מחרוזת שגרה בתוכי ממוללת הינה מהותי מאירה בי נשמתי את מבוקשה כזורמת הינה במחלפותיה של שעותיה הרודפות את הימים החמקמקים אי שם מבעבע אותו געגוע לזכרון משכבר דמותך בי מנעימה את התכלת באלפי רסיסי מידע בי נולדים כל העת ,מזמנים רחוקים כי הינך האחד בו הדרך בי נותנת סימנים להיותך טמון בי בדרך העולמות אי שם היאך? השומע הינך את קריאתי? וקריאתך לי נשמעת דוממת, בדמי מפכפכת כמבקשת היותה אני לך ספינה טרופה מימי האוקיאנוס צוללת במעמקי הלב הינך נמצא כאותה פנינה עלומה בקונכיה והנני כל ישותי לך ניתנת בוא וגלה אותי במימי התכלת... |