ואולי אני מייחסת לחיים חשיבות יותר ממה שהם מייחסים לעצמם...

ואולי אובר הדרמטיות שבי מטלטלת בי משהו מבפנים...

ואולי משהו בי לא מובן, או לא מבין, או חזק מדי, או מבולבל מדי.

ואולי לא היו הדברים מעולם. או שמא היו רק בראשי...

ואולי החיים מנסים להעביר לי מסר שאינני מצליחה להטמיע...

ואולי המסר תמיד מסתכם בידיעה הכמעט וודאית שככל שאנבור פנימה, כך אתקשה להבין החוצה את העולם החיצוני לי.

ואולי אינני מסוגלת באמת להיות שמחה בחלקי...

ואולי סף הריגוש שאני זקוקה לו הוא כל כך גבוה, עד שדבר לא באמת יהיה מסוגל לעשותי מאושרת לאורך זמן.

ואולי המחסור הזה נובע מכפיות טובה שלי כלפי החיים שפינקו אותי בכל כך הרבה "הטבות"...נקרא לכך...חנינה...

אלוהים חנן אותי בתבונה, באינטואיציה, ביופי, בכשרון, בכריזמה...וכמה אפשר להתעסק בכך..אולי זו הסיבה לתחושת הסבל הקיומית כפוית הטובה שלי...

ואולי הצורך הכמעט וודאי בלחוות שוב את חיי הזוגיות ואת השקט שהיא מקנה לי נובעת אך ורק מהעובדה שבה ודרכה אני מסוגלת לחזור להיות הילדה הקטנה שמתגוננת מפני העולם...ואולי מפני עצמי...

ומהו הצורך הכה רב לאהבה...אף אחד לא יצליח להאשים אותי בחוסר אהבה עצמית, אך למי באמת אין את הצורך בהתאחדות עם הנשמה התואמת שלו... תואמת או תאומה...מה זה כבר משנה...

ושוב ההתעסקות הרוחנית שלי בנשמות, בתשוקות שיחוו רק דרכי. נרקסיסטית !!!

כן, וכך מיום ליום אהיה חייבת להודות שלחיות בתוך ראשי דורש מאמץ גם מצידי... כל כך הרבה תשוקות גדולות מהחיים. טוב שהבמה מפרקת חלק ממני. נותנת לי דרור לתאוות המחשבתיות...

ואיך נסביר את העובדה, ואולי זו עובדה מרה...שאפילו תשוקה מינית מתחברת אצלי תמיד לתבונה של האדם, לעומקו וליכולתי להבין את עולמי הפנימי... כיצד יכול להיות שבשלב זה של חיי אינני מצליחה להתרגש מסקס הנובע ממשיכה מינית מלבד...שתמיד הוא חייב להתחבר לרבדים נוספים שיש לו לאדם...

אתמול הוא שולח לי הודעה....לא, זה כבר לא המסתורי שלי...זה מישהו אחר...מישהו שבמקום הנידח הזה שבו אני גרה ,ראוי היה להיות מישהו...מישהו שלעולם לא התיחסתי לנוכחותו יתר על המידה משום שהיה במה שמכונה בפייסבוק: in a realtionship" או איך שלא כותבים זאת באנגלית... גם כן, אנגלית, שפה שאינני מצליחה לשלוט בה על בוריה...איך בכלל אפשר לו לגבר בגיל 30 לנהל רליישן שיפ עם ילדה בת 23... מה זה אומר עליו ? האם הוא בכלל מסוגל להבין מהי אישה ? והנה הוא כותב לי הודעה...אחרי שכבר סיים עם הרליישיינשיפ...כנראה כבר לפני חודש...

אחרי שפגש אותי בבר השכונתי...

בחור אינטלגנטי, עמוק, שלעולם לא ניהלתי איתו שיחה ארוכה מדי...אך בנקל זיהיתי אותו כאדם יציב עם אגנדות לחיים...וילד בן שנתיים שבגללו נאלץ להשאר במקום הנידח הזה...שאפילו הוא לא יכול לקרוא לו בית אחרי כל כך הרבה שנים...ואם הוא אינו ? אז מי אני שאקרא לכך בית ?

אם כך, התחושה שלי אודות המקום הזה היא נכונה...בועה קטנה שלא מסוגלת להכיל אנשים שאינם רוצים להיות ראש לשועלים...

כמעט על סף בכי הוא סיפר לי שהילד שלו שהוא כל עולמו הוא הדבר שמאלץ אותו לחיות כאן...אך אם זה היה תלוי בו, הוא מזמן היה פורק מזוודות בכל מקום אחר, משום שהמקום הזה לא באמת מאפשר לו להרגיש שייך...

והנה עבורי זאת עוד הוכחה שאינני לבד בתחושתי...המקום הקטן הזה מיועד לילדים בני 22 שהשתחררו מהצבא והגיעו לבלות עד שיכרות...בוודאי לא לבחורות אידיאליסטיות בנות 35...

בחורה ? אישה ! ואם אישה...מה היה לי להמצא במקום הזה...

מנגד, בכל מקום תוכל למצוא עוד אנשים מסוגך אם באמת תדע לזמן אותם אל תוך חייך.

והכעס האמיתי בי הוא כלפיי. כלפי העובדה שלא, אינני מצליחה להיות מרוצה מהמקום הזה... האם אפשר להאשים מקום בתחושה ? הרי יש כאן לפחות עוד כמה בודדים כמוני...לא,אני לא מתנשאת ! כן, אני יודעת, שרבים חושבים שאני אדם לא נגיש...אולי קצת יהיר...אולי משום ששפת הדיבור שלי אינני כוללת סלנג כמעט. אולי משום המראה שלי. אולי משום ההליכה שלי, אולי ואולי ואולי...אולי משום שאני מעוררת משהו לא נוח אצל אנשים...למה ? משום שככה נוח להרבה לקלוט אותי...חושפת,,,מסתורית...תמיד ידביקו לנשים כמוני סטיגמה של מתנשאת, משום שלאנשים לא נוח עם אנשים שמעוררים אצלם תחושות של חוסר בטחון...המוחצנות שבי, האם היא בכלל מוחצנות ? כבר לא...

בסופו של דבר, רק אנשים שחשים בטוחים בעצמם ימצאו דרכם אלי ויבינו כי מה שאחרים מפרשים התנשאות , היא למעשה אצילות...ואצילות תמיד תעורר אנטגוניזם לצד עניין אצל אחרים.

כך או כך או כך, אינני חיה כאן את חייו של אף אחד, אלא של עצמי. וכל אדם יעשה את חשבון הנפש שלו עם תסבוכיו האישיים...

אז ישבתי בבר...במקרה נכנסתי לשם...בכלל הייתי בבר אחר...לעולם לפני כן לא ישבתי איתו לשיחה בארבע עיניים, למרות שזיהיתי אותו כבחור שיכול היה להיות כלבבי...כשאתה מזהה את הבודדים הללו במקום שאין רבים ממנו, אתה לומד להעריך יותר את נוכחותם...

אני כועסת על עצמי כשאני עצובה...אני עצובה כשאינני מרוצה... אינני מרוצה כשאינני מרגישה עוצמות...אינני מרגישה עוצמות כשדברים אינם נוגעים בי או מסעירים אותי.

נועדתי להרגיש !!! נקודה, סימן קריאה...

ובסקס אני מרגישה רק לאחר חפירות מילים של מחשבות הדדיות ותחושה הרת גורל...ואולי תחושה של הבנה שאין איש בעולם שיכול להבין את שנינו...

כן, אני מרגישה מיוחדת...צר לי שיש אנשים שזה מכעיס אותם, וצר לי שאנשים מפרשים זאת כאילו אני חיה בעולם משלי...אני מציאותית, מפוכחת, ויודעת לקרוא מצבים רבים חברתיים ורגשיים...

הצורך שלי בקשר שהוא מעט טיפולי הוא צורך ידוע...מה הסיבות למשיכתי לסוג כזה של גברים ומתי עובר הגבול גם עבורי...לא בהכרח ידוע לי... 

ואז הוא שולח לי הודעה..."לאן נעלמת ?"...ואני תוהה,,,מעניין...

אני זוכרת שפעם אפילו פינטזתי עליו בחטף...אבל ה"רליין שיפ " שלו לא איפשר לי להמריא רחוק מדי עם הפנטזיה משום שאינני מסוגלת לפנטז על גבר שקשור לאחרת...תמיד זו אני שצריכה להיות ראשונה ומובילה...

עכשיו אני מבינה שהוא רווק בוודאות...ברוכים הבאים, ברוכים הנכנסים.

מצד אחד,בהחלט ראוי להעביר עימו לילה, אחרי חודשיים של התנזרות מינית...לא משום שאני חסודה...אלא משום שלא התעורר בי הרצון לחלוק מיצים עם גברים שהחיבור אליהם הוא פיזי בלבד...והקימה בבוקר גם אם אחרי סקס סוער, עלולה להותיר אותי חלולה מבפנים כי הכפיות שאחרי הם המסעירות אותי באמת...

ואז...כמובן מענה אס אמ אס..."נעלמתי לאן שלקחה אותי הרוח"...

כן, לא מסוגלת לענות תשובה שאינה מטאפורית...

ולמרות רכותו...ומופנמותו...שכך קלטתי בחושיי...הוא שואל אותי אם בא לי הצעה מעניינת או שאני הולכת לישון...

כמובן שתדרי הטיזינג הקיימים בו לא נותרו אדישים אליו...

"ומהי הצעתך ?" אני שואלת...

"להזמין אותי אלייך ???" הוא עונה....

אני תוהה ביני לבין עצמי. מצד אחד אס אמ אס ב4 בבוקר, יהיה רך וגנטלמן ככל שיהיה, היא תמיד הצעת סקס...

מצד שני, עם כל הכבוד למשיכתך כלפיי ומשיכתי כלפיך, האם אין בכך מעט זילות ? אפילו שיחת שמאל טוק ב4 עיניים לא ערכנו כראוי...

אז כל המידע שיש לו אודותיי הוא דרך הסטטוסים העמוקים שלי בפייסבוק...דרך העיסוק הכה מרשים שלי...ודרך הכריזמה שבי...

האם הייתי אמורה להעלב להצעה שכזאת ? האם הצעת סקס יש בכוחה להפחית מכוחי הנשי ? האם יש בצעד זה משהו וולגרי כלפי מישהי המחשיבה עצמה אישה ? ואולי דווקא היצר הכה עז שיש לגבר כלפי אישה שהמיניות שלה ברורה אין בו מן הוולגריות אלא מן העוצמה ?

ושוב החיפוש הזה שלי אחרי עוצמה...שחלילה לא אכנס עם גבר למיטה שיראה בי פנטזיה מינית להגשמת חלומותיו המיניים וישכח שאחרי הכל מעבר למיניות מסתתרת בי גם נשמה שזקוקה למגע עיניים ולא בהכרח לחדירה אימתנית ועוצמתית...

מצד אחד, הצעה מפתה הוא שלח לי...בכל זאת, סוג של גבר שלא הייתי מהססת להכניס למיטתי...

מצד שני...למה שלא תציע לי לשבת איתך בבית קפה ?

סוג של משחק מקדים...

כמה קל הפך להיות המשחק הגברי- נשי בסיטואציה מינית...והאם אני אשמה באותה המידה על כך שאני מאפשרת לגבר כמוהו לממש את הפנטזיות המיניות שלו איתי...

ולמה אני מלאת רגשות אשמה אחרי שאני, עם כל הפאסון הנשי שלי, עם כל המסתוריות שגברים קולטים ממני, בסופו של דבר, ברגע של יצר, לא משחקת את הקשה להשגה. אלא זורמת עם הפנטזיה גם אם יכול לקרות מצב שאקום בבוקר עם הרגשה לא נעימה כלל...

אחרי משחק טלפוני שכלל: " מממ...מוזמן לכפיות בלבד"...

ותשובה שלו:" מממ ציפיתי ליותר...חשבתי שגם את...כנראה טעיתי"...

ומה אעשה עם המידע הזה...ומה בכלל ציפיתי מגבר שלא באמת מכיר אותי אבל ללא ספק נמשך אלי באופן חייתי, לרצות ממני...

ומה בכלל ארצה שהוא ירצה...

האמפולסיביות שלי ניצחה וגם העובדה שסף הריגוש שלי עלה ולבסוף למרות עקרונותיי...וכיום אני כלל לא בטוחה שהעקרונות הללו ברורים לי כי כנראה כל מקרה לגופו...הזמנתי אותו...

זה היה מוזר. משום שכנראה המתח המיני הנל היה קיים שם תמיד, בכל מפגש חטוף שהיה בינינו...ייאמר לזכותו שהוא היה דומיננטי יותר בתחילה על מנת להפיג את המתח...

ייאמר לזכותי, שזרמתי עם תחושותיי ואינני מצטערת על המפגש...

ומה הוא כלל ? מגע...האם הרגשתי משהו מעבר לכך ? האם אני מסוגלת להתרגש בעוצמות הנדרשות לי מגבר שאינני מכירה את נשמתו דיו והוא איננו מכיר את שלי ?

וכמה כוח בכלל יכול להיות לתשוקה מינית גופנית...

היא לבטח לא תשתווה לצורך העז שלי לנתח, לרפא, לחשוף נשמה של גברים שנשים רבות לא מצליחות לפענח...במקום שאני כן...

הנה מחמאה עבורי. אולי שוב תהיה כאן קוראת שתכעס שאני מייחסת לעצמי תכונות מיוחדות של יכולת נשית שאין לאחרות...

אז תכעסנה כמה קוראות יקרות...לעולם לא טענתי שאני התשובה האולטימטיבית לכל גבר, אלא רק ליכולת שלי לחשוף רבדים שלא כולן יכולות...עובדה !!!

אז הנה הוא  מנשק אותי...טעימות נשיקותיו ואפילו מרגשות אותי. אני חושבת שרציתי לעשות זאת מזמן...והנה כמה מרגש להעניק מין אוראלי לגבר שחושב שאם את מזדיינת כמו שאת מוצצת את זיון מעולה...כן, הצורך במחמאות אינו פוסק גם במיטה... וגם שם יש בי משחק של מאבקי כוחות...

כיצד לסכם את מעשה המין בינינו ? התחלה והתאמה גופנית מעניינת...אם כי בכל זאת משחק המילים המקדים היה חסר לי... משחק כמו: אז איך אתה מרגיש ביישוב הזה ?ומה הם הפחדים שלך ? ומי אתה בכלל עמוק פנימה ? כל אותן שיחות חפירות שאני אוהבת לנהל עם אנשים שמסוגלים לכך...

ובאמצע הסקס נדמה לי שעצרתי אותו וביקשתי הפסקה. כי החדירה פנימה והחוצה אינה מסוגלת לרגש אותי אם לא באמת חשפתי נתח מנשמתך...

"אז....ספר לי...מה גורם לך להשאר ביישוב הבועתי הזה? "

-" הילד שלי...הייתי שמח לברוח למרכז גם אם זה היה כרוך בלהרוויח חצי מהסכום שאני מרוויח כאן"...

כלומר השיחה הקצרה שניהלתי איתך לפני כמה חודשים בפייסבוק לא היתה אמיתית אם כך...כשניסית להראות לי שיש כאן גם עומק ועניין...

מה שאומר שתחושת חוסר שייכותי למקום הזה היא תחושה שאינה תלושה מהמציאות...

- תודה על המחמאות על ביצועיי המיניים...

מה שכן, איך זה לעזאזאל שאני לא מצליחה להתרגש כמו הגבר שזה עתה חדר אלי מכל הכיוונים שחפץ כמעט...

מדוע הריגוש שלי הוא דרך מילים ...והאם אצליח שוב להענות לבקשתו שבטח תגיע ב4 בבוקר בעוד כמה ימים...מה אז יהיה עלי להשיב...

מצד אחד, כמה נעים להרגיש חמימות גברית מגבר אינטלגנטי וראוי בעל נשמה שאני יודעת שיש בה תבונה ועומק....

מצד שני, אני מחשיבה את עצמי קצת יותר מסקס...

איך להתייחס לזה ? ומדוע קיים בי הפער הזה בין להיות יצרית וזנותית במיטה לבין להיות עמוקה ורודפת מילים בעליל...

שתי וערב..כך הגדיר אותי פעם ידיד נפש אמיתי שלי

מצד אחד, בעלת אמות מוסר וערכים גבוהים, מצד שני מופרעת, מטורפת וזנותית ביצריה...

ואם פסיכולוג היה מנתח זאת הוא לבטח היה מגלה ששני המקומות קיימים בי בדיוק כמו שני העיסוקים שבחרתי לעצמי- מצד אחד במה ומצד שני מקצוע ממסדי בעליל.

יקיצה טבעית...מיותר לציין שכפיות לא היו...אבל נגינה על גיטרה בחצי הבוקר-לילה היתה...שיחה קצרה על הגיגי נפש היתה, אך לא מספיק...ובסיבוב השני של הסקס כבר לא ממש רציתי...התחמקתי באלגנטיות...משום שלא הרגשתי איזושהי קירבה הדדית חזקה בשלב זה...

לא דבר שלא יכול להיווצר, אלא דבר שטרם נוצר ומכאן לא תהיה לי אף סיבה לקום בבוקר ולכעוס על עצמי על שהתפתיתי ליצר ולא ליצירה ולבטח לא תהיה לי סיבה לכעוס על גבר שלא באמת מכיר את נשמתי...

נשיקת בוקר טוב חטופה, הזמנת מונית, אמירה בנוסח: היה לילה מעניין...אס אמ אס חצי מנומס אחרי שעה...

ותחושה שאולי תהיה המשכיות למפגשים ליליים שהפעם יתחילו בשיחת נפש אמיתית ...

לא בטוחה מה יעלה...מה שבטוח שכדאי שאשנן לעצמי שלעשות סקס עם גבר אינטלגנטי לא אמור לגרום לי להרגיש ייסורי מצפון, גם אם אותו הגבר אינו מחובר לנפשי בדמו...עלי ללמוד לקחת בפרופורציה גם מעשה סקס ולדעת שלא כל גבר שחווה את מיציי צריך להתאהב בי בדקה הראשונה אחרי שחדר לתוכי ...