כשהייתי בן עשרים ושמונה, שבע שנים מהיום פחות או יותר, עבדתי כמתכנת בחברת סטארט-אפ מגניבה (שמאוד השתלמה לי מאוחר יותר...)

היה זה חורף. נשארתי עד מאוחר בעבודה, לעבוד על קטע קוד מעצבן שלא הצלחתי לפצח. הגשם בחוץ ירד ללא הפסקה. ברקים הבליחו בחלון. אווירה מושלמת, כמו שאני אוהב. חשבתי שאני אחרון במשרד, לבדי. שמתי מוסיקה אהובה (פרל ג'אם), עמעמתי את האורות ועבדתי. כותב שורה ועוד שורה של קוד.

אחד מהחברה שעבד איתי היה חובב אלכוהול מושבע, והרשתי לעצמי, באווירת המתירנות הכללית שאפפה אותי באותו היום לגשת לשולחנו ולחמוד לעצמי בקבוק וויסקי משובח (שהיה כבר פתוח).

לאחר כוסית אחת או שתיים, העבודה עניינה אותי פחות ופחות. המוסיקה, החורף, האלכוהול השועט בדמי, היום שהיה לי מוזר - כולם החלו לתת אותותיהם. חיוך עלה על פני. ידעתי מה אני רוצה לעשות.

ניגשתי לשולחן המזכירה שלנו, נקרא לא דינה. דינה הייתה מושא חלומם של כל גברבגי המשרד (וגם של שתיים, לפחות, מתוך ארבעת המתכנתות שעבדו איתנו). דינה, סטודנטית לפסיכולוגיה, אינטליגנטית, שנונה, בעיקר יפה וסקסית להחדיר.

לא יודע למה הלכתי לשלוחן שלה באותו הלילה, לא יודע מה ציפיתי למצוא שם. אבל השולחן משך אותי. התחלתי מחטט במגרות, לא מוצא דבר מעניין. מגרה עם ציוד משרדי, מגרה עם מסמכים, מגרה ריקה. שעמום. אבל הניחוח של דינה היה שם, והסכנה שבחיטוט, והאלכוהול והזקפה שהחלה תופחת במכנסיי, זקפת ריגוש המעמד...

המשכתי לחטט, השפעות תפיחת מכנסיי בולטות במיוחד בגי'נס הצמוד שלבשתי. זה היה סתמי להחריד וכבר רציתי ללכת.

"אפשר לעזור לך?" שמעתי קול מעלי, שלא הותיר מקום לטעויות. זו הייתה דינה. רציתי למות. הסמקתי, ואמרתי שאני מחפש מחדד לעפרון שלי. דינה הציעה לעזור. "מה את עושה כאן", שאלתי בעודה מתקרבת לעברי. חשבתי שגם היא קצת שיכורה, לפי הליכתה, ולפי ריח הסיגריות והאלכוהול שנדף ממנה. דינה הסבירה שהיא שכחה מפתח, שיצאה עם חברות, ושלדעתה השאירה אותו כאן על השולחן.

כשהיא עברה את מחיצת הדלפק וניצבה לידי הרגשתי איך הזין שלי פועם בחוזקה, כמו ליבי שדהר בקצב מוטרף מתשוקה, מבוכת הילד שנתפס בקלקלתו, ונוכחות דינה לידי. הייתי חייב לסדר אותו בג'ינס, כאבה לי הזקפה הכלואה...

"אני רואה שלא רק מהדקים אתה מחפש" היא אמרה, מביטה - בוהה - נועצת עיניים באזור תפיחת מכנסי. נבוכתי. "אל תתבייש, אני שיכורה, ולא אזכור כלום מחר, אז בנתיים נחמד לי לראות שנוכחותי מעמידה לך" היא אמרה.

אזרתי אומץ, קרבתי אילה ונישקתי אותה. לפיה יהיה טעם של אלכוהול וסיגריות - שילוב מועדף בעייני. לשונה היתה בשרנית, נעימה, קרבתה גרמה לי להתרגשות עצומה. דינה נאנחה אנחה של עונג. קרבתי אותה אל גופי, מבקש לחוש אותה, רוצה שהיא תרגיש את הלומות זכרותי. נגעתי בבטנה, מהצד, וזו הייתה הרגשה חלומית. 

פי ניתק מפיה, לשוני מרפרפת על צווארה, שנמתח לאחור, מקומר, מבקש עוד ממגעי. היא הייתה חלומית. הרגשתי כל חלקיק מגופה, כל מולקולת ריח, כל זקיק שערה שנסתמרה בעונג. רציתי אותה כמו שלא רציתי אישה עד אותו היום.

לפתע, היא נתקה ממנה, חייכה, ואמרה לי - "אסור. אני רוצה אותך ואסור לנו. זה לא קרה מעולם, ואנחנו נצטרך ללמוד לחשוב שכל זה היה חלום מתוק ורחוק".

"אתה מקסים", הוסיפה, לקחה את צרור המפתחות ונעלמה.

חלום מתוק ורחוק? אני חולם עליה בכל לילה שני, מרטיב את מכנסי כמו ילד בתיכון, מספר לאישתי שחלמתי שוב, עליה...