מהלב, מהבטן ושאר ירקות
פוסטים פופולאריים
-
העולם נברא במילים/ שפת העולם
14/8/13 | 1731 צפיות
-
הגודל, אלוהיי, הגודל
1/4/14 | 2207 צפיות
-
כשגבר מבין אשה
27/5/12 | 2152 צפיות
-
אנחנו היקום
17/7/13 | 1275 צפיות
-
השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי
20/6/18 | 2006 צפיות
-
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה
30/9/13 | 5831 צפיות
פוסטים אחרונים
- השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי 20/6/18
- תורת האמונה 25/1/16
- האם אתה 15/3/15
- באנו חושך לגרש 19/12/14
- מעל הכוכבים 16/12/14
- לבוש הנפש 6/11/14
יכול להיות שיצאתי מעבדות לחירות?
העולם הזה .... פשוט
יפה כמה טוב.
כמה מדהים העולם הזה. בטח שאי אפשר לגלות את "הסוד" לאנשים. גם אם יגלו אותו לאנשים, פנים מול פנים, שחור על גבי לבן, איך נקלוט?! איך אפשר לתפוס אהבת אמת במונח? זו הרגשה. פרופר. עוצמות מטורפות. לא משהו ששום הגדרה מדהימה ככל שתהיה, לא תוכל להכיל. איך אפשר להסביר מה זה אלוהים, כשלמח שלנו יש מעין תקרת זכוכית שמגבילה אותנו לחשוב במונחים של משהו שמעולם לא ראינו, חווינו, הכרנו, חלמנו או דמיינו? תקרת זכוכית שאפשר לפרוץ אותה, אבל צריך להיות מוכנים למות על מנת לחדור אותה. באהבה. כי זו אהבה. בכל מכל כל. איך אפשר לתפוס שהעולם הזה הוא כולו טוב, כשאנחנו מגדירים טוב בניגודים?
איך אפשר לראות את הרע ולראות כמה הוא טוב? כמה קשה לראות מישהו מת ולחייך. לדעת, לדעת, לדעת שהתחושות הארציות שלנו, של געגוע, רצון לחבק,רצון להשלים את החסר, כל אלו הם אגו. הוא את שלו סיים. כמה קשה לראות משהו קשה קורה, התעללות או אונס או כל דבר שכזה ולדעת, לדעת, לדעת שזה טוב. להתגבר על הרגעיות ועל פיסת הפאזל ולראות את התמונה הכוללת. שהטוב מתגבר על הרע. תמיד. שהרע הוא לשם החוויה, על מנת להגיע לטוב. כמה קשה לקבל את זה. כשעוד חווים רע.
כמה יפה העולם הזה. כל כך מרוכז. אלפי מליונים של פיסות. וכל משק כנפיים של פרפר יוצר סופה במקום אחר. הכל הבל הבלים. כל פיסה בפאזל, כל חלק מלא חשיבות בדרך שמלמדת אותנו כמה פשוט העולם הזה, כשמבינים שבעולם הזה, ומעבר לעולם הזה ובכל יש רק דבר אחד.
א ה ב ה
כמה שהעולם הזה
מדהים איזה כיף :) חוויתי את זה. אני לא מדמיינת. הייתי שם. אפילו לא לרגע. ההרגשה הטהורה הזו בלי ששום דבר חודר אותה הייתה בתוכי במשך כמה ימים. זה לא אושר ברגעים. זה אושר רצוף. וזה יכול להיות רצוף תמיד. תמיד תמיד. גם תמיד זה לא רלוונטי, כי זה הגדרה של זמן. משהו שאין בתחושה הזו :) איך אני אסביר את זה במונחים גשמיים? זה כמו אורגזמות קטנות שמלוות אותך כל היום. כל מחשבה, כל יצירה, כל דבר שהעיניים רואות, כל דבר שהאוזניים שומעות, כל דבר שקיים וכל דבר שאינו קיים מעלה בך אורגזמות קטנות. כל מחשבה גררה אצלי את ההבנה שהכל הבל הבלים. אחיזת עיניים שמטרתה להוביל אותנו לדבר אחד בלבד. לאהוב. וכל מחשבה כזו מגבירה את האהבה הטהורה להכל. כל דבר כזה זה אורגזמה. אין במילה אורגזמה להוזיל או להנמיך את התחושות למשהו פיזי או יצרי. המילה אורגזמה עלתה במוחי כי באורגזמה מרגישים משהו שאי אפשר להסביר. עונג צרוף כשהראש והמחשבות וכל דבר שכובל אותנו פשוט לא קיים. איזה עולם
טוב |
תגובות אחרונות
-
א ח א ב
בתגובה על חתולה על גג פח לוהט
-
דוקטורלאה
בתגובה על השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי
-
האור מתוך החושך
בתגובה על באנו חושך לגרש
-
~בועז22~
בתגובה על תורת האמונה
-
נירוואנה
בתגובה על מעל הכוכבים
-
נירוואנה
בתגובה על מרווחי הזמן
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמן :)
אני עוד "עלול" לשוב לנעורי, ולכתוב שירים ,
כמו אז,כשכתבתי והלחנתי, בשנותי העשרים.
אקרוסטיכונים , משמות , לא מעט עלמות,
נוטריקונים , כמו אור - גז - מה משלימות.
(מה משלים אור וגז מה משלים אור וגז מה ...)
תמיד כשהצלחתי ליצור/ליכתוב יצירה מושלמת
[לא ברמה של מה שכתבתי עכשיו בספונטניות]
הרגשתי בסיומה , אהבה עזה כלפיי מי ומה שאני.
רק שהתהליכים שחוויתי בשנים שחלפו ,
הכהו את חושיי הכתיבה , ויצירותיי הוחלפו.[מלשון "כוסו" בחליפה]
שבוע - טוב ... הכי טוב שיהיה.....(-;
מוזר. מאוד אפילו. אבל לא מאמינה בזה :)
זו קלישאה שכמו הרבה קלישאות אחרת, חשבתי שהן מגיעות מהחיים. כמו מיתוסים. הם נבנים על משהו, גם אם כל הסיפור הוא המצאה, היסודות נבנו ממשהו קיים.
אבל בעולם שלי, אהבה לא חייבת שום דבר :)
אם אתה אוהב את עצמך, באמת אוהב, ללא תנאי, אהבת חינם, כמו שהיינו מייחלים לחיות, אתה לא זקוק לאהבתו של אף אחד.
אתה שלם.
מה שכן, זה קצת טריקי :) כי הדרך הכי "קלה" להגיע לזה, זה בחיבור למישהו אחר.
בגלל זה אומרים שבלי זוגיות אדם לא מגשים את עצמו.
כי לקח איש את אישתו והיו לבשר אחד.
אחד. שניהם זה אחד.
הבן זוג הוא מראה.
וכשיש בניכם חיבור, בעזרתו אתה בעצם מגיע למצב שאתה אוהב את עצמך :)
מרחיק מאוד.
ומקרב :)
היופי והטוב קיימים בעולם הזה רק לרגעים. הכי יפים הם הרגעים בהם אנו משפרים את תפיסתנו לגבי מהו העולם. אבל כדי שהם יהיו יפים באמת ההבנה שלנו צריכה לבטא את עצמנו. אלוהים, למשל, הוא מתחילתו ועד סופו מושג שמתאר את תפיסתו של אדם זר את העולם. מישהו. לא של איש מאתנו.
לפיכך המושג אלוהים (לדוגמה) מצר את הדמיון ובכל מקרה, מרחיק אותנו מעצמנו.
בטח שאתה מסוגל :)
כמה טוב שיש עוד אנשים כמוך :)
זה הקסם :)
כל תשובה שאתן לא תהיה רלוונטית. גם אם היא נכונה :)
פשוט כי אנחנו כלי נגינה כשהמיתרים של כל אחד מאיתנו נפרטים מדברים אחרים.
זו הסיבה שיש כל כך הרבה פרטים בעולם השופע הזה.
כמה שאנחנו דומים :)
מה זו הרוח? האם אתה יכול להסביר מה היא?
האם אתה מאמין שהיא קיימת?
האם אתה יכול לנגוע בה? האם אתה יכול לראות אותה? אותה. לא את ההשלכות שלה :)
האם אתה יודע שהיא קיימת? האם אתה מאמין שהיא קיימת או יודע?
ואיך אתה יודע שמחר תזרח השמש?
נסה לנבור במוחך אחר תשובה מדעית. אכסיומית.
המדע מסיק שהיא תזרח מחר רק כי היא זרחה כל בוקר עד עכשיו :)
ככה בנוי המדע. הוא מתבונן, יוצא מנקודת הנחה שלטבע יש חוקיות, בונה טענה, ומנסה להפריך את הטענה. אם לא הצליח להפריך, הוא מסיק שהטענה נכונה.
אבל ההנחה שלטבע יש חוקיות גם היא הוסקה מהתבוננות וצפיה :)
איך אתה יודע, בודאות מדעית או מתמטית, שהטבע יפעל ע"פ חוקיות גם מחר? :)
כמעט מקנא בך.
כי את זה, אנ'לא מסוגל לעשות.
וזה מש לא שאני שלילי או פסימי.
בי, קיומו של הרע מעורר תשוקה. לשנות סדרי עולם.
אילו הכול סביבי היה מושלם, ספק אם הייתי מוצא תכלית, משמעות ותשוקה.
כן, הדברים הרעים מובילים אותי אל מחוזות של תשוקה.
שמחה?
לא מיידית, בכל מקרה.
כאן ועכשיו, לא מסוגל למצוא שום דבר חיובי בעובדה שנערה נאנסה או שילד מת מרעב.
את מרבית הילדים הרעבים, לא אזכה להושיע.
אנשים נחשפים לתכנים שממלאים את עולמי, ומתמלאים תחושות של חמלה. כמה קשה, עצוב ומייאש להיות אתה.
טעות.
אם יש אורגזמה, מניח שהיא המסע.
הדרך אל שינוי סדרי העולם.
ההזדמנות להתוודע אל אנשים נדירים, במהלך השותפות לדרך.
את מציגה רעיון באופן שמנוגד לכל כך הרבה יסודות של תפישת עולמי.
ועדיין מצליחה להפיק מתוכי משהו נכון.
זה יפה, מדהים וטוב.