אחרי שבעה חודשים תמימים מאז לידתו של בן, הלכתי לפגוש אותו. קבעתי עם אבא שלו, בני האקס חורג, בגן מאיר בתל אביב לקראת הצהרים. התעוררתי מוקדם יחסית. פרפורי לב ליוו אותי במקלחת תוך שאני נותנת מבט בעצמי דרך המראה הגדולה המתוחה על כל הקיר. האם אצליח לכבוש את לבו הקטן ? האם הוא יחייך אלי חיוך עוללי מהסוג שממיס את בני מעי ואני מרגישה ריקנות מסוימת במרומי הבטן ?
האפשרות שבן הקטן ישייך אותי לעולמו אינה מובנת מאליה. את אמו אני בכלל לא מכירה. אבא שלו היה אהבה גדולה שלי כשבמקום להמר על גבר בן גילי, בחרתי משפחה הכוללת שני ילדים קטנים. ברשתו של הקטן מביניהם נפלתי בלי קושי. רשת צפופה עם המון מוצצים, חיבוקים, ספורים ונשיקות. הבן הבוגר הציע רשת דלילה, אפשר ליפול בקלות דרכה. ואכן נפלתי וקמתי לא אחת, אבל מחויבות אמיתית של אם חורגת טיפחתי בלי אבחנה.
אחרי הגירושין נשאלה שאלה מה יהיה על כל אותה אהבה ,וחיבה, ואחריות, ושמחה שהתגבשו למימדים די רציניים במשך 20 שנה. אי אפשר לזרוק הכול לפח ולהוריד את מסך השכחה, זה שבולע ולא מחזיר דבר. וכך קרה שכל הרגשות אופסנו במקום נגיש, ובכל הזדמנות של מפגש הם צפו ועלו על פני השטח מוכנים לשרת את הנפגשים.
יום אחד, הגיע אל ביתי הבן האקס חורג הצעיר, והודיע שהוא עומד להיות אב בישראל.התרגשתי על המקום, ובמקביל שאלתי את עצמי מה יהיה מעמדי. האם יהיה לי מעמד בכלל בעולמו של הבן המתהווה בבטנה של אמו ? האם אני בכלל יכולה לאהוב אותו כמו קרובת משפחה או עלי לפתח מולו חיבה אנושית מהסוג שמקננת בתוכי כלפי כל הילדים בעולם.
שבעה חודשים נקפו, והבליינד דייט מתקרב. באחת עשרה בגן מאיר, פסעתי לאיטי לקראת חוויה חדשה לגמרי בחיי. עולל שיש לו חלק בלבי במקום השמור לנכדים, לבני הילדים. והיום אני יודעת בבטחה שיש מקום כזה הוא פועם אצל כל מי שנולדים לו נכדה או נכד. להלן מקווה אהבת הנכדים.
לא ראיתי את האב, וגם האם נשכחה ממבטי. בן הקטן נתן בי מבט מתוך עיניים בורקות גרגר אלי שני גרגורים מפרגנים, ואחרי שעתיים של דיאלוג שופע הרגשתי שנועדנו. עכשיו אנחנו צריכים ללבות את הבערה שניצתה במהלך השנים שנכונו לנו. |
תגובות (82)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה יופי אילנה.
אני אוהבת סיפורים כאלה...עם אהבה, אופק וסופים טובים.
תהנו!
(אחזור לככב. כיכבתי לפני רגע פוסט אחר שלך והקפה לא נותן לי יותר מאחד)
אי אפשר שלא להתאהב בפנים מחייכות כאלה.
הבעיה שלך, כמובן היא הפוכה.
מזל שהצלחת.
כפי שהאמא האמיתית היא לא בהכרח האם הביולוגית אלא הרבה יותר האם המגדלת את הילד, כך לדעתי גם הסבתא האמיתית היא לא בהכרח זו הביולוגית אלא הרבה יותר זו שגידלה את האב.
איחולים לבביים מסבא מיקצועי ותיק לסבתא טרייה בהרצה.
נ.ב. גם אני גדלתי על הדשאים בגן מאיר בתל אביב.........כשעוד טיילו שם שוטרים בריטיים עם מכנסי חאקי קצרים וגרבי חאקי עד הבירכיים........
ריגשת אותי בסיפורך,
וואוהו,
עצוב ושמח בעת ועונה אחת.
לצערי, כך זה בזמננו, אחוז הולך וגדל של גירושים.
והתינוק מתוק להפליא.
בטוחה שיהיה לכם קשר נפלא
תודה ששיתפת
שבת נהדרת לך
שרה קונפורטי
אילנה, שתהיה אש גדולה של אהבה
כי יש בך המון אהבה
ונכד זה זה בדיוק המילה הזו
אני מתרגש בשבילך.
גיא שואל אם יש לך מקום לעוד נכד-אמיתי-אך-לא-ביולוגי אחד ?
אהבתי...
איזה עינייים ממיסות ורגעים שכאלה ,זמן איכות זה כייפ אמיתי
כמה אמיתי ומשמח לעומק לקרוא. ואיזה זיק שובב ומלא חיים יש לבן הקטן בעיניים!
אילנההההה.
מקסים. פשוט מקסים. עשית לי גרגור של עונג צרוף.
לעוד המון רגעים טובים !!!
שאלת את עצמך המון שאלות ובחיים - כמו שאת יודעת יש דברים שפשוט קורים. הם - הקטנטנים - כובשים כל חלקה טובה בליבך ואת האהבה הזאת צריך לטפח, כמו כל אהבה, היא לא מובנת מאליה. תהיי שם נוכחת בחייו של הצוציק ותקבלי המון בחזרה, כי אצלם אין משחקים ודיפלומטיה הכל בא ממקום נקי וישיר.
בדיוק כמו שכתבת : עכשיו אנחנו צריכים ללבות את הבערה שניצתה במהלך השנים שנכונו לנו.
בן הוא חתיך וכובש , איזה כייף סבתא אילנה : )
בן מקסים
אילנה יקרה, רק לאחר שפגשתיך פנים אל פנים ובילינו ,שלושתינו ואחר ארבעתנו, טיילנו, חיפשנו את W.C. בקינג ג'ורג' 9... ביקרנו אין סוף בתי קפה, חנויות בנחלת בנימין, בנוה צדק, ואף בביתך המדהים, אני יכולה להבין את בן, איך נשבה בקיסמך.. ואיך הלך שבי אחר נשמתך הענקית ויופיך...ובן המתוק יפיוף ממיס לבבות...אין ספק שפגשת את הנכד האולטימטיבי...
חיוך משגע....
ברת מזל את!
סבתא-שיא הכף....
לא משנה כמה סבוכים יהיו היחסים-אל תוותרי!
את מקסימה אילנה והילד פשוט ממיס לבבות "מקצועי".
גם אצלי העינינים התבלבלו, עד שאיני יכול לקבוע כיום בודאות, כמה נכדים בעצם יש לי: חמישה ארבעה או שישה.

זוהי מוזרות שבקושי ניתן היה למצוא בתקופת גיל העשרים או השלושים שלי...
מרק.
הקטן הזה ניראה כובש לבבות. עתידו מובטח...
שאלה פרוזאית , אם כי לאור הצגת הדברים , לא ניראת רלוונטית .
איך הוצגת בפניו ? אני מקווה מאוד שלא "דודה אילנה", כמו במיקרה דומה שאני מכיר...
על כל פנים, אושריך !
ברוטוס: מכיוון שאני חושב שתינוקות הם בני אדם בגוף קטן, אני מייחס להם יכולת להבחין מי אוהבותם ומי לטובתם, ולכן אין לי כל צל של ספק, שאם תמצאי דרך לתדר את פגישותיכם, תזכי ליחסים נפלאים אתו ולהפתעתך, גם עם הוריו
נטוס: אבא שלי אומר שלסבא ולסבתא יש חיי מין פוריים הרבה יותר מאשר לאבא ולאמא, כי הם יכולים להביא כמה נכדים באותה השנה
..
מרגש כל הספור, הקשר הוא לא מובן מאליו מכל כוון אפשרי,
הוא דורש טיפוח, אבל את הצלחת וזכית בנכד אמיתי, כי בשבילו כשידע לדבר את סבתא, מה איכפת לו מההיסטוריה....
חוץ מזה איך אפשר לעמוד מנגד למראה זוג עיניים כזה....
זו תחילתה של ידידות ניפלאה. תהני.
בשביל סוגים כאלו של כתיבה,
המציאו את הבלוגים של ההבעה
אנושי
מרגש
משתף במידה הנכונה
ומצליח להביא אלינו בכתיבה משובחה,
חתיכת חיים מהווייה של אנשים
שכך או אחרת בדומה וליד
כולנו עוברים
וחווים
קד קידה לכתיבה ולהרגשה
עם חיבוק של פירגון
יואב