כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    אבן מה עשו הבונים - (פסטיבל 'אבן בגליל' 1)

    41 תגובות   יום רביעי, 11/4/12, 18:45

    אבן מה עשו הבונים  

    (אבן בגליל 1996)

     

    ''

    מתוך התערוכה 'אבן מה עשו הבונים' - נורית צדרבוים 1996

     

    פסח 1996 – אני מציגה במעלות בגלריה ע"ש ברר תערוכת יחיד בשם "אבן מה עשו הבונים" – כחלק מאירועי הפסטיבל 'אבן בגליל'. (את הסרטון שמציג את התערוכה בשלמותה ניתן לראות בהמשך לקראת סוף הרשומה).


    הוזמנתי להציג תערוכת יחיד בגלריה, בזמן שמתקיים הפסטיבל ובמשך חודש ימים. בעצם, מה זאת אומרת הוזמנתי? הוזמנתי אחרי שבאתי אל אוצרת הגלריה בהצעה מסוימת - הזמנתי את עצמי, וההזמנה נתקבלה. וכך היה.


    הייתי מחוברת לאירועי הפסטיבל בדרכים שונות. הייתי שותפה לדעת על הרעיון להקמת הפסטיבל כאשר ידידי האמן משה פרלמן, הציע זאת לראשונה לראש עיריית מעלות מר משה בוחבוט. היום כשמעלות מרוצפת בפסלי חוצות, תחת כל עץ רענן ומדרכת, אפשר להגיד שמאותו מפגש אצל בוחבוט  The rest his History. לאחר מכן, שימשתי לא פעם כחברה בוועדת הקבלה והשיפוט, ובהמשך אף שילבתי סטודנטים ממכללת הגליל המערבי בפרויקטים ובעבודה עם הפסלים, כחלק מפרויקט אמנות בקהילה, תחום שאותו פיתחתי במכללה (ועל כך עוד אספר ברשומות נפרדות).


    הקשר הזה גרם לי לעסוק רבות וביני לביני בשאלת הפיסול באבן. נכון שמצאתי את עצמי מאד מעורבת ובדרכים שונות באירועי הפסטיבל, יחד עם זאת לא תמיד חשבתי שיש לי עניין אמיתי בפיסול באבן. הפסלים שעובדים בשדה הפיסול אכן מיומנים מאד, ויודעים על בוריה את מלאכת הפיסול באבן, על כל רזיה ומכשיריה. אבל, באותן שנים, החשיבה האמנותית שלי הייתה יותר קונספטואלית, וביני לביני לא הבנתי מה יש להם לפסלים האלה לחטט באבן, ולהוציא ממנה צורה כל שהיא (ראה הערה שלי למטה בסוף הרשומה).


    בסדר אז הם יפיקו עוד פסל מעובד ומלוטש בצורה זו או אחרת, ויוסיפו עוד צורה אסתטית לעולם, ויהיה עוד קישוט יפה בחוצות מעלות, ויהיה עוד אמן שימחזר את מה שכבר אמר מיכאלאנג'לו (שלו יש זכות ראשונים על כך) שהצורה כבר נמצאת בתוך האבן, והוא רק זה שעוזר לה לצאת, כלומר, מוציא אותה. במילים אחרות, הפיסול באבן נראה לי מיושן, לא מעניין במיוחד ואפילו אולי לא נכון. גם לא הבנתי את התופעה שאמן מבצע עבודה לצורך פסטיבל כאשר העוברים ושבים צופים בעבודתו. כל זה נגד את הגישה האישית שלי, של עבודה אינטימית של האמן בינו לבינו, של שיח אישי שרק כאשר הוא מסתיים יש לו מקום לתצוגה (וזה על אף שגם אני לקחתי חלק באירוע כל שהוא ועל כך כבר כתבתי " הים מצייר לי").


    אבל, אלה היו המחשבות שלי אז, ואין ספק שלא כל אחד חושב כך ובוודאי שגם היו רבים שלא הסכימו אתי (לא שהכרזתי על עמדתי זו בראש חוצות – הרי היית ראש חוג לאמנות והיה עלי לרצות קהלים מקהלים שונים: סטודנטים, ראש עיר, חברים אמנים, ועוד – וזה חלק מהוויתור על אגו האמנית שבי שחשבתי שיש לו מקום באותו זמן ותפקיד).


    בעודי נוסעת בדרכים ממכללת הגליל המערבי בואכה מעלות, לישיבות, לבדיקת השטח (כי סטודנטים שלי היו אמורים לעבוד שם), ורוכשת כלי סיתות ומכשירים, ובוחנת את האגם (שעל גדותיו נוצרים הפסלים לעיניהם המשתאות של החוגגים). בעודי שם בדרך הקסומה הזאת, קלטו עיני את ההרים הנמוכים שעוטפים את הדרך, ובעיקר קלטתי את האבנים, האבנים של הגליל המערבי. מוחי קולט ומצלם ואני חושבת לעצמי "זו אבן בגליל'. אבני הגליל דברו אלי בדרך אחרת, ואני דברתי אחר כך אותם.כפי שאני מספרת בכתבה המקדימה לרשימה זו 'יש אבנים עם לב'.


    אז גמלה בי ההחלטה, לעבוד על תערוכת אבנים משלי, ולהציג אותה בזמן שמתקיים פסטיבל 'אבן בגליל', במעלות. והנה ההצעה שאתה באתי לאוצרת הגלריה, ואשר לגודל שמחתי אף אהבה את הרעיון.


    אני רוצה לתת מקום, בדרכי, לאבן בגליל. אני רוצה להגיד משהו אחר על אבן בגליל וגם על הפיסול באבן. אני רוצה לעשות משהו אחר והפוך ובכך לנהל שיח עם פסלי הפסטיבל. שוב עבודה חתרנית משהו, אבל לא חתרנית בועטת, אלא חתרנית לצורך הרחבת הדעת, הדיון והיצירה.


    וכך היה:


    תחילה שוטטתי בהרים, בדרך למעלות, מצוידת כמובן במצלמה, וחיפשתי שלוש אבנים פשוטות מאד, קטנות. אבנים שמתגוללות כדרך הטבע בכל הר וגבעה מצוייה בדרך למעלות. מצאתי. בחרתי שלוש אבנים, אבני גליל אמיתיות. צילמתי אותן, ובכך הפכתי אותן לחשובות בעיני. אלה הן האבנים שהולכות לשחק תפקיד ראשי ב"מחזה שאני עומדת לכתוב להן".


    הדבר היחיד שעשיתי שאולי נוגד את טבען הוא שהפקעתי אותן ממקומן והבאתי אותן אלי לסטודיו. ושם כמו כל דוגמנית מבוקשת הצבתי אותן על אדן הגדר וצילמתי מכל זווית אפשרית.


     

    ''

    אבן ראשונה - נלקחה בדרך למעלות - צילום נורית צדרבוים 1996

     

     

     

     

    ''
     

    אבן שנייה - נלקחה בדרך למעלות - צילום נורית צדרבוים 1996

     

     

     

    ''

    אבן שלישית - נלקחה בדרך למעלות - צילום נורית צדרבוים 1996


    ואיך בעצם אני משוחחת עם פָּסַלֵי וסתתי אבן בגליל? ומה אני אומרת להם? והאם הם בכלל יודעים שאני מדברת אתם?


    הם, אמרתי לעצמי, לוקחים גוש אבן גדל ממדים, קובעים את הצורה לאחר שהכינו לעצמם  סדרת רישומים ודגם קטן הם מתחילים לגרוע מהגוש, להוריד ממנו, להסיר, לקדוח, לחתוך ולשייף. בסוף הדרך, זו כבר אינה אבן, זה פסל- צורה- אובייקט כלשהוא שעשוי מאבן. הקשר שלו לגליל הוא, שהוא פסל שנוצר בגליל ואחר כך מוצב בעיר גלילית.


    הם גורעים, אמרתי לעצמי, אני אוסיף. הם מציבים פסל בגליל, אני אעשה פסל מאבן שמקורה בגליל. הם מציבים בחוץ, אני אציב ואציג בחלל סגור. הם עובדים תחת עינו התיירותית של מבקר הפסטיבל, כלומר ברשות הרבים, אני אעבוד בסטודיו שלי , כלומר, ברשות היחיד, במשך כמה חודשים טובים. הם ואני באבנים עסקינן, אך כל אחד מאתנו מדבר ממקום אחר על אותו עניין ואחרת.


    החלטתי שהמקור, הבסיס, החומר והרעיון למיצב שאותו אצור – יהיה אותן שלושת האבנים הקטנות. כל אבן מתוך השלוש תתרבה, תתעצם, תשתנה ותשתכפל. מוסיפה אני, ולא גורעת, מאבן גליל אחת אמיתית עוד ועוד אבני גליל.

     

    ''
     

    שלושת האבנים, כפי שהוצגו בחלל התערוכה כמוצג ארכיאולוגי


    איך?


    פתחתי לי מפעל קטן (בסדנת הפיסול במכללה) ובו עבדתי בלילות (כאשר לא היו שם סטודנטים). המפעל היה סוג של סדנת יציקה. כל אבן הפכה להיות בעבורי פסל, אובייקט שאותו רציתי לצקת. מבחינתי, נתתי כבוד לטבע, הטבע שהוא הפסל הטוב ביותר בעיני. זאת כבר אמרתי, כאשר הצגתי את סדרת הצילומים שלי שבהם כל אבן היא בעיני פסל. פסל שהטבע יצר והציב ("יש אבנים עם לב").

    אם כן, כל אבן היא פסל, והיא פסל שאותו אני רוצה להרבות ולהוסיף (בניגוד לפסלי האבן שגורעים מתוך גוש האבן, כפי שציינתי קודם לכן). הכנתי תערובות של גבס אותן שפכתי על "הפסל שלי" – האבנים הקטנות - ויצרתי תבנית 'נגטיב' של האבנים. נתתי כבוד לטבע, ויצרתי תבנית שמשמרת את מה שהטבע יצר, ולא רק משמרת אלא שעכשיו אוכל באמצעות התבנית לשחזר את מעשה הטבע שוב ושוב.


    שלוש תבניות היו לי ועתה החלה "עבודת המפעל". בכל יום יצקתי חומרים לתוך תבניות אלה, וערמת האבנים המשוכפלות החלה לגדול. אבן אחת קטנה שנלקחה בתום לב מתוך ערימה קטנה וזניחה באחד מהרי הגליל, לפתע מצאה עצמה מוקפת באחים ואחיות תאומים (לא זהים – ומיד אסביר מדוע) והנה היא מתרבה ומשתכפלת כאילו מישהו גילה את הקוד הגנטי שלה.

     

     

     

    ''
     

    דוגמא 1  של אבן משוכפלת ( לאחר היציקה)

     

     

     

    ''
     

    דוגמא של אבנים משוכפלות

     

     

     

    ''

    דוגמא של אבנים משוכפלות


    ואני אומרת לעצמי, הם שם פוצעים, גורעים, חותכים באבן ובבשרה ואילו אני מוסיפה, ומכפילה ומגדילה את האבן הקטנה שעד שלא הגעתי אליה, היא עצמה כלל לא ידעה על קיומה (שהרי היא רק אבן).


    אבל, אני הרי אמן, ואמן לא משכפל את המציאות, לא מעתיק את הטבע, (לפחות על פי תפיסתי), אני רק משתמשת בטבע, מתבוננת בו כמקור להשראה, מוסיפה אליו את הפרשנות שלי ועושה ממנו עוד משהו. לפיכך, כאשר שכפלתי את האבנים וכאשר יצקתי אותם מתוך כבוד בסיסי למה שהן, נוצר בי הצורך והרצון להוסיף להם גם את החותם האישי שלי, את האמירה שלי, ולהשתמש בהם כחלק אותנטי בתוך האמירה האישית שלי. במילים אחרות, האבנים שבחרתי היו החומר, האובייקט, הדימוי והמטאפורה לרעיון שרציתי להביע ולהציג.


    במידה מסוימת אפשר להתייחס לזה כאל סוג של 'רדי מייד' ReadyMade ('חפץ מן המוכן') וכמו ב 'רדי מייד' במקור, כך גם אני. השתמשתי בדבר המוכן, באבן המוכנה, לא ביטלתי את צורתה, אבל הבאתי אותה ליצירה החדשה כשהיא הופכת להיות משהו אחר, וגם כאשר היא משהו אחר, היא אינה מסתירה את מקורה ואת עברה, אלה הופכים להיות חלק מהתוכן של הדבר שאותו אני מבקשת לומר, ביצירה זו ובאמצעותה.


    לכן, בכל יציקה הוספתי אבקות צבע למשל. כך אפשרתי לאבן המקורית המשתכפלת לקבל טוויסטים קטנים ולהיות עוד משהו.


     

    ''

     

     

     

     

    ''

     

     

    שהרי בסופו של דבר, כל תעשיית האבנים המשוכפלות לא יעמדו על מדפים, בתערוכה, כתצוגה של אבנים (למרות שהיום ממרחק של שנים רבות, נראה לי שגם זה רעיון לא רע). ידעתי כפי שגם תכננתי, שהאבנים האלה, שהתרבו להם בבית היציקה שלי (כאילו ניהלו שם חיי מן סוערים) יהיו החומרים והאובייקטים ליצירה שאותה אני מתכוונת להציג. למיצב. את המיצב ארכיב מהאבנים המשוכפלות שיצרתי.


    בהמשך, התחלתי לעשות וריאציות גם בתהליכי היציקה. מאחר והתבנית בנויה משני חלקים, יצקתי חצאי אבנים וגם להם הוספתי צבעים.

    לאחר כארבע חודשים של עבודה ב"מפעל" – היה לי די חומר לבניית המיצב שלי.


    לתערוכה קראתי 'אבן מה עשו הבונים'.

     

    בסרטון המצורף ניתן לצפות בתערוכה כפי שהייתה מוצבת בחלל התצוגה

     

    ''

     



    מדוע 'אבן מה עשו הבונים' ?


    משפט זה מהדהד למשפט אחר ואף מתכתב עמו. משפט זה לקוח מתוך תפילת הלל לראש חודש (וגם מופיע בהגדת פסח) "אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה". משפט זה  נשמע תמוה  ומעורר דיון במקורות. כיצד יכולה אבן שבה מאסו בוני בית המקדש, דווקא היא להיות לראש פינה? המדרש מסביר כיצד אבן אחת מסוימת, לא התאימה לאף אחד מהבונים עד שנשארה מיותמת, חסרת חשיבות "כאבן שאין לה הופכין". לבסוף הושגה פשרה והיא הונחה בקרן זווית בראש פינה חציה לצד הכותל האחד וחציה לצד הכותל האחר, מקום שהפך להיות חשוב ומכובד. רוצה לומר, שעל ידי זה שכל אחד מאס בה נתעלתה האבן והייתה לראש פינה – במקום היותר נראה. יש בכך גם מטאפורה לעם ישראל שכל אומות העולם מואסים בו, ואף אחד אינו רוצה להניחם בבניין ארצו, אך עם ישראל אינו אבן שאין לה הופכין, אלא עם שבנה עצמו וקם, כפי שההיסטוריה רבת השנים אכן מלמדת. ובכלל, אין זה אומר שמה שנראה ונגלה כלא רצוי, הוא אכן כזה. לעתים דווקא הזניח יכול להפוך להיות ולהתגלות כ 'ראש פינה'. (וזה הרי גם מה שעשיתי עם שלושת האבנים הקטנות, הזניחות והפשוטות).

     

    מצאתי שמשפט זה, מתוך המקורות, וההקשרים שלו מתאימים לזמן פסח ולעונת הפיסול באבן, שנקשרת כבר בזיכרון הקולקטיבי לאירועי פסח בגליל. התערוכה "אבן מה עשו הבונים" – מצד אחד מהדהדת ומתכתבת עם המשפט הידוע ומהדהדת אליו באופן פונטי "אבן מאסו הבונים", ומצד שני מוסיפה עליו ואומרת עוד דבר. שואלת 'מה עשו' וגם עונה. היא מספרת את השיח הפרטי שלי בין פסלי האבן, הבונים, בפסטיבל, בעבודת האבנים שאני יוצרת. אני שואלת, וגם אומרת. שכן השאלה היא המניע ליצירה, שהיא התשובה.


    השימוש במשפט ידוע, שמצד אחד שומר על המקור (באמצעות השמיעה) ומצד אחד מביא דבר חדש ואחר, גם הוא מקביל לחשיבת ה'רדי מייד' – שבו אני לוקחת דבר מן המוכן, משתמשת בו לצרכי היצירה שלי ויוצרת דבר חדש. החדש מקבל עוצמה בכך שהוא משמר הרעיון הישן ומוסיף אליו מחשבה ורעיון נוספים.

     

    כך נוצרה התערוכה, וכך בניתי אותה בחלל הגלריה ב'מעלות'. תאריך הפתיחה של התערוכה הקביל לתאריך פתיחת האירועים בפסטיבל 'אבן בגליל' - שהיא הייתה כאמור חלק ממנו. אמירה אחרת, בחלל אחר וכמו שניתן לומר "מעניין לעניין באותו עניין".

     

     

    ובאבן אני עוסקת, בחומר וגם במילה. במוחי ובראשי הדהדו משפטים נכסי צאן ברזל, שמצויים בשפתינו, ובמקורותינו. זכרתי את "כובד האבן ונטל החול", "אבן מקיר תזעק" "אבן פינה" "אבן חן" "אבני שפה" ועוד, ואלה היו המשפטים שעל פיהם בניתי את המיצב שלי – מיצב שלא רק סיפר "מה עשו הבונים" – אלא גם דיבר ב"שפת האבנים".

     

    לדוגמא

    "כובד האבן ונטל החול" קיבלו ביטוי כזה


     

    ''
     

    'כובד האבן ונטל החול' - מתוך התערוכה 'אבן מה עשו הבונים' - נורית צדרבוים 1996

     


     

    ''
     

    'כובד האבן ונטל החול' - מתוך התערוכה 'אבן מה עשו הבונים' - נורית צדרבוים 1996

     

     

    כאשר יצרתי את המיצב, הרחבתי את פעולת השכפול על ידי זה שהוספתי למיצבים השונים גם מראות ובכך הגדלתי את כמות האבנים שכבר קודם לכם גדלה והתרבתה פיזית. (כפי שניתן לראות, למשל כאן בצילום, וגם בצילומים אחרים).

     

    דוגמא נוספת ל "אבן מקיר תזעק"

     

    ''

     


    לדוגמא - "אבני שפה"

     

     

    ''

     

     

     

    והתערוכה תמה, האבנים נארזו בארגזים, 'אבן בגליל' ממשיך להתקיים שנה אחר שנה. בשנים הבאות עשיתי עוד תערוכת יחיד שלה קראתי 'אבן על בד' ( על כך אכתוב בהמשך) , עשיתי מספר פרוייקטים מעניינים עם סטודנטים. והאבנים שכיכבו ב"מחזה" 'אבן מה עשו הבונים' - חזרו להיות שוב 'אבן שאין לה הופכין' . עתה הן מוצבות בסטודיו שלי במקומות שונים, כמו אבנים לעדות למה שפעם הם היו.

     


     

    ''
       

    בסטודיו -  מתוך התערוכה 'אבן מה עשו הבונים' - נורית צדרבוים 1996

     

     

     

    ''
       

    בסטודיו -  מתוך התערוכה 'אבן מה עשו הבונים' - נורית צדרבוים 1996

     

     

     

    ''
      

    בסטודיו -  מתוך התערוכה 'אבן מה עשו הבונים' - נורית צדרבוים 1996

     

     

     

     

    ''
      

    בסטודיו -  מתוך התערוכה 'אבן מה עשו הבונים' - נורית צדרבוים 1996

     

     

     

     

     

    ''

    בסטודיו -  מתוך התערוכה 'אבן מה עשו הבונים' - נורית צדרבוים 1996

     

     

     

     

    ''
      

    בסטודיו -  מתוך התערוכה 'אבן מה עשו הבונים' - נורית צדרבוים 1996

     

     

     

     

    ''

    בסטודיו -  מתוך התערוכה 'אבן מה עשו הבונים' - נורית צדרבוים 1996

     


     

    הערה: ברצוני לציין ולהדגיש, שבפתח דבריי אני מביעה את דעתי, שהייתה באותו זמן, כיוצרת ביחס לפיסול באבן. אין זה אומר שאני פוסלת את האירוע, גם לא את עבודתם המעולה של הפסלים השונים, ואף חושבת שהאירוע המתמשך מבורך. הדעה שהבעתי שם הייתה סוג של שיח אישי כיוצרת, מחפשת, ומתלבטת.

     

     


    ©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/13 11:35:

      הלכת למדבר . והפכת את האבנים לפרחים..
      אהבתי את ההתכתבות שלך ב"דבור האבן" שלך, העומק הרגישות והמרחב היצירתי והאינטליגנטי שבו את חיה ומתקיימת מבחינה אישית ואמנותית מרתקת בעיני!

      כל כך נהנית לחוות את החוויה שבה את משתפת אותנו הקוראים.

      כל פעם קוראת פוסט חדש (ישן) שלך ונהנית עד מאוד. תודה לך!

        13/5/12 17:05:

      צטט: סמדר לומניץ 2012-04-18 05:26:33

      מרתקים התהליך ודרך מחשבתך, הצורך להתקרב אל האבן ולמצוא את דרכך המיוחדת לך בה. אוהבת במיוחד את העבודות בסטודיו עם היציקות החלולות והאבן. עוררת אותי למחשבה על החומר הזה נורית. תודה לך.

      הי סמדר,

      סתם חלפתי על פני הרשימה הזאת, ולפתע מצאתי את תגובתך. כידוע לך אני נוהגת להגיב ולהתייחס לאלה שמגיבים אלי. לכן, אף פעם לא מאוחר בעיני. אז תודה לך על דברייך כאן, אהבתי את העובדה ששמת לב ליציקות החלולות, גם לי יש חיבה מיוחדת אליהן והם באמת נוצרו בשלב השני והמתקדם של העבודה.

        18/4/12 05:26:
      מרתקים התהליך ודרך מחשבתך, הצורך להתקרב אל האבן ולמצוא את דרכך המיוחדת לך בה. אוהבת במיוחד את העבודות בסטודיו עם היציקות החלולות והאבן. עוררת אותי למחשבה על החומר הזה נורית. תודה לך.
        16/4/12 21:57:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-04-16 10:39:43

      היי נורית
      את היסטוריה מהלכת, למדבר הלכת בשליחות פנימית וגם בשביל אחרים להיות לנו ארכאולוגית, חזרת עם אנרגיות קדמוניות שספגת במדבר ובאמתחתך אוצרות טבע קסומים.
      לעולם הדיגיטאלי העברת מרשמיך להנאת היושבים והקוראים מול מסך מרובע.
      אצלי יש במחשב אפליקציה מיוחדת,מתוכננת לכתביך בלבד... כשאת שולחת חומר, הוא מחליף את המסגרת של המסך לצבע צהוב כמו נשיונל גיאוגרפי וכך הופך לי את הצפייה לחומר למידה והעשרה .
      תודה על השיתוף בחוויה ושמה: אבנים מדברות, ואכן הן מדברות בנו...

      דודי רצם

      דודי יקר,

      כל מילה שאומר כאן, ואוסיף רק תקלקל את יפי הדברים שכתבת.

      אני שמחה לדעת שעבודתי ויצירתי בעת שהם נחשפים לעניני רואים וקוראים, הם גם תורמים ומעשירים. שמחתי גם לדעת על הנוכחות של החומרים על צג המחשב שלך. שמחתי וגם צחקתי.

      וכמו שאמרתי, אני מעדיפה לשתוך ולתת לאבנים ולתגובות כמו למשל תגובתך זו לדבר בקולם הטבעי.

      תודה.

        16/4/12 10:39:

      היי נורית
      את היסטוריה מהלכת, למדבר הלכת בשליחות פנימית וגם בשביל אחרים להיות לנו ארכאולוגית, חזרת עם אנרגיות קדמוניות שספגת במדבר ובאמתחתך אוצרות טבע קסומים.
      לעולם הדיגיטאלי העברת מרשמיך להנאת היושבים והקוראים מול מסך מרובע.
      אצלי יש במחשב אפליקציה מיוחדת,מתוכננת לכתביך בלבד... כשאת שולחת חומר, הוא מחליף את המסגרת של המסך לצבע צהוב כמו נשיונל גיאוגרפי וכך הופך לי את הצפייה לחומר למידה והעשרה .
      תודה על השיתוף בחוויה ושמה: אבנים מדברות, ואכן הן מדברות בנו...

      דודי רצם

        15/4/12 17:34:

      צטט: נורית-ארט 2012-04-15 17:29:50

      לכל המגיבים. סליחה על העיכוב בתגובתי. הלכתי אל האבנים, הייתי במדבר. רק היום חזרתי וראיתי את אוסף התגובות היפות. היום השבתי לכם כגמולכם - תקראו.
      צפו בסרטון - האבנים שפגשתי במדבר

      https://www.facebook.com/photo.php?v=347945145262130

        15/4/12 17:29:
      לכל המגיבים. סליחה על העיכוב בתגובתי. הלכתי אל האבנים, הייתי במדבר. רק היום חזרתי וראיתי את אוסף התגובות היפות. היום השבתי לכם כגמולכם - תקראו.
        15/4/12 17:28:

      צטט: שולה ניסים 2012-04-15 09:28:23

      מעניין לחשוב על אבן שנלקחה מן הטבע כעל "רדי מייד" אהבתי את צורת החשיבה. גם אני לא בטוחה שצריכים לסתת. פוסט יפה ומעניין נורית. תבורכי על העשייה שלך.

      תודה שולה,

      והנה עוד משהו שאנחנו מסכימות עליו.

      אהבתי שנתת כאן מקום ודגש לעניין ה'רדי מייד', משום שזה לא מובן מאליו, וזה גם לא הדבר הכי מרכזי בעבודה זו. זה עוד היבט ועוד מימד ( שבעיני הוא מאד חשוב), שמחתי ששמת לב אליו. ושוב תודה לך על דברייך.

        15/4/12 17:26:

      צטט: milina 2012-04-13 21:10:10

      תודה לך על הפוסט המשובח ,עבודות מרשימות ,ממש נפלא

      תודה רבה לך מילינה על דברייך כאן. שמחה שאהבת.

        15/4/12 17:26:

      צטט: Avivit Agam 2012-04-12 19:10:18

      תודה ששתפת. חג שמח

      תודה אביבית.

      עבר החג כבר, אז שבוע טוב.

        15/4/12 17:25:

      צטט: נעמה ארז 2012-04-12 17:03:33

      קודם כל, הכותרת של הפוסט משכה את עיני ואת חיוכי, ואז חיפשתי הסבר שאכן הופיע בגוף הטקסט. שנית, העבודה שאת מתארת עם האבנים היא כל כך חושית, שכמעט השתתפתי בעשיה הזאת. הרגשתי איך הידיים שלי מעקצצות, לגעת באבנים שלך. הפוסט הזה, כדרכם של הדברים שאת מגישה לנו היה מרתק עבורי.

      נעמה יקרה,

      הנקודות שאת מציינת כאן משמחות אותי ומחזקות אותי. לעתים, אני תוהה לדעת, מי יקרא? אם באמת קוראים? אם יורדים לדקויות שאליהם אני מכוונת? אם מצטרפים להלך הרוח והמחשבה שלי? ובכלל, את מי זה מעניין, ואם צריך את זה?

      כשאני מחליטה בכל זאת לפרסם, אני עושה זאת בראש ובראשונה מתוך הכבוד שלי לאמנות, ליצירה, ( אשר במקרה הזה היא שלי, אבל בעתיד אציג גם של אחרים), ומתוך ההבנה שלי שזה תפקידה של האמנות ( שאני רק משרת בידה), להביא את דברה אל קהל שומעיה.

      ואז אני תוהה לדעת מי אם כן הם שומעיה?

      וכשאני עוקבת אחר תגובותייך, אני יודעת שאת למשל ( כמו עוד אחרים גם) נמנים בין קהל שומעיה ומביניה.

      ואז אני יודעת שכן, היה שווה. היה נכון.

      ומה אני צריכה יותר אם הידיים שלך כבר עקצצו ורצו להיות גם הם בחגיגה? ומה אני צריכה יותר, אם הכותרת נשאה חן בעינייך ואף אחר כך הביאה גם את הסבריה בגוף הרשומה, והשביעה את שאלתך-סקרנותך? ומה אני צריכה עוד, אם החומרים שלי מעניינים אותך ( וגם אחרים)?

      אומר רק דייני - במיוחד כשרוח ההגדה עוד מרחפת על פני הימים האלה...

      אז תודה לך נעמה.

      גם את, בין המגיבים כאן, חיזקת אותי ואת דעתי השואלת.

      חיוך

        15/4/12 17:17:

      צטט: שולה63 2012-04-12 14:30:40

      שתי הדרכים לעבוד עם אבן מדברות אלי. ביחוד אוהבת את השימוש שעושים הסינים והיפנים בגנים ואת הכבוד שנותנים לאבן. ההסבר שלך תמיד מענין

      תודה שולה. שמחתי שבקרת.

      ואני מסכימה אתך, שכל דרך היא מעניינת בפני עצמה וזה מה שטוב ויפה בבחירה.

      הגנים היפנים. הכי טוב שיש ( גם לדעתי).

        15/4/12 17:16:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-04-12 13:00:45

      וואו עצום נורית, את אשת אשכולות אדירה. צריך ליזום דברים כדי להראות נוכחות. אבן היא הבסיס לבניית בית, שביל ודרך. אבן היא כלי נשק קדום שהוחזר אל חיינו בנסיבות עצובות כמו ידוי אבנים.ואת הבאת פנים רבות לאבן. אהבתי מאוד את הכיוונים שלקחת לשם את האמנותיות המתפרצת שלך. יפהפה ומרשים בו זמנית. חג שמח

      יהודית יקירה,

      וואו, איזו תגובה יפה.

      תודה על התוספות המעניינות שהצגת כאן, כמו גם תודה על דברייך אלי.

      שמחה שאהבת, וזה כשעדיין לא טעמת את כל מה שיש לי לספר על פרוייקטים אלה.

      המשך יבוא.

      תגובות מהסוג הזה והאחרות שכאן, באמת מעודדות ומחזקות אותי, להביא לכאן דברים שנעשו, ושראוי שימשיכו להיחשף.

      כי בתהליך החשיפה הזה, נחשפת היצירה אל צופיה וקוראיה ואלה נחשפים דרך ההבנה והקליטה שלהם. הדדי.

        15/4/12 17:13:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2012-04-12 12:26:42

      מעניין ומעורר השראה. אם ישנן אבנים עם לב אדם, זה רק הלב שלנו שבן.

      תודה רותי,

      נכון, הכל בעיני המתבונן!!!!!!!

        15/4/12 17:12:

      צטט: sari di 2012-04-12 11:58:08

      רב גוני ומעובד.. אהבתי במיוחד את צילום האבן השניה ...:) מועדים לשמחה.

      תודה שרי,

      ומאחר ואני עונה כבר לאחר החג, אז שיהיה לך שבוע טוב ואביב בריח משכר.

      אהבתי את דעתך על הצילום ( ואיך לא?)

        15/4/12 17:11:

      צטט: ~בועז22~ 2012-04-12 07:30:22

      הרעיון שלך, לדעתי, נפלא. סוג של דו-שיח עם הסביבה, והעצמתה. הביצוע, לעילא! (-:

      תודה בועז על דבריך.

      אהבתי את הניסוח 'דו שיח עם הסביבה והעצמתה.

      תודה תודה

        15/4/12 17:10:

      צטט: רפי פרץ 2012-04-12 04:57:37

      האבנים קיבלו משמעות חדשה דרך ההעמדה שלהם

      תודה רפי. אכן. ברור שאני מסכימה אתך.

        15/4/12 17:09:

      צטט: סטיב.ר 2012-04-12 00:13:04

      סטיב.ר היום 0:08: הדו-שיח עם האבנים התחיל בתקופת האדם הקדמון, השימוש באבנים היה מרכיב חשוב בהתפתחותה של האבולוציה על כל מרכיבה, לדוגמה: כלי זין,ציורי קיר, מגורים,חומה... ועד אבני דרך בחיינו. כתבת על דרך חשיבתך כאמנית ,זה מרשים מאוד! להבין את עבודתו של אמן לא רק מתצוגה גם בהתלבטויותיו . עולה במחשבותיי שאלה, כיצד ילדים חושבים על הנושא ? (לדעתי הם אומנים טבעיים). תודה לך ארט-נורית.

      שלום סטיב.ר,

      תגובתי הגיעה באיחור, משום בגם בפסח זה שוטטתי במדבריות ואספתי אל חיקה של מצלמתי אבנים. אתה צודק במקום ובערך שאתה מייחס לאבנים. ועל כך אפשר להוסיף גם את המשמעויות של אבנים כאבנים בעלי סגולות, כאבנים ששימשו גל-עד, ובכלל. אבן זה דבר ענק בעיני מכל בחינה.

      עוררת כאן שאלה מאד מעניינת. וגם יש לכך תשובה.

      נכון שילדים הם אמנים טבעיים, וכיום יודעים לייחס לאמנות טבעית, אינטואיטיבית וילדית הרבה מקום.

      אבל בכל זאת תמיד עולה השאלה, מדוע כשילד מצייר כמו ילד, אומרים שזה ציור של ילד. וכאשר אמן ( נגיד כמו רפי לביא, או כמו שלפעמים צייר פיקאסו, או  פול קלה  (ויש עוד רבים) כשאלה מציירים כמו ילדים קוראים לזה אמנות.

      והתשובה לכך, אחת התשובות, היא שאמן מבוגר שמצייר כמו ילד, יודע מה הוא עושה ולוקח אחריות על סוג עבודתו, ילד לא יודע. זה ההבדל. וזו רק תשובה ואמירה על קצה המזלג, אפשר לדון בזה רבות.

      ותודה לך על דברייך, ועל הביקור החפוז כאן קריצה

        15/4/12 17:02:

      צטט: ג.ע. 2 2012-04-11 23:45:53

      נורית היקרה,


      אליי במרבית המקרים אבנים אמנם לא מדברות, אבל אני מאוד אוהבת את הרעיון הכללי של התערוכה הזו, אל מול פסיטבל "אבן בגליל". כמו שאת יודעת, אני מאוד אוהבת הלך מחשבה אישית של אדם ובוודאי ובוודאי של אמן, בכל תחום שהוא, וזה הדבר הראשון והעיקרי שמחברת אותי לתערוכה שלך.

      אני אוהבת לשמוע על המחשבות שמובילות אותך לעשות דווקא כך ולא אחרת, ותמיד לשמור על הייחודי שלך אל מול הכללי, תמיד להשאיר מקום לצד המהרהר והמערער על המבוקש והמצופה. רואים שהמחשבות כירסמו לך מבפנים, רואים שבאמת באת מצד אחד להתריס על מי שבתערוכה העוסקת ב"אבן בגליל" מביאים אבנים שאינן מהגליל וגורעים בהן במקום להוסיף להן, ואת בחרת לעשות בדיוק את הפוך, ומן הצד השני, האמנית שבך, יודעת גם יודעת שכך נוהגים אמנים. חלק מוסיפים, חלק גורעים, וכולם מייצרים בסופו של דבר אמנות.

      את - בתעורכה זו - בחרת בעיקר להתחבר לטבע המצוי בסביבה. האמנים האחרים, שחלקם אולי בכלל לא בני המקום או האזור, עבדו לנוכח העוברים והשבים, ואת, לעומתם, ניצלת את ה"כלים" שעמדו לרשותך בתרתי משמע, ניצלת את הסדנא שעמדה לרשותך כשאת עומדת בראשותה, וגם בכך בידלת את עצמך מאירועי הפסטיבל עצמו. המצחיק הוא, שדווקא את, שבחרת להתחבר לטבע המקומי, דווקא את זו שהצגת בתוך חלל של גלריה, ודווקא אלה שעסקו בלשנות את האבן, שאפילו אינה מקומית, הציגו בטבע. אולי בנקודה זו היתה לך דווקא החטאה, כי דווקא את שבחרת להיות נאמנה לטבע, התרחקת ממנו בסופו של דבר יותר מהאמנים שהשתתפו בפסטיבל עצמו. וזו נקודה למחשבה.

      אבל, כחוט השני, רואים שהעניין הזה של הבידול שלך והצורך שלך בבידול הזה ובהרהורים וערעורים תמידיים על המבוקש, הוא משהו שמאפיין את כל התערוכות והפסטיבלים בהם את בסופו של דבר משתתפת. זה קו ייחודי שלך, וכידוע לך אני מאוד אוהבת את זה ואפילו מעריכה את זה.

      בתמונות הוידאו שהצלחתי לקלוט תוך כדי הצפייה, יש עוצמה רבה מאוד דווקא לקבוצות. האבנים המוצגים על עמוד עומדות בקבוצה, ונראה שהן כולן אומרות משהו, כמו "מפגינות" משהו שיש להן להגיד, במגוון הצבעים שלהן.

      גם האבנים הצחורות-לבנות המופיעות באחת התמונות האחרונות בסרטון, גם הן נמצאות שם כקבוצה. קבוצה שיש לה מה להגיד בשקט, בדממה, ובכל זאת במלוא העצמה.

      ושוב, מעניין תמיד גם לקבל ממך קצת מידע השכלתי, וזה עוד פן במאמרים שלך. במקרה זה המשפט שלקחת מהמקורות שמדבר על "אבן מאסו" ומה זה אומר, שכמובן גם שירת אותך לשם התערוכה בהעתקה צלילית בלבד אמנם, אבל בשינוי אמירה.

      תמיד טוב ללמוד עוד משהו, להשכיל אפילו במעט, ואת זה יש אצלך תמיד, גם בפוסטים על התערוכות וגם בשירים, ואני מודה לך על כך.

      יופי של רעיון.

      ג.ע.2

      גימל יקרה,

      אתחיל דווקא מסוף דברייך, תודה לך על דברייך ואני שמחה שלא רק שיצירותיי ועבודותיי זוכות כאן להסבר ולחשיפה, כפי שאני חושבת שמגיע לאמנות, אלא גם מרחיבות דעתם של אחרים ואף תורמות לידע שלהם ולהבנה שלהם. ציינת זאת כאן, ואני באמת שמחה על כך. משום שכך מתקיים בהם דבר שאני מאד מאמינה בו ושלקוח ממקרותינו ואומר ש"זה נהנה וזה לא חסר".

      אהבתי לקרוא את האופן שבו התחקית אחר עבודתי, וכדרכך היסודית והמעמיקה, באמת הבנת אותה ואותי (כמי שיצרה אותה). אני שמחה עם דברייך גם במקומות שבהם את מסכימה עמי, וגם במקומות שבהם את חולקת על דעתי, כי מי אני שאתנגד לדעה אישית ועצמאית? ובמיוחד כשהיא מנומנקת כהלכה.

      יש בהחלט מקום, למה שציינת בדברייך, בעניין הזה שבכך שהסתגרתי בגלריה התרחקתי מהטבע. אך יחד עם זאת, צריך גם להבין שזו צורת השיח שמתנהלת בין החיים ובין האופן שבו אמן לוקח את החיים, מגדיל אותם, משנה אותם, מפרש אותם ואחר כך מציג זאת בחלל אחר שמיועד לכך.

      בעצם, גם כאשר כותבים סיפור מהחיים והופכים אותו לספר והוא מוצג במילים ובאותיות - הרי זה מה שקורא. כמו שזה גם קורא כאשר מצלמים סרט. זו אמנות. לקחת מהחיים, לשנות, לעוות, להגדיל, להעצים, להקטין ואחר כך להראות את זה בכלים ובדרכים שאמנות זו מתנהלת.

      כך שיש אולי צדק בדברייך, אבל אפשר לראות זאת גם אחרת.

      בכל מקרה, ברשומה הבאה שלי, אפתיע אותך ותוכלי לראות שם עוד דרך ועוד אפשרות.

      ושוב תודה לך עד דברייך. היה מעניין לקראם.

        15/4/12 09:28:
      מעניין לחשוב על אבן שנלקחה מן הטבע כעל "רדי מייד" אהבתי את צורת החשיבה. גם אני לא בטוחה שצריכים לסתת. פוסט יפה ומעניין נורית. תבורכי על העשייה שלך.
        13/4/12 21:10:
      תודה לך על הפוסט המשובח ,עבודות מרשימות ,ממש נפלא
        12/4/12 19:10:
      תודה ששתפת. חג שמח
        12/4/12 17:03:
      קודם כל, הכותרת של הפוסט משכה את עיני ואת חיוכי, ואז חיפשתי הסבר שאכן הופיע בגוף הטקסט. שנית, העבודה שאת מתארת עם האבנים היא כל כך חושית, שכמעט השתתפתי בעשיה הזאת. הרגשתי איך הידיים שלי מעקצצות, לגעת באבנים שלך. הפוסט הזה, כדרכם של הדברים שאת מגישה לנו היה מרתק עבורי.
        12/4/12 14:30:
      שתי הדרכים לעבוד עם אבן מדברות אלי. ביחוד אוהבת את השימוש שעושים הסינים והיפנים בגנים ואת הכבוד שנותנים לאבן. ההסבר שלך תמיד מענין
      וואו עצום נורית, את אשת אשכולות אדירה. צריך ליזום דברים כדי להראות נוכחות. אבן היא הבסיס לבניית בית, שביל ודרך. אבן היא כלי נשק קדום שהוחזר אל חיינו בנסיבות עצובות כמו ידוי אבנים.ואת הבאת פנים רבות לאבן. אהבתי מאוד את הכיוונים שלקחת לשם את האמנותיות המתפרצת שלך. יפהפה ומרשים בו זמנית. חג שמח
        12/4/12 12:26:
      מעניין ומעורר השראה. אם ישנן אבנים עם לב אדם, זה רק הלב שלנו שבן.
        12/4/12 11:58:
      רב גוני ומעובד.. אהבתי במיוחד את צילום האבן השניה ...:) מועדים לשמחה.
        12/4/12 07:30:
      הרעיון שלך, לדעתי, נפלא. סוג של דו-שיח עם הסביבה, והעצמתה. הביצוע, לעילא! (-:
        12/4/12 04:57:
      האבנים קיבלו משמעות חדשה דרך ההעמדה שלהם
        12/4/12 00:13:
      סטיב.ר היום 0:08: הדו-שיח עם האבנים התחיל בתקופת האדם הקדמון, השימוש באבנים היה מרכיב חשוב בהתפתחותה של האבולוציה על כל מרכיבה, לדוגמה: כלי זין,ציורי קיר, מגורים,חומה... ועד אבני דרך בחיינו. כתבת על דרך חשיבתך כאמנית ,זה מרשים מאוד! להבין את עבודתו של אמן לא רק מתצוגה גם בהתלבטויותיו . עולה במחשבותיי שאלה, כיצד ילדים חושבים על הנושא ? (לדעתי הם אומנים טבעיים). תודה לך ארט-נורית.
        11/4/12 23:45:

      נורית היקרה,


      אליי במרבית המקרים אבנים אמנם לא מדברות, אבל אני מאוד אוהבת את הרעיון הכללי של התערוכה הזו, אל מול פסיטבל "אבן בגליל". כמו שאת יודעת, אני מאוד אוהבת הלך מחשבה אישית של אדם ובוודאי ובוודאי של אמן, בכל תחום שהוא, וזה הדבר הראשון והעיקרי שמחברת אותי לתערוכה שלך.

      אני אוהבת לשמוע על המחשבות שמובילות אותך לעשות דווקא כך ולא אחרת, ותמיד לשמור על הייחודי שלך אל מול הכללי, תמיד להשאיר מקום לצד המהרהר והמערער על המבוקש והמצופה. רואים שהמחשבות כירסמו לך מבפנים, רואים שבאמת באת מצד אחד להתריס על מי שבתערוכה העוסקת ב"אבן בגליל" מביאים אבנים שאינן מהגליל וגורעים בהן במקום להוסיף להן, ואת בחרת לעשות בדיוק את הפוך, ומן הצד השני, האמנית שבך, יודעת גם יודעת שכך נוהגים אמנים. חלק מוסיפים, חלק גורעים, וכולם מייצרים בסופו של דבר אמנות.

      את - בתעורכה זו - בחרת בעיקר להתחבר לטבע המצוי בסביבה. האמנים האחרים, שחלקם אולי בכלל לא בני המקום או האזור, עבדו לנוכח העוברים והשבים, ואת, לעומתם, ניצלת את ה"כלים" שעמדו לרשותך בתרתי משמע, ניצלת את הסדנא שעמדה לרשותך כשאת עומדת בראשותה, וגם בכך בידלת את עצמך מאירועי הפסטיבל עצמו. המצחיק הוא, שדווקא את, שבחרת להתחבר לטבע המקומי, דווקא את זו שהצגת בתוך חלל של גלריה, ודווקא אלה שעסקו בלשנות את האבן, שאפילו אינה מקומית, הציגו בטבע. אולי בנקודה זו היתה לך דווקא החטאה, כי דווקא את שבחרת להיות נאמנה לטבע, התרחקת ממנו בסופו של דבר יותר מהאמנים שהשתתפו בפסטיבל עצמו. וזו נקודה למחשבה.

      אבל, כחוט השני, רואים שהעניין הזה של הבידול שלך והצורך שלך בבידול הזה ובהרהורים וערעורים תמידיים על המבוקש, הוא משהו שמאפיין את כל התערוכות והפסטיבלים בהם את בסופו של דבר משתתפת. זה קו ייחודי שלך, וכידוע לך אני מאוד אוהבת את זה ואפילו מעריכה את זה.

      בתמונות הוידאו שהצלחתי לקלוט תוך כדי הצפייה, יש עוצמה רבה מאוד דווקא לקבוצות. האבנים המוצגים על עמוד עומדות בקבוצה, ונראה שהן כולן אומרות משהו, כמו "מפגינות" משהו שיש להן להגיד, במגוון הצבעים שלהן.

      גם האבנים הצחורות-לבנות המופיעות באחת התמונות האחרונות בסרטון, גם הן נמצאות שם כקבוצה. קבוצה שיש לה מה להגיד בשקט, בדממה, ובכל זאת במלוא העצמה.

      ושוב, מעניין תמיד גם לקבל ממך קצת מידע השכלתי, וזה עוד פן במאמרים שלך. במקרה זה המשפט שלקחת מהמקורות שמדבר על "אבן מאסו" ומה זה אומר, שכמובן גם שירת אותך לשם התערוכה בהעתקה צלילית בלבד אמנם, אבל בשינוי אמירה.

      תמיד טוב ללמוד עוד משהו, להשכיל אפילו במעט, ואת זה יש אצלך תמיד, גם בפוסטים על התערוכות וגם בשירים, ואני מודה לך על כך.

      יופי של רעיון.

      ג.ע.2

        11/4/12 20:58:

      צטט: גליתוש. 2012-04-11 20:33:37

      לא לגרוע מהאבן, אלא לשכפל ולהוסיף ממנה - ובכל זאת פיסול. נהדר! אהבתי את משחק המילים של המאסו-מעשו. מה שאת מעבירה כאמנית, המחשבה, ההגשה, התוצרים, התערוכה המוצבת, מרתקים ביותר.

      גלית.

      תודה לך על דברייך, תודה על תשומת הלב לפרטים הגדולים והקטנים, תודה שאת עוקבת ומגיבה.

      וגם חג שמח.

        11/4/12 20:57:

      צטט: ***ורד*** 2012-04-11 20:14:50

      נורית .אני ממליצה לך לבקר בערד ברובע האמנים .במראה במדבר ...תגלי שזה מדבר אליך ...

      הי ורד,

      תודה בכלל, ותודה בפרט על ההמלצה.

      ועוד איך מדבר אלי. פעם הוזמנתי לשבוע לערד,להתארח ברובע האמנים. יצרתי שם עבודות על המדבר ועם המדבר ( עוד אכתוב על כך), ואכן נופי המדבר קוסמים לי וקסומים לי.

        11/4/12 20:55:

      צטט: shauli-nameri 2012-04-11 20:05:51

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-04-11 19:03:07

      מה שיפה בפיסול הוא שבעצם היצירה=הדמות כבר נמצאת בתוך האבן, צריך רק לגלות אותה.

      חג שמח ובריא רק טוב והרבה לכולם

      אחרי המימונה קצת תיגולת

      זה טוב גם לכנרת !!! 

      תודה, חג שמח, ומסכימה לחלוטין, מלכתחילה ובדיעבד עם הציטוטים.

        11/4/12 20:33:
      לא לגרוע מהאבן, אלא לשכפל ולהוסיף ממנה - ובכל זאת פיסול. נהדר! אהבתי את משחק המילים של המאסו-מעשו. מה שאת מעבירה כאמנית, המחשבה, ההגשה, התוצרים, התערוכה המוצבת, מרתקים ביותר.
        11/4/12 20:14:
      נורית .אני ממליצה לך לבקר בערד ברובע האמנים .במראה במדבר ...תגלי שזה מדבר אליך ...
        11/4/12 20:05:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-04-11 19:03:07

      מה שיפה בפיסול הוא שבעצם היצירה=הדמות כבר נמצאת בתוך האבן, צריך רק לגלות אותה.

      חג שמח ובריא רק טוב והרבה לכולם

      אחרי המימונה קצת תיגולת

      זה טוב גם לכנרת !!! 

        11/4/12 20:01:

      צטט: שיר_שטוטית 2012-04-11 19:58:26

      אין על חומרים מהטבע

      יופי של עבודות ....

      וכמו ששוש כתבה  אבל לא רק באבן גם כשאני רואה עץ, ענף, בול עץ, זרד נמצא בו הפסל ...

       

      חג שמח נורית

      נכון.

      השבוע הסתובבתי במדבר בקניונים ובוואדיות שנראה היה שרק הוד קדומים היה שם. וחשבתי שהטבע הוא הפסל הגדול והטוב מכולם.

      תודה על דברייך וחג שמח גם לך.

        11/4/12 19:58:

      אין על חומרים מהטבע

      יופי של עבודות ....

      וכמו ששוש כתבה  אבל לא רק באבן גם כשאני רואה עץ, ענף, בול עץ, זרד נמצא בו הפסל ...

       

      חג שמח נורית

        11/4/12 19:10:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-04-11 19:03:07

      מה שיפה בפיסול הוא שבעצם היצירה כבר נמצאת בתוך האבן, צריך רק לגלות אותה.

       

      נכון. וזה מה שאמר לראשונה מיכאל אנג'לו. תודה לך ותודה על הכיכוב.

      מה שיפה בפיסול הוא שבעצם היצירה כבר נמצאת בתוך האבן, צריך רק לגלות אותה.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין