כותרות TheMarker >
    ';

    I don't have a life, I have facebook


    מה שהיה, היה - ומה שיהיה, אולי.

    © כל הזכויות שמורות.

    המחבר מאשר בזאת שימוש בחומר הכתוב רק אם הודפס על נייר משובח ואך ורק אם נגמר הנייר טואלט בשרותים ואין שום נייר אחר לנגב בו.

    0

    שבעה ימי חסד

    13 תגובות   יום חמישי, 20/12/07, 00:37

    הפוסט הבא נכתב במקור ב-8/8/2002

     

    שבעה ימי חסד

    באת לעולם מתוך חיפזון גדול, להציל אותך מסוף שאין בו טוב. אימך כל כך סבלה, אבל עשתה הכל כדי שאת תזכי להיות איתנו. אחרי כאב וטרגדיה, כל כך רצינו למצוא מנוחה מהאסון שקרה לנו רק שנתיים לפני כן.

    כשהאחיות סיפרו לי שאת בסדר בכיתי. כשראיתי אותך, קטנה ועייפה, הייתי מאושר. נשמתי עמוק, סיפרתי לאימך שהכל בסדר. ליויתי אותך לפגיה והודאתי לאלוהים שלפחות הפעם הוא נתן לנו רגע של אושר.

    באותו הערב, כשאמרו לי שמשהו לא בסדר, לא רציתי להאמין. אבל האפילה חזרה להכות במוחי.

    ישבתי לידך בחדר המיון של התינוקות, החזקתי את ידך הקטנטונת והעדינה, שאליה היו מחוברים חיישנים קרים של מכונות מרעישות שאמורות לשמור עלייך. ליטפתי את המצח הקטן שלך שהיה לפעמים מתקמט כשאת היית נאבקת בכאב הנורא שלך. שרתי לך שירים שקטים כל שעות הלילה הארוכות, בהן נותרנו רק אני ואת בחדר הגדול והמואר תמיד. בכיתי בלב כשראיתי את המחטים שחוברו אליך בכדי לנסות להצילך, אבל לא הוצאתי מילה כי לא רציתי שתרגישי את כאבי. ביקשתי את עזרתם על מרפאים רבים אבל שום קסם לא עזר. אנשים טובים שמעולם לא הכירו אותך ניסו לעזור, בטיפולים שלבסוף לא שינו דבר. ביקשתי את רחמי שמיים, אבל השמיים היו אפורים ואף קרן אור לא חדרה מבעד לחשיכה. התפללתי אליך, אלוהים, שתחליף אותי בה, שתעביר אלי את כל הסבל שבעולם רק שלא תדע יותר כאב, אבל תפילתי לא הגיע.

    אלוהים כנראה בוחר לו את הנשמות הכי טהורות שקיימות ולוקח אותן אליו. את שכבת לך שם במיטת השקופה, בחדר הקר תמיד ולפעמים, כשהיית מביטה בי במבט הכל כך חכם שלך, הייתי מדמיין שאני יושב לידך בשדה ירוק ביום שמש אביבית ואת צוחקת אלי ואנחנו מאושרים. אבל אז הייתי מתעורר מהחלום שלי כשהיו שוב תוקעים בך מחטים קשים וארוכים, ואת היית בוכה בקול חלש וכאילו שואלת אותי בעינייך "אבא, למה?"

    וכשהגיע יום שישי, כשהרופאים כבר אמרו לנו שאת תעזבי אותנו עוד מספר שעות, לא יכולתי יותר להסתיר את כאבי. ישבתי שוב לידך, תינוקת קטנה ושבורה שלי, בכיתי אליך וביקשתי ממך סליחה על הכאב הנורא שאליו נאלצת להיכנס. כל כך רציתי שהכאב שלך יפסק, אבל כל כך לא יכולתי לעזוב.
    והשעות נקפו, והזמן חלף, והשבת נכנסה ואת שוכבת לך, מעולפת מכאב, מפרכסת בין העולם שמתוכו באת אל העולם שאליו את חוזרת.

    ואז, כשכבר לא היה בנפשי יותר כוח לשאת את כאבך, קראתי לפתע בשמך, שואל אותך האם להישאר או לא, לא מבין אם את מתעקשת להמשיך רק בגללי - מבקש ממך לסימן אם רצונך שאלך.

    ופתאום את פוקחת את עינייך הבהירות ואני קורא, בפעם האחרונה את מילותיך שאינן נאמרות, ואני חש את ליבך הקטן שאומר לי שלום, ואני מנשקך בפעם האחרונה ועוזב אותך שם להתאסף אל אלוהייך.

    ולפעמים, כשאני הכי לא מוכן, אני נזכר במבט שלך האחרון, ואני בוכה עליך ילדתי הקטנה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/10/10 16:23:
      לעבור חוויה מאכלת כזאת זה קצת כמו לפגוש את הצד הפחות טוב של אלוהים.
      זה הרסני אבל אם אתה יוצא מזה שלם, דבר לא יוכל לך בהמשך.
      חיבוק
        3/7/09 08:19:

      חיבוק אחד גדול בלי הרבה מלים כי אין לי.
        19/5/08 04:03:

      אין, אין לי מילים מתאימות למי שפוער את כאבו בכזאת עוצמה...

      למי שחווה את תמצית הכאב, לשכול בת בזמן שהטיבעי ביותר הוא ההיפך הגמור...

      אין, אין לי מילים

      אין...

        2/3/08 22:47:

      וואו....אלוהים,

       איך שאתה יודע לקרוע את הלב  לחתיכות קטנטנות  במילים  שלך.

       גמרת אותי,  העפת אותי כמה שנים אחורה  לימים ארורים.

        27/2/08 00:41:

       

      היא באה אליך ...

      לזמן קצר ...

      ואתה היית אבא ...

      לשבעה ימים של חסד .

       

      אני קוראת אחורה את מה שאתה כותב .

      אי אפשר שלא להתרגש ולבכות איתך ..

       

        26/2/08 16:42:

      אם אפשר היה לככב בדמעות

      כבר היה פה אגם

       

      אך מה הן דמעותינו

      לעומת כאבך

       

      כואבים איתך

        26/12/07 09:59:
      אני יושבת המשרד הצונן שלי ובוכה. אכן, הבנאדם מתכנן ואלוהים צוחק. אכן, הכוח לדעת הוא אילוזטיבי. כמה שנבדוק, נאבטח ונבטיח - יש תמיד כוח גדול מסך הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמינו. לטוב ולרע. אני מאמינה בממשות הנשמה. תודה שחלקת כאן את המפגש איתה, וההתחברות לאהבה.
        23/12/07 03:32:
      ........
        20/12/07 21:43:

      אין מילים,

      רק חיבוק...

       

      גלי

        20/12/07 13:01:

      דמעות דל מלאכים...

      קטנים

      זכים וטהורים.

       

      והיא שם למעלה,

      לא כואבת יותר...

       

       

       

      *

       

        20/12/07 10:35:

      יש מקריםבהם השתיקה הינה צעקה מחרישת אוזניים.

      זה אחד מהם.

       

        20/12/07 01:08:

      אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

       

      -חיבוק-

      המילים נאמרו.....

      אורלין

        20/12/07 00:50:

       

      אוי. איך דקרת בי עכשיו..

      כואב.. כל כך מוכר.

      אין לי מילים. היו חזקים !

      ארכיון

      פרופיל

      א.ב. של אהבה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין