כותרות TheMarker >
    ';

    ברוכים הבאים

    הבלוג של חנה וייס

    הבנה בינדתית, שלום בטיבט, שלום עולמי, זכויות אדם, אחריות אוניברסלית, חינוך למוסר ויצירת חברה אנושית וחומלת אלה הנושאים שמעסיקים אותי היום. פועלת כדי שניקח בחפץ לב את התרופה לאפידמיית העדר המוסר הפוקדת אותנו ושניישם את תרגול המוסר בחיינו.
     
    שכל בעלי התודעה יזכו לאושר בר-קיימא!

    0

    אובמה, שלום מישראל - בקשה לחמלה לאסירים בחג החירות

    6 תגובות   יום רביעי, 11/4/12, 21:40

    Obama, Shalom from Israel - Compassion for Prisoners

     

    ''

     

    נתבקשתי להפיץ את המכתב הזה, רחב ככול שניתן. אנחנו פשוט זקוקים ליותר חמלה, לפחות נקמנות, באופן כללי. זוהי פנייה מעומק הלב, של בת עבור אביה, אסיר בבית סוהר בארץ. אם היא יכולה לגלות חמלה, אני מאמינה שגם אנחנו יכולים. אני מפרסמת את הפוסט הזה מתוך רגש דאגה עמוק לכול בני האדם, ללא יוצא מן הכלל. אני בכנות ובכול הלב, מבקשת תגובות חומלות ואמפתיות לכול דבר שמופיע אצלי בבלוג. על מנת לרפא אלימות קולקטיבית, אנחנו, הקהילה הגלובלית שלנו, זקוקה לתגובות חומלות ולמעשים חומלים מפרטים בתוך ומחוץ לכול קבוצה ולכול אוסף פרטים. לעיתים קרובות, מוצאים שהגבולות של קבוצות מטושטשים. קבוצות קיימות על בסיס תיוג בלבד. אני לא מכירה אף ארגון זכויות אדם או עמותה שמטפלת בנושאים הכאובים והקשים שאני מעלה. אם הנך מתעניין בפעילות חומלת למען אסירים, נא לבקר ב-Prison Dharma Network, ארגון שהוקם על ידי אסיר לשעבר, רשת חברתית של מתרגלי דהרמה אשר תומכים בתרגול מדיטציה בבתי סוהר. דיאלוג הוא הדרך לשלום, של קהילות ושל קבוצות. הרשומה הזאת הינה הזמנה לדיאלוג בדרך של שלום, באופן בונה, כדי להביא לפיתרונות אמיתיים של קונפליקטים, ויש לקרוא אותה ברוח הזאת ומתוך ההבנה הזאת.

     

    שכול בעלי התודעה יהיו מאושרים. שכול בעלי התודעה יהיו משוחררים מסבל.

                         - חנה

     

    ''

     

    רויטל אדרי

    מגדל העמק, ישראל

    [כתובת ומס' טלפון הוסרו - ח.ו.]

     

    10 באפריל 2012

    הנשיא ברק אובמה

    הבית הלבן

    וושינגטון, ארה''ב

     

    לנשיא אובמה שלום רב!

     

    שלום מישראל

     

    אני בתו של אסיר ישראל בשם יעקב חסן, אשר כלוא כבר 26 שנים בישראל, על רצח אשתו, אמי, ועובדת סוציאלית.

     

    אבי, יעקב חסן, נכלא בישראל בסמוך למועד שבו נכלא יונתן פולארד בארה''ב בגין ריגול למען ישראל.

     

    מאז שאבי כלוא הוא לא הפסיק להתייסר ולהצטער על האסון שגרם לשתי משפחות וביחוד לנו, ארבעת ילדיו שלו עצמו. ביום אחד איבדנו אבא ואמא.

     

    אף לרגע לא אצדיק את מעשיו של אבי.

     

    התנהגותו של אבי בבית הסוהר היא התנהגות למופת ובמשך שנים זכה להרבה תעודות מצוינות והוקרה. במשך 24 שנים אבי ניהל את המכבסה של בית הסוהר והנהלת בית סוהר הרוויחה הרבה מאד כסף כאשר אבי ניהל לבדו את המכבסה.

     

    מאז שאבי נכלא, הוא לא הורשה לצאת לחופשות, אף לא ליום או אפילו לכמה שעות. אפילו אנו, ילדיו, שסבלנו עקב מעשיו של אבי, מבקשים שהנהלת בית הסוהר תאפשר לו לצאת למשך כמה שעות כדי לפגוש את נכדיו. אחרי הכול, אבי הוא עדיין הסבא שלהם. הנכדים של אבי לא יכולים לבחור סבא אחר. 

     

    לפני שנים רבות, הנהלת בית הסוהר הרשתה לאבי לצאת לחופשה בת כמה שעות. אבל, למרות שהנהלת בית הסוהר הרשתה לאבי לצאת לחופשה, "הוועדת לאלימות במשפחה", אשר חבריה לא ידועים, מסרבת בעקשנות לאפשר לאבי לצאת לחופשה, כאשר בכול פעם הם מביאים תירוצים אחרים. לכן, ללא הסכמת "הוועדה לאלימות במשפחה", אבי לא יכול לצאת לחופשה במשך 26 השנים האחרונות. פעם, הוועדה אף טענה שאבי עשוי להיות מסוכן לבת הזוג שלו כאשר יהיה בחופשה; אבל בת הזוג שלו, אמי, כבר קבורה 26 שנה...

     

    לא ציינתי ש"הוועדה לאלימות במשפחה" מורכבת אך ורק מעובדים סוצאילים, עמיתיהם של הקרבן השני. יו''ר איגוד העובדים הסוציאלים הודיע, ואף ארגן עצומות, שארגונו לעולם לא יסכים שאבי יצא לחופשה. חשוב לציין כי אבי לא מבקש להשתחרר לחלוטין מבית הסוהר; הוא רק מבקש לצאת לחופשה בת כמה שעות.

     

    החלטתי לכתוב לך, נשיא ארה''ב, לאחר שנשיא ישראל שמעון פרס פנה אליך, עקב לחץ של חברי כנסת ישראל, כדי לשחרר את יונתן פולארד. לאחר שפורסם בתקשורת הישראלית שסירבת לשחרר את יונתן פולארד, טענה ח''כ רונית תירש, בשידור בערוץ 2 בטלויזיה הישראלית ביום 10.4.12 כי הסירוב לשחרר את יונתן פולארד היא נקמנות אמריקאית, כך היא אמרה בבירור. 

     

    צחקתי לעצמי כי לגבי אבי, אשר מתחרט על העבירה שלו יום יום, שעה שעה, דקה דקה, הטענה של נקמנות מצד ה"וועדה לאלימות במשפחה" מוכחשת, אבל לגבי יונתן פולארד קיימת טענה כזאת כלפי האמריקאים. הישראלים יודעים לבקר את הזולת בצביעות אבל לא מסוגלים להסתכל לעצמם במראה. 

     

    אני בעצמי קוראת לשחרור של יונתן פולארד, אשר כלוא זמן רב, אבל אם נשיא ישראל פונה אליך לשחרר לגמרי את פולארד מבית הסוהר, אולי תהיה מוכן לבקש ממדינת ישראל לשחרר את אבי מבית הסוהר רק לכמה שעות כפי שמקובל עבור אסירים רבים בישראל. 

     

    בתודה מראש.

     

     

    בכבוד רב,

     

    רויטל אדרי

    בתו של יעקב חסן

     

     

    העתק: מר שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל

     

     

     ~  ~  ~ 

     

    חג חירות שמח! 

     

    נא לסייע בהפצת תוכן הרשומה. תודה רבה!

    המכתב המקורי באנגלית

    תוכן וקישורים לבלוג ברוכים הבאים

    Original Letter in English

     

    לחברים היקרים בארץ, 

    תודה להסבת תשומת ליבי!

    הבעיה עם הקישור כנראה  נבעה מטעות שלי: http://therealjannaweiss.blogspot.com

    רב תודות וחג שמח!

     

    The link problem must be my mistake.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/4/12 15:57:

      צטט: ציפי*** 2012-04-14 00:14:13

      חנה, תודה על התייחסותך. אני מסכימה איתך לחלוטין לגבי החמלה והסליחה. מנסיוני, אנשים לעיתים חוששים שברגע שהם יסלחו אז מה שקרה ישכח. לסלוח אך לא לשכוח זה מפתח חשוב, אחרת אין משמעות לחוויות חיינו. באופן אישי למדתי שהדרך הטובה ביותר להביא את הסליחה והמחילה עובדת כאשר לא מתייחסים לחיים לפי הטוב או הרע. הקטבים הללו לא מאפשרים גמישות. ברגע שנבין שכל מה שקורה בחיינו הוא מדוייק וננסה לפענח מה משמעות הארועים בחיינו, יהיה לנו קל יותר להגיע להידברות עם הצד השני ובכך גם להוביל מהלכים לכיוון החמלה האנושית. זה קשה מאוד לעשות זאת אך ניתן. תודה רבה ואני מחזקת את ידך בדרכך המיוחדת, הטובה והאנושית שלך.

       

      הדלאי לאמה לא יסכים איתך לגבי עניין הטוב והרע. הוא הקדיש שני ספרים לנושא"אתיקה למילניום החדש", "מעבר לדת: אתיקה לעולם שלם". בהחלט אפשרי, אף חיוני, שנסכים על עקרונות מוסר אוניברסלים. למשל, כאשר הזין פוגש תחת של ילד, או פות של ילדה, אנחנו עוצרים שם. אור אדום. כול התנועה בעולם זורמת בירוק ועוצרת באדום ואיש לא מתבלבל. חשוב שלא נתבלבל. ואם חצינו באדום, חשוב שנדע שזה מה שעשינו, שנחוש מעומק הלב חרטה - כי לא ניתן למחוק את הנעשה - ושלא נחזור על האקט הפוגעני. אני קוראת לזה "העיקרון התחבורתי". לא מסובך. כול אחד יכול להבין ולהפנים. סליחה על ההתבטאות הבוטה. מאוד חשוב שנבין ושגם נפנים.

       

      גברת אחת אמרה לי: "אל תדון את חברך". רק שהשימוש בפתגם לא היה מדוייק (בלשון המעטה). אנחנו אמורים לא לדון את הזולת, ולא להשתמש בפתגם כדי להצדיק ולחפף התנהגות לא מוסרית של עצמנו.

       

      רק לבודהה, ליישות מוארת (צדיק), מותר לחרוג מכללי המוסר. אנחנו לא שם.

       

      יום טוב לכולם

        14/4/12 00:14:
      חנה, תודה על התייחסותך. אני מסכימה איתך לחלוטין לגבי החמלה והסליחה. מנסיוני, אנשים לעיתים חוששים שברגע שהם יסלחו אז מה שקרה ישכח. לסלוח אך לא לשכוח זה מפתח חשוב, אחרת אין משמעות לחוויות חיינו. באופן אישי למדתי שהדרך הטובה ביותר להביא את הסליחה והמחילה עובדת כאשר לא מתייחסים לחיים לפי הטוב או הרע. הקטבים הללו לא מאפשרים גמישות. ברגע שנבין שכל מה שקורה בחיינו הוא מדוייק וננסה לפענח מה משמעות הארועים בחיינו, יהיה לנו קל יותר להגיע להידברות עם הצד השני ובכך גם להוביל מהלכים לכיוון החמלה האנושית. זה קשה מאוד לעשות זאת אך ניתן. תודה רבה ואני מחזקת את ידך בדרכך המיוחדת, הטובה והאנושית שלך.
        13/4/12 21:21:

      צטט: מרב 1956 2012-04-13 21:15:35

      ליבי איתך, רויטל.

       

      תודה. איזה יופי. ותודה לכול המכוכבים כאן. 

        13/4/12 21:15:

      ליבי איתך, רויטל.

        12/4/12 19:00:

      ציפי יקרה, תשובתייך מאד נוגעות ולכן אני ממתינה ומהרהרת זמן רב לפני שאני עונה לך. לא שהתשובות שלי נבונות או טובות יותר עקב כך. אני לא חושבת שאנחנו צריכים להיות מושלמים, אבל אנחנו מאד צריכים להשתדל בכיוון. משהו כזה. וצריכים לדעת להבחין בין טוב לרע, באמות מידה אוניברסליות, ערכיות וגבוהות (גם להפנימן ולתרגלן, הרבה מאוד) וכשלא מצליחים לעמוד בדרישות של עצמנו או של החברה, להיות מאד מאד סלחנים, גם אנחנו כלפי עצמנו (עם חרטה ומבלי לוותר לעצמנו לגבי פעולה עתידית) וגם החברה לזולת (וכמובן גם הזולת לחברה) - כוחו המופלא של המידתיות. יש משהו באלימות הקולקטיבית שצריכים לתת עליה את הדעת - הפרט מתנער מכול אחריות והעוצמה של הפגיעה גוברת ברמות. לכן, דווקא במקרים שאנחנו נקראים לדון את חברינו דין קולקטיבי, עלינו להיזהר זהירות יתר. עיקר העבודה היא מהלב פנימה. תודה לך מאוד. אם הכוכבים היו אנונימים, היה קל יותר להיות נדיבים... לא נורא... :) נדיבות בקפה דורשת גם אומץ, גם ביטחון עצמי. תודה, יקרה. 

      תודה גם לעוד חבר מלאך אחד, שמככב איפה שרק ניתן... 

        12/4/12 00:07:
      מדהים שבת מביעה כזו חמלה על מעשי אביה. אם משפחתו מביעה חלמה וסליחה ומבקשת את שחרורו למען רצונם החופשי מכל כפייה, ליבי איתם. אין ספק שהם מבצעים יחדיו תיקון ושיעור ששכרו כבר בגינו. תודה חנה על השיתוף שלך. ברוכה עבודתך..שאי שלום ואהבה

      פרופיל

      חנה וייס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון