קַדֵּש

שישי. (לא אני. היום). צהריים קייצי, הילדים מתרוצצים יחפים בדשא מלאים שמחת חיים. אני כל כך אוהבת אותם. מוציאה להם קנקן מלא בגזוז-ענבים וכדורי שוקולד שהכנו אתמול (שרידי הקקאו עדיין על הקיר במטבח!). הקטנה, גוש שומן קטן ומנומש, מדדה אחריהם, היא כל כך אוהבת אותם ילדת האהבה הזו... ואבא שלה אחחח.... אבא שלה שרוע על הספה, מסניף אותה בכל רגע אפשרי, מרים את השומנים שלה בצוואר ומנשק "לא בטוח שיש פה מתחת צוואר!", הוא צועק לי, ממשיך לנשק ולדגדג אותה בכל הגוף הקטן הזה שלה... היא מצדה מתגלגלת מצחוק סופגת כל טיפה של אהבה ומייד רצה חזרה לשחק עם האחים שלה. 

                                                               * * * 

מרחק כמה שנים, לא הרבה קילומטרים ו-180 מעלות, ישובה לבד על אדן החלון בסלון שלי, מחסלת מספר שקיות במבה-אדומה זו אחר זו ומגיעה לתובנה חשובה: יש לדייק. ואני אדייק: לא די בלרצות משהו. להתפלל לאלוהים / לסגוד לפסלים / לזמן מהיקום / להשתטח על קברי צדיקים / לרשום בטופס בקשה כזה או אחר / ללכת אחר גורו כמו החלילן מהמלין / כל האפשרויות נכונות. לא די בזה כלל. למשל: לא די בלרצות למצוא עבודה חדשה עם אנשים חדשים, אווירה אחרת. בסוף נמצא את עצמנו בעבודה חדשה, כן, אבל זוועתית בכמה וכמה מידות מזו הקודמת. או: לא מספיק לרצות להכיר גבר שווה, מסקרן, אחר, מעניין ומושך, שאז עלולים לצוץ אותם גברים בדיוק, רק עם טבעת על האצבע (או בלי). חייבים לדייק ברצונות שלנו. חייבים. 

                                                           * * *

האוויר נהדר והשמש בדיוק במינון המתאים, כזו שלא צריך להתמרח אבל אפשר לשכב על הגב, לעצום עיניים ולהתמכר לרגע. הבית מוצף אור וקולות הצחוק שלהם ממלאים אותי אושר. קיר עמוס ספרים עשינו לנו בסלון, ספוג ריחות של דפים ישנים ואבק. מטפסת על כסא ושולפת מלמעלה ספר בלוי שפעם ממש אהבתי וכבר הספקתי לשכוח למה. מביאה מהבר שתי כוסות אולדפאשן, זורקת שתי קוביות קרח - אחת לכל כוס, מוזגת קמפרי ועליו מיץ אשכוליות צהובות שבדיוק קטפתי מהגינה. אני משתהה על הצהוב שנמהל באדום, מגניב ל-ג-מ-ר-י... תמיד עושה לי לבהות ולשייט בדמיונות . . . "עם מי צריך לשכב בבית הזה כדי לקבל קמפרי?!?" "שקט! הילדים...!" 

                                                           * * *

אדום זה צבע שאני מאד אוהבת (ומייד אחריו סגול). אדום זה תותים מתוקים עם שמנת [המהדרין יוסיפו גם חתיכות בננה ויפזרו סוכר], אדום זה טעמי. וזה שוקולד עם מילוי קרם בטעם תות [שהוכנס לפי אחר כבוד ממש לפני שעה]. אדום זה הלק שמרחתי אתמול. אדום זה חגיגות הניצחון של הפועל תל אביב גם באליפות וגם בגביע [איזה דאבל זה היה!], אדום זה שאטו-בריו מידיום רייר [כמה שיותר דם הרי זה משובח] וזה גם קנקן מלא יין טוב. האדום, כשהוא מתקרב לסגול, נקרא ארגמן [והרי ידוע שאלו ראשי התיבות של חמשת המלאכים ובראשם אוריאל כ"ע]. אדום זה שושנים שאני אוהבת ואדום זה אומץ וגבורה ותעוזה. אדום זה כשאני מסמיקה השכם וערב בלי יכולת לשלוט בזה... אדום זו תשוקה בוערת, ארוטיקה, תאוות בשרים. אדום זה אהבה.

                                                           * * *

נשפכת לתוך הספה, לידו, הוא מפנה יד אחת מהעיתון של שבת, לוקח שלוק מהקמפרי ומלטף לי את הרגל. הוא תמיד טוען שיש לי את הרגליים הכי חלקות במזרח התיכון (ואני טוענת שלהיות מקום ראשון באזור שבו שיער בשחי זה ענין שכיח... זו לא כזו מציאה). נעים לי החום שלו. וריח הגוף שלו. והמגע שלו. המגע שלו... מערבב לי את החושים מטריף אותי ומוציא אותי משיווי משקל. איכשהו נעימה לי ההמתנה ללילה, ההתעוררות, ההתבשלות. יש קסם בשקט הזה, שאחרי הסערה: ארוחת ערב משפחתית מסביב לשולחן, לכל אחד יש דברים ממש חשובים להגיד, מקלחות, צחצוח שיניים, פיפי, פיג'מות, סיפור לפני השינה, חיבוקים, נשיקות, מים, ועוד נשיקה. ועוד חיבוק, צחקוקים מהחדרים "ילדים, לישון!", התגנבויות לסלון "מייד למעלה למיטה!", חזרה למיטה, עוד סיפור אחד ודי, עוד נשיקה ועוד חיבוק אחרון ודי, עוד רשרושים ומלמולים... וזהו. שקט. הם נרדמים. זמן קסם. רק שלנו. 

                                                           * * *

כל החג נעתי בין קודש לחול. ירושלים - תל אביב. עיר שחוברה לה לעיר שהחיבור שלי אליה לא ברור. יש בה משהו קסום בירושלים. בערבי שבת בשעות בין הערביים מרגישים את השכינה יורדת לאט לאט. תחושה של קדושה עוטפת את העיר ופשוט מרגישים. הקרירות הנעימה של הערב, האוויר הצלול, סמטאות עתיקות, ברים קסומים, וייב אחר, אבן ירושלמית, אנשים אחרים, נוף אחר. 

                                                           * * * 

נִרְצָה

אתה עוטף אותי ולוחש לי מילות אהבה. להתנשק איתך זה כמו לטבוע בים של רכות, השפתיים שלך חמות ורכות ונעימות... אני מתמסטלת רק מהנשיקה ומהמגע שלך, מהגוף הסקסי שלך, חום מציף לי את הגוף ואושר מתפזר בי, ממסטל אותי כאילו ריחפתי. . . רק לפני כמה שנים, כמה קילומטרים ו-180 מעלות, חיפשתי איך להתמסטל מחומרים כאלה ואחרים, והנה יש לי את החומר הכי חזק שקיים. הסם האולטימטיבי. 

אני עפה.