גלגולה של תמונה
פוסטים אחרונים
- "נופים הם לפעמים..." - הזמנה לתערוכה 17/12/16
- השתקפויות - הזמנה לתערוכה 6/5/15
- השתקפויות - הזמנה לתערוכה 20/4/15
- הקשת שלפני הסערה 8/1/15
- סדנת עיטור וציור על רהיטים 16/10/14
- צבע מקומי - התערוכה 23/12/13
ארכיון
יום השואה
יום השואה בפתח ושוב עולות להן המחשבות, איך היה, מה היה, למה זה קרה כך ולא אחרת, מדוע אלה שרדו ואחרים לא ועוד שאלות כאלה ואחרות.
סמיכות האירועים של תאריך פטירת אמי, 4 ימים לפני יום השואה (אתמול כ"ג בניסן, מלאו 6 שנים לפטירתה) ואבי חודש לאחר מכן (כ"ד באייר), (אמנם בהפרש של 7 שנים), אך הכול מתחבר ומתערבב לו בצורה בלתי מובנת ובלתי מוסברת.
גדלתי בבית בו שני הורי עברו וחוו את השואה.
 אמי שרה לבית ברנבאום רייכרט אמי חזרה לחופשת מולדת בפולין מלימודים בבלגיה לעירה לודג' ושם נכלאה עם מרבית משפחתה בגטו לודג'. אביה ואחיה הבוגרים "הצליחו" לברוח לעיר בשם טומשוב ועוד באותו ערב נרצחו.
 יעקב צבי ברנבאום (אבא של אמא)
לאט, לאט נספו אמה ואחיותיה הבוגרות ואמא נשארה עם שני אחיה הצעירים זושקה ומתיס. יום אחד כששבה מהעבודה, גם הם נעלמו ועל כך לא סלחה לעצמה עד יומה האחרון.
 פולה ברנבאום (אחות אמי)
 הינדה ללה רייכרט (אחות אבי) עם חיסול הגטו, יצאה אמי עם אלפים רבים בצעדת המוות, אל הלא נודע ובדרך לא דרך הגיעה למחנה העבודה בצ'נסטוכובה.
אבי שהיה ספורטאי, הקים את קבוצת הכדורגל בעירו כשהיה נער בן 16, אמור היה לבוא ארצה למכביה כמתאגרף ולערוק. למרבה הצער, הפולנים הורידו אותו מהאניה וגייסו אותו לצבא הפולני, לחיל הפרשים. עם פרוץ המלחמה גורש מהצבא הפולני והועבר למחנה העבודה בצ'נסטוכובה שם הכירו הורי ונישאו בספטמבר 1945, לאחר המלחמה.
 אבי (המתאגרף) עם השיער השחור והפס הלבן.
בשנת 1949, עלו הורי ארצה עם אחותי ואתי ולאחר שהות של מספר חודשים במעברה רכשו הורי דירה בתל אביב.
הבית בו גדלנו, היה בית שמח ועליז, מלא בחברים של הורי, של אחותי ושלי, אשר המשיכו לבא להורי גם אחרי שעזבנו את הבית.
הורי סיפרו לנו את סיפורם ובכל שלב בחיינו התאימו את הסיפורים כך שבהדרגה למדנו והבנו את שעבר עליהם ועל משפחותיהם. בכל מפגש עם חבריהם, לא חשוב על איזה נושאים דיברו, תמיד הגיעו לשואה ועל מה שעבר עליהם.
יצאנו לכל הטיולים והמחנות ואם פעם לא רצינו לצאת, אמרו לנו: אלה הימים היפים ביותר. למותר לציין שחברינו קינאו בנו כי להם לא ממש הרשו לצאת. מעולם גם לא הגבילו אותנו בשעות חזרה הביתה. תמיד סמכו עלינו.
הורי, תאבי חיים, בילו המון, בקונצרטים, תיאטרון, קולנוע, תערוכות ואף נטעו בנו את האהבה לתרבות ואמנות. הסבירו לנו איך מסתכלים על סרט או תמונה וכו'.
* פוסטים נוספים שלי בנושא: http://cafe.themarker.com/post/994890/ http://cafe.themarker.com/post/993076/ http://cafe.themarker.com/post/988179/ http://cafe.themarker.com/post/1136451/
|
תגובות (64)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך שרה. באמת וואו גדול להורים שלנו.
אמן ואמן.
תודה לך לירית.
אכן, צודקת את.
לנו היה קל. להורי, נראה לי, ממש לא
הסיוטים בלילות רדפו אותם עד יומם האחרון
וביום לא ראינו כל זכר לכך.
תודה לך יורם.
תודה לך רחלי.
תודה לך תמר.
מצמרר !
נזכור ולא נשכח,
כי לשכוח פירושו לסלוח.
לא נשכח ולא נסלח!
יהי זכרם ברוך
תודה לך סאלינה.
תודה לך איתן.
כך חשבו הורי.
צריך למצות את החיים ולהראות לכל העולם
שלמרות השואה, עם ישראל לא נכחד, להיפך,
הוא בנה מדינה, הקים משפחות ודורות המשך.
תודה לך אנטון
תודה לך רונית.
עצוב ומרגש!
לפחות הורייך ניצלו-אוד מוצל מאש,וזכו לעלות ארצה ולקיים חיים נורמליים.
תמונות מהשואה ומניצולי שואה צריך לשלוח להמן הרשע מפרס-אחמאדאינגד שטוען כי
לא היתה שום שואה.
סבי וסבתי ז"ל נולדו בפולין,ובשנת 1913 עברו לחיות בגרמניה,שם נולדה אמי שרה ז"ל.
כאשר הסבתא עם 11 ילדיה(ובתוכם אמי ואבי שנישאו בגרמניה)הריחו ב1933 כשהיטלר
עלה לשלטון כי מסוכן מדי ליהודים להישאר בגרמניה, עלו לפלשתינה,למעט בתם הבכורה-
הלנה שעברה עם בעלה לאוטרכט-הולנד,ועם כיבוש הולנד ע"י הנאצים נרצחו.
כוכב לזכרם של בני משפחתך שניספו
תודה לך.
כנראה שצריך איזשהו טריגר שיעיר אותנו ואף פעם אין לדעת
מהיכן יבוא.
אמן ואמן.
תודה לך אביה.
תודה לך הדס.
תודה לך חבר.
תודה לך דבי.
אני משתדלת ואגב, משך שנים ארוכות אבי, הוזמן בכל שנה
לבית הספר תלמה ילין שם סיפר על שעבר ועל שעברו
בני עירו בתקופת השואה.
תודה לך.
אכן כן.
*
את עוצמת הכאב, הסבל והאסון של מימדי השואה קלטתי כמו בום ענקי דווקא אחרי שראיתי את הסרט של בניני "החיים יפים" למרבה האירונה, דווקא אחרי הסרט הזה לא הפסקתי לבכות.
רחלי
פוסט מרגש מאוד
יהי זכרם ברוך
מהדס.
תודה לך שושי.
חשוב לשאול שאלות למרות שלא תמיד יש תשובות.
את דבריך היית צריך לומר לאותם חסידים, דתיים כמו אבא של אמא שנרצח בשל היותו יהודי
ומה הפלא שלאחר השואה יהודים מאמינים רבים, הפכו לחילוניים?
תמונות יפות,של פעם,
גם הורי ניצולי שואה.
התורה הזהירה "אם
בחוקותי תלכו"
אבל בזמנו קמו דור עם רוב משכילים
של מנדלסון שר"י ,שעזבו את יהדותם.
והיטלר ימ"ש,שנא אותם ,את אלה
שרוצים להתחבר לגויים.וגם היום זה
קורה.הגויים שונאים יהודים מומרים.
לכן רצוי לשמור על יסודות היהדות.
כי אבא שומר עלינו.
בעצם רק הגופות נשמדו,אבל
הנשמות נשארו.ואנו היום גילגוליהם.
תודה לך עמי.
הורי, אכן, המשיכו ובחרו בחיים.
תודה לך רחלי.
אכן כך הוא סיפורם.
תודה לך עליזלה.
על כך ועוד אנחנו מאוד, מאוד מעריכים אותם.
שנתנו לנו לחיות חיים רגילים של ילדים.
אמן ואמן.
תודה לך אורנה.
אכן, זכינו בזוג הורים מופלאים.
היו לא מעטים שנפטרו לאחר ששחררו את המחנות.
אם מרעב ואם מכך שהתנפלו על האוכל לאחר שלא אכלו שנים.
ולא זכו לראות את הקמת המדינה. לא זכו להקים משפחות
ותקצר היריעה מלדבר או לכתוב על כך.
אמן ואמן.