אכנסיית עין גדי - לא באה על סיפוקה 'תאוות הבשרים'

 וכמיהת תודעת השירות שביקשנו

אכסניית עין גדי, אפריל 2012
חזרנו לפני כארבעה ימים.
על חולשתנו לנגב כבר דובר וסופר

אבל על אירוע מוזר באכנסייה, טרם.

מה רוצה ישראלי בסיום יום טיולים בואדיות ובנחלים?

נכון, לנפנף איזו נקנקייה, אפילו לא גורמה, רק קצת ריח עשן ומעט תחושת שבט מערות.

איש לא אמר לנו דבר, ישבנו שני זוגות ושישה ילדים ונפנפנו בשמחה, אפילו החתולים שבאזור נראו סוף כל סוף קצת פחות קמבודים מהרגיל ומלאי תקווה.

ואז הוא הגיע, צעיר, רהוט ו...שש אלי קרב: "סליחה, אסור לעשות על האש, חבל שיבוא הפקח, אתם בשמורה".

שמורה? לא הייתי אומרת, אכסניה סבירה בהחלט אבל אפילו העצים שנשתלו בה נראו סיעודיים למדיי ובקושי הצליחו להוציא פלומת עלעלים יחידה.

יום אחרי כבר רציתי לבדוק את השמורה ונסעתי בכביש העולה במעלה האכסניה...גיליתי שם 'לא עצים, לא יער ולא שמורה'... אולי כל האיזור? אבל מה שלא יהיה, שמורה או לא, זה ה'איך' עליו אפשר להתווכח שהפריע לי יותר מכל.

עבד עלינו הנער וכל זאת לאחר שגם המליץ לנו לנפנף אם נוכל בחוף...דבר לא מומלץ בהתחשב בעובדה שממול החוף היחיד היה חוף הבולענים.

ליתר בטחון גוגלתי בשובי הביתה לראות האם איפה שהוא רשום משהו על איסור סיפוק 'תאוות הבשרים' שלנו, אבל כלום, לא מצאתי זכר של איסור.

בכל מקרה לא אותנו יכניע נער יחיד ואינו מסביר פנים, גם אם ייחל לנו ללכת לחוף ושתבלע אותנו האדמה...

אותנו לא מעכלים כל כך מהר ושמחים להשאיר עדות אולי משהו בשירות ישתפר...למשל השירות?

אם כבר פקח שמורות הטבע: קיבלנו מכתב הוקרה, על כך שתרמנו תרומה נדיבה לבעלי החיים בנגב, בעיקר לחתולי הפחים, בעל החיים היחיד שראיתי בכל איזור השמורה שסבב את האכנסיה.