"מה אתה אוהב בי?" שאלתי אותו, אנחנו שכובים במיטה, עירומים, מתנשפים אחרי סקס. הוא שאל אותי על מה אני חושבת, ואני עניתי בשאלה. "אני אוהב לראות אותך נהנת, לראות אותך גומרת ואח"כ את הרפיון הזה שמתפשט לך בגוף" יומיים בילינו יחד, עוד סוף שבוע נדיר. כבר חודשים אני מחכה שיגיד לי שהוא אוהב אותי, שירמוז משהו... אבל זה לא יקרה. אני יודעת את זה. אני לא אשת חלומותיו. אשת חלומותיו היא כל מה שאני לא. אבל אני האשה שאתה הוא מדבר שלוש פעמים ביום ואני האשה שאתה הוא מבלה את סופי השבוע הנדירים הפנויים שלו ואני המאהבת שלו, שמתענגת ממנו, וגונחת ומוצצת.
אני מאוהבת בו. שנינו יודעים את זה. הוא לא הפנטזיה שלי, אבל הוא המציאות המועדפת. כשאני רואה אותו, נשימתי נעצרת לרגע. הוא מהמם בעיני. הוא חכם ומלא אהבה ונתינה. כשהוא מגיע, ועומד בחדר הכניסה עם חיוך מבוייש ושמחה בעיניים, אני רוצה להבלע בתוכו. מוקסמת, אני ניגשת אליו לאט, כאילו מנסה להאריך את הרגע - את הציפיה. מתקרבת לנשיקה, לחיבוק וריחרוח. מחזיקה את עצמי לא לגלוש בתשוקה מתוך החיבוק הגדול שלו אל הרצפה, לפתוח את מכנסיו ולענג אותו ככה, בעמידה בכניסה לבית. אי אפשר. אני יודעת שהוא צריך זמן להתרגל - בכל פעם מחדש. אחרי שישיל מעליו את חוויות הנסיעה, אחרי שנשוחח את השיחות שנפסקו בשיחה הקודמת, הוא יוביל אותי לחדר השינה, ינשק אותי, ואני אדע שהגיע הזמן, עכשיו הוא מוכן אלי.
הוא נסע. חזר לעולם שלו, לבית הריק והשקט שלו. השאיר אותי בבית שלי, במיטה שיש לה ריח של שנינו, עם זיכרונות מעוד סוף שבוע חלומי. שואלת את עצמי אם לא הגיע הזמן למצוא לעצמי מישהו אחר, שיחלום עלי בלילה, אבל לא מסוגלת לעשות את מה שנדרש על מנת לצאת ולחפש. אני עדיין מרגישה אותו בגוף שלי, הוגינה שלי עדיין גדושה ונפוחה משעות על שעות של סקס, היא פועמת עדיין בתוכי, מחרמנת אותי. אני רוצה אותו שוב בתוכי, נע מעלה ומטה בתוך ההגוף שלי, שעוטף אותו, צמוד אליו.
עוד מעט, הילדים שלי יבואו לבקר. ואני כבר לא אהיה מאהבת או מאוהבת, אני אהיה אמא. מחר מתחיל שבוע עבודה חדש. |