כותרות TheMarker >
    ';

    בעיקר מילים

    0

    אווזים היינו לפרעוש במיץ גזר

    1 תגובות   יום שני, 9/4/12, 17:55

    סדר הפסח אצלנו במשפחה מתחיל עוד שבועיים לפני החג. במהלך השבועיים האלו עוברים הילדים בכל פינה בבית עם נוצה ונר ומפזרים חול בכל פינה, לזכר 40 השנים שעשינו במדבר. בסדר הפסח עצמו שואל אחד הילדים שהגיע לכיתה א2 את הקושיות. (א2 כי לפני שבוע כשאמרנו לבן שהוא יעלה השנה לכיתה א' ועברנו על רשימת הבוגרים בגן הגענו לשם של ט'- השם בדוי הילד אמיתי- ובן ענה לנו שטומר לא יכול לעלות לכיתה א כי הוא בכלל לא יודע לקרוא. על כך ענינו שלפי החוק אי אפשר להשאיר בגן ילד בגיל 7. ואז בן חשב ואמר שאם טומר עולה לכיתה א', הוא יעלה ישר לכיתה א2.) אחר כך שרים את "האוטו שלנו גדול וירוק" לזכר אחד הילדים הצעירים יותר שכשהיה בן 2 ושמע את הגדולים יותר שרים בסדר, התעקש לעלות על כסא ולשיר גם הוא את השיר שלימדו אותו בגן לפסח. (כנראה שהסיבה לבחירה בשיר היא שארבע מאות אלף איש מבני ישראל יצאו ממצרים ולכן האוטו שלהם היה צריך להיות ירוק).

    אחר כך מגיעים הדודים מהמרכז, שלזכר זה שבני ישראל יצאו בחיפזון בלילה בטרם הספיק בצקם להחמיץ ובכל זאת לקח להם 40 שנה לחצות את המדבר, יצאו מהרמת גן שלהם עוד בשעה 4 אחה"צ ובכל זאת הדרך שאורכת בדרך כלל 55 דקות לקחה להם 5 וחצי, ובמהלכן הספיק הקומפו(ס)ט להחמיץ. ד"א בניגוד לדעה המקובלת שבני ישראל סתם התברברו בדרך, ברור לחוקרי ההיסטוריה של ימינו שבשל הצדק ההיסטורי דרכם של בני ישראל עברה דרך סודאן, אתיופיה (שם הם השאירו חלק מהעם כדי שיהיו עבדים של ימינו), סומליה ואריתריאה ורק אז הם חצו את ים סוף, בשפיץ של קרן אפריקה, לתימן. משם, דרך מה שנקרא היום ערב הסעודית (ואז היה מדבר סיני), הגיעו לירדן, שם הם נחו 30 שנה ורק אז חצו את הירדן.

    בשלב הזה חובה להדליק את הנרות של יום רביעי ולאכול מנה ראשונה: סלט חסה טבול במי מלח ושוקולד קאדברי. מי המלח הם המרק שהספיק להתקרר בנתיים, חסה לזכר המרור, וקאדברי כי זה מה שסבא אכל בילדותו באנגליה. המהדרין טובלים את השוקולד של שכיניהם לשולחן במרק ומגלגלים את הקניידלך בחול שעל הרצפה לזכר הטיט והלבנים.

    רבן גמליאל היה אומר: כל מי שלא אמר שלושה דברים בליל הסדר לא יצא ידי חובתו, ואלו הם: פסח, מצה ומרור. פה שח, יען כי מי שמדבר בפה מלא מצה יוצאת נשמתו בזמן שהאמבולנס שלוקח אותו למיון נתקע בפקקים של אלו שיצאו מהבית בארבע ורבע כדי להגיע לסדר שיתחיל בשעה תשע, מצה שנאמר מה צריך לעשות כדי להגיע כבר לאוכל, ומרור לזכר זה שטובלים ביצה במי מלח לזכר חציית ים סוף.

    אחרי שנגמר השוקולד, עוד תה פלחי תפוח והסבלנות של הרווקים בחבורה, מגיעה המנה העיקרית. מקובל לפתוח בקרפיון, בשל הכתוב בתורה "צלי אש על מצות ומרורים תאכלוהו", וברור שהכוונה היא לדג של מים מתוקים, ולהמשיך בתרנגולות (זכר למן הרשע), ואוכלי הקטניות מורחקים מהשולחן כי הריח גובר על הסובלנות. אצלנו לא מסיימים את הסדר אחרי הסעודה, למרות שהילדים שמצאו את האפיקומן מוכנים לתת אותו בחינם ולהוסיף מתנה רק כדי שסבא יכריז "תם סדר פסח כהלכתו", אלא מכריחים אותם לשיר את כל הגרסאות של חג גדיא, כולל בארמית ובאמהרית, ואת אחד מי יודע, שיכול להגיע עד 23 ועד בכלל, תלוי כמה בקבוקי יין שתינו וכמה זמן לוקח לרמת הדם באלכוהול לרדת לרמה שבה הינשוף בלתי קביל בבית המשפט, לטובת אלו שצריכים לנהוג.

    אחר כך (לזכר רבי אליעזר ורבי אלעזר בן עזריה), נכנסת השכנה, אורה בוקר, ובידה הקינוח. מי שמצליח לסרב לאכול את פצצת הבוטוקס (לזכר האמרה מריצ' ורץ' יוצא ריצ'רץ, מבוטנים וקוקוס יוצא אולקוס), מתמנה לבן זומא ולוקח את כל שאר הנוכחים לשטיפת הקיבה המסורתית.

    ומי שלא חוגג את סדר הפסח בדיוק בצורה הזאת או שהוא רווק או ששכח מה זה להיות יהודי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/4/12 01:24:
      פוסט משובח.

      ארכיון

      פרופיל

      מקטרגם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין