0
מתהפכת בתוך עצמי, חלקקי אני מפוזרים, קרועים לרווחה. מרגישה את החושך מתקרב. אבני שיכחה מיידים זיכרונות מקולפים אל תוך נשמתי. שומעת את הילדה הקטנה זועקת ואת הקול הפנימי לוחש תכסיסי פרידה מהעולם. חולשה עוטפת, צינה חוסמת להט חיים, חלקקי אני מיבבים. לבת זעם פורצת, סודקת את דפנות המציאות. האישה שבי הלכה לישון. |