רשלנות רפואית בניתוח, בשלושת ניתוחי האף שעברה המטופלת, גרמו לה לנזקים אסתטיים ותפקודיים והיא תפוצה בכ-200,000 ₪
הסקירה שלפנינו עוסקת במקרה של נורית שבת (שם בדוי), שבשנים 1996-1998, בהיותה בשנות העשרים לחייה, עברה שלושה ניתוחים באפה. למרבה הצער, הניתוחים לא הביאו לתוצאה לה קיוותה נורית, לא מן הבחינה התפקודית ולא מן הבחינה האסתטית, שכן היא נותרה עם אף עקום ועם הפרעות בנשימה.
בעקבות זאת, הגישה נורית תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית בניתוח כנגד הרופאים שניתחו אותה, כנגד בית החולים בו נערכו הניתוחים, וכנגד משרד הבריאות שהיה אמור לפקח על בית החולים ועל עבודת הרופאים.
השתלשלות האירועים נפתחת במרץ 1995, עת נחבלה נורית באפה מספר שנפל עליה, והחלה לסבול מהפרעות נשימה קלות. רופא א.א.ג שבדק אותה המליץ לה לעבור ניתוח, ונורית החליטה שזו גם הזדמנות טובה לבצע ניתוח אסתטי באפה, שאמנם לא גרם לה לתחושת עיוות או כיעור, אך היה ארוך מעט ומעוקל כלפי מטה בקצהו.
נורית בחרה לעבור את הניתוח במסגרת שירות הניתוחים הפרטי שבבית חולים איכילוב, ואף שילמה כ-4,500 ₪. בפברואר 1996 עברה נורית את הניתוח הראשון, אך למרות שמטרות הניתוח היו תפקודיות ואסתטיות, בפועל בוצע רק ניתוח אסתטי, מאחר ובזמן הניתוח הוחלט על ידי הרופאים המנתחים כי מעברי האוויר באפה של נורית תקינים.
במסגרת ההליכים השיפוטיים של תביעת רשלנות רפואית בניתוח זו, טענה נורית כי לאחר הניתוח, נחרדה נורית לגלות, כי נותרה עם עיוות של קצה אפה, וההפרעה בנשימה אף החמירה, כשהתלוותה לה גם תתרנות. לאחר התייעצות עם הרופאים המנתחים, הוחלט לבצע ניתוח מתקן, אך מכיוון שגם לאחריו לא חל כל שיפור, הוחלט לבצע ניתוח נוסף.
הניתוח השלישי נערך בינואר 1998, אך גם לאחריו נותר אפה של נורית עקום ומעוות, קשיי הנשימה והחסימות נותרו, והיא אף החלה לסבול מדימומים, מהצטברות של הפרשות, ומתחושה של יובש באפה.
בית המשפט מצא, כי הרשומות הרפואיות של הנתבעים השונים לוקות בחסר. כך למשל, אין רישום על עריכת בדיקות כלליות של האף, חיצוניות ופנימיות, לפני כל אחד מן הניתוחים, וזאת בניגוד למקובל בבית החולים. כמו כן חסרים גיליונות בדיקה שונים, חסרות תמונות של נורית לפני הניתוחים, וכן הלאה.
הרישום הלקוי והחסר, ללא שניתן לכך כל הסבר סביר, מהווה ללא כל ספק סטייה מהסטנדרט הרפואי הסביר, המקובל והנדרש, ומצדיק את העברת נטל ההוכחה שלא הייתה רשלנות רפואית בניתוח לכתפי הנתבעים. מסקנתו הסופית של בית המשפט הייתה, כי מרבית הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה, ושהייתה רשלנות רפואית בביצוע הניתוחים הראשון והשני.
מכאן עבר בית המשפט לבחון את שאלת הנזק והפיצויים, וקבע כי יש לזקוף את הנכות בשיעור 20% ממנה סובלת נורית לחובת הניתוחים שעברה. לאור זאת, קבע בית המשפט, כי נורית זכאית בתביעת רשלנות רפואית בניתוח שהגישה לפיצויים בסך 100,000 ₪ בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם לה, ל-50,000 ₪ פיצויים בגין הפסד השתכרות לעתיד, ל-28,000 ₪ בגין הוצאות מוגברות למימון איפור, ולהחזרת הסכום שהוציאה על הניתוח הראשון.
תא (ת"א) 12485/03 |