יום השואה בפתח ושוב  עולות להן המחשבות, איך היה, מה היה, למה זה קרה

כך ולא אחרת, מדוע אלה שרדו ואחרים לא ועוד שאלות כאלה ואחרות.

סמיכות האירועים של תאריך פטירת אמי, 4 ימים לפני יום השואה (אתמול כ"ג בניסן, מלאו 6 שנים לפטירתה) ואבי חודש לאחר מכן (כ"ד באייר), (אמנם בהפרש של 7 שנים), אך הכול מתחבר ומתערבב לו בצורה בלתי מובנת ובלתי מוסברת.

גדלתי בבית בו שני הורי עברו וחוו את השואה.

אמי שרה לבית ברנבאום רייכרט

אמי חזרה לחופשת מולדת בפולין מלימודים בבלגיה לעירה לודג' ושם נכלאה עם מרבית משפחתה בגטו לודג'.

אביה ואחיה הבוגרים "הצליחו" לברוח לעיר בשם טומשוב ועוד באותו ערב נרצחו.

יעקב צבי ברנבאום (אבא של אמא)

לאט, לאט נספו אמה ואחיותיה הבוגרות ואמא נשארה עם שני אחיה הצעירים זושקה ומתיס. יום אחד כששבה מהעבודה, גם הם נעלמו ועל כך לא סלחה לעצמה עד יומה האחרון.

פולה ברנבאום (אחות אמי)

הינדה ללה רייכרט (אחות אבי)

עם חיסול הגטו, יצאה אמי עם אלפים רבים בצעדת המוות, אל הלא נודע ובדרך לא דרך הגיעה למחנה העבודה בצ'נסטוכובה.

אבי שהיה ספורטאי, הקים את קבוצת הכדורגל בעירו כשהיה נער בן 16, אמור היה לבוא ארצה למכביה כמתאגרף ולערוק. למרבה הצער, הפולנים הורידו אותו מהאניה וגייסו אותו לצבא הפולני, לחיל הפרשים.

עם פרוץ המלחמה גורש מהצבא הפולני והועבר למחנה העבודה בצ'נסטוכובה שם הכירו הורי ונישאו בספטמבר 1945, לאחר המלחמה.

אבי (המתאגרף) עם השיער השחור והפס הלבן.

בשנת 1949, עלו הורי ארצה עם אחותי ואתי ולאחר שהות של מספר חודשים במעברה רכשו הורי דירה בתל אביב.

הבית בו גדלנו, היה בית שמח ועליז, מלא בחברים של הורי, של אחותי ושלי, אשר המשיכו לבא להורי גם אחרי שעזבנו את הבית.

הורי סיפרו לנו את סיפורם ובכל שלב בחיינו התאימו את הסיפורים כך שבהדרגה למדנו והבנו את שעבר עליהם ועל משפחותיהם.

בכל מפגש עם חבריהם, לא חשוב על איזה נושאים דיברו, תמיד הגיעו לשואה ועל מה שעבר עליהם.

יצאנו לכל הטיולים והמחנות ואם פעם לא רצינו לצאת, אמרו לנו: אלה הימים היפים ביותר. למותר לציין שחברינו קינאו בנו כי להם לא ממש הרשו לצאת. מעולם גם לא הגבילו אותנו בשעות חזרה הביתה. תמיד סמכו עלינו.

הורי, תאבי חיים, בילו המון, בקונצרטים, תיאטרון, קולנוע, תערוכות ואף נטעו בנו את האהבה לתרבות ואמנות. הסבירו לנו איך מסתכלים על סרט או תמונה וכו'.

* פוסטים נוספים שלי בנושא:

http://cafe.themarker.com/post/994890/

http://cafe.themarker.com/post/993076/

http://cafe.themarker.com/post/988179/

http://cafe.themarker.com/post/1136451/