כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יורקת

    ארכיון

    מעבדות לחירות

    11 תגובות   יום שבת, 14/4/12, 19:38

    פסח. חג האביב. חג החירות.


    משפחות יושבות יחד בערב החג, מספרות לדורות הבאים את סיפור יציאת מצריים, סיפור היציאה מעבדות לחירות. זה סיפור יציאת מצריים שלי:


    עבדים היינו – ועדיין. עבדים נרצעים של דעות קדומות, בורות, רתיעה מהשונה.  וכך, בשנת 2012, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים עדיין נתקלים בתגובות חשוכות  בגני המשחקים, תושבים עדיין מתנגדים לפתיחת פתרונות דיור ותעסוקה בקהילה, ולא פעם המאבקים האלה מתנהלים בעצימות גבוהה ובבתי המשפט.

     

    ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר, בדרכם לארץ המובטחת, ובהקבלה המתבקשת -  החברה בישראל מתקדמת בצעדים קטנים (קטנים מדי, אם תשאלו לדעתי) בדרך הארוכה והמפותלת לעבר המודעות והסובלנות למי שצרכיו שונים.

     

    בתקופה כזו, מחובתנו לקחת על עצמנו את תפקיד המשחרר, ולתרום ככל יכולתנו ליציאה מעבדות לחירות תפישתית וחברתית. חובתנו הבסיסית לפעול ללא לאות להבטחת זכויותיו של האדם המיוחד  בחברה בה הוא חי, בדרכי נועם, בסבלנות רבה ומתוך אמונה פנימית כי בכוחנו להראות לחברה שאפשר וכדאי לחיות בשוויון עם השוני.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/12 10:06:
      כבר 20 דקות אני בוהה בדף - מקליד - מוחק ולא יודע איך לומר את מה שעל ליבי. לכן בניגוד לרוב המקרים בהם אני מתבל את התוכן בציניות, סארקזם ומשחקי לשון הזוים - הפעם אהיה הכי מופשט שניתן. עבדים היינו ונשארנו. לא למדנו כלום. אנחנו מרגישים זעזוע כאשר רואים את המספרים שהנאצים קעקעו לאנשים על הזרוע, מצד שני - אמנם פיסית לא על הזרוע - אבל כולנו ממספרים את עצמינו - תעודת זהות - מספר אישי - מספר עובד - מספר חבר - מספר זיהוי בבית החולים - מספר חשבון בנק - מספר בכל מקום. כשאת מגיעה לאנשהו - לאיזה עיריה - בנק - ביטוח לאומי - שירות לקוחות של איזו חברה - לאף אחד לא איכפת ממך - הם אפילו לא מרימות את הראש להעיף בך מבט - איך את נראית? שמחה? עצובה? טרודה? אולי קיבלת סטירה ממישהו? אולי את מסוממת? זו בכלל את? או זה אתה? לא מרימים ת ראש - " שלום - מספר זהות בקשה" מחכים שהפרטים יעלו על המחשב ורק אז מתחילים להתיחס. לא אליך - למספר שלך. אנחנו - גם אני - כבר מזמן שכחנו ממושגים כמו אנושיות חום אהבה אמפטיה איכפתיות חמלה - אחריות אישית יש לי עוד המון מה לומר אבל חייב לזוז
        7/6/12 20:03:
      מצאתי(באופן חלקי) להאמין שחזון ישועתנו קשורה יותר למשפחה ולקהילה מסביבנו וההדהוד של תקשורת בונה מכילה בתוכה אפשרות לתקן את כל השאר, יש לי נטייה חזקה להאמין בזה מנסיון חיים, נסיון שאחרי החיים וטעיות שכבר נעשו על ידי. אי אפשר לתקן את העולם בפוליטיקה ובכלל בריבים. בקשר לעניין של מה שאני כן מאמין בו,טוב אני אפרט טיפה, נולדתי בתאריך יציאת מצריים פתיחת ים סוף ליתר דיוק וחוויה מדהימה(ברובה) גרמה לי לרצות ללמוד איך להשאר את שאר ימיי כאן לפני שאחזור מהעולם השאלה(העולם המוכר כאן). ממליץ בחום לחפש את התשובה לכל השאלות בתקשורת בונה בעשייה קהילתית ומשפחה
        18/5/12 15:29:
      אכן
        11/5/12 07:21:
      הכלא השמור ביותר בעולם - המוח.
        24/4/12 14:24:
      מעבדות לחרות זו תפישת עולם, סטייט אוף מינד. לא צריך את פסח להזכיר. פשוט לשאוף ......!
        20/4/12 18:24:
      חובתנו הבסיסית לפעול ללא לאות להבטחת זכויותיו של האדם המיוחד בחברה בה הוא חי, בדרכי נועם, בסבלנות רבה ומתוך אמונה פנימית כי בכוחנו להראות לחברה שאפשר וכדאי לחיות בשוויון עם השוני. חותם על כל מילה. שבת שלום
        16/4/12 08:40:
      לא חלום. חזון.
        15/4/12 23:46:
      פוסט יפה, שמכוון למקום מאד אופטימי, אך לצערי, במדינה שהולכת ומתכסה בעלווה פסימית. מיום ליום אני הולכת ומתאכזבת.
        15/4/12 07:00:
      במדינה שבה מספר הההפלות הוא הגדול ביותר בגלל פגמים מינורייים בעובר (אפילו שפה שסועה) קשה לי להאמין שמשהו הולך להשתנות בדרכיי נעם. אבל אשרי המאמין וגם אני היייתי רוצה להאמין שאנשים עם שונות יחיו כאן בכבוד.
        15/4/12 00:02:

      ''

      (וכבר נגמר..)

        14/4/12 20:46:
      עדי, הזכרת מטרות שמשותפות לרבים ולצערנו עדיין יש דעות חשוכות בחברה בארצנו נגד בעלי צרכים שונים. אני אתך ,מסכים לכל מילה.