השתנה? או הקור שולט עוד בעוזו? כתוב על הכול, הכול.

איטה, יעקב ודלינקה, היו פה אתמול בזמן שנסעתי לחיפה. הצטערו כפי שהינך יכול לשער. בכמה מאמצים עולה להם נסיעה עם הילדה, ולבסוף הציפור איננה. הביאו לי את הנברשות בשביל וילונות. דבר יפה מאד. מצופות פוליטורה. לו הייתי קונה, ודאי יותר מ-5 לירות הצטרכתי לשלם. אגב, זה גם מתנה ליום הולדת. הם כולם דורשים בשלומך, כך מסרו על ידי צפרה. גם היא דורשת לפי שאומרת "תדרשי הרבה וחזק בשלומו". חזק ואמץ אינגה-לי חמוד. הייה בריא, ודאג לבריאותך.

קבל נשיקות רותחות לאלפים,

שלך תמיד,

דורה