סבלנות ואורך רוח הן שתי תכונות חשובות מאד במקצוע שלי. לעיתים, התוצאה המבוקשת מתקבלת לאחר שלושה ואפילו חמישה ימי מעקב וכשאני אומר תוצאה מבוקשת אני מתכוון לתמונה אחת או שתיים או אפילו ל-30 שניות של סרטון ווידאו. וזו נחשבת הצלחה…שהרי כבר נאמר: תמונה אחת שווה אלף מילים.

 דליה פנתה אלי ממש בדקה ה-90, ביום חמישי אחר הצהריים וביקשה להיפגש דחוף. "הערב זה קורה", אמרה לי וחזרה על המשפט מספר פעמים. דליה, נשואה כשנתיים, מטופלת בתינוקת בת שנה ומתמודדת עם בעיות כלכליות של משכנתה ויוקר המחיה, ממש כמו אלפי זוגות צעירים שמתחילים את החיים, החלה לחשוד בבעלה הצעיר מזה כמה חודשים. הבחור יוצא עם חברים כמעט כל יום חמישי וחוזר בשעות הקטנות של הלילה…סיפור ששמעתי כבר עשרות פעמים. בעיה נוספת הייתה העובדה כי בעלה שלט וניהל את העניינים הפיננסים והיא לא הייתה יכולה למשוך כסף מחשבון הבנק מבלי שידע על זה ולכן פנתה למשפחתה והשיגה סכום קטן שהספיק ל 5 שעות מעקב בלבד. דליה לא הקשיבה לדברי והתעקשה כי 5 שעות מעקב ישיגו את התוצאה. חתמה על הסכם עבודה וסוכם שבשעה 21:00 צוות העיקוב יתמקם על הבית. מאוחר יותר שלחה לי הודעת sms ובה ביקשה שנתחיל בשעה 22:30…כדי לא לבזבז שעות מעקב מיותרות.

 בשעה 22:30 התייצבנו במקום. שכונת מגורים חדשה בפחת תקווה. רכב המשפחה חנה בדיוק במקום שצויין. 7 דקות לאחר מכן, יצא הבעל, לבוש חולצה לבנה חגיגית, עלה לרכב, נסע ואנחנו בעקבותיו. נכון יותר לומר שאנחנו מתאמצים להיות בעקבותיו בשל נסיעתו המטורפת…תוך זמן קצר כבר מצאתי את עצמי במגרש חניה חשוך בצפון תל אביב. הבחור שלנו הגיע למקום, כיבה את האורות וישב מספר דקות בחושך בפינה חשוכה של החניון. יצאתי מהרכב ובריצה שפופה הגעתי לגדר שיחים בסמוך. החוקר השני נשאר בחוץ כדי לא להפריע לשקט במקום. חושך אימים. דלת הרכב נפתחה והאור של פנים הרכב סינוור את המצלמה. הבחור יצא מהרכב, הגיע לרכב מרצדס מפואר בצבע שחור שחנה בחניון, הוציא מיכל תרסיס צבע ו…ריסס את תכולתו על רכב הפאר. מיד חזר בריצה לרכב ו…"המריא" מהמקום. בזמן שלקח לי לחזור לרכב שלי ולצאת מהשכונה, הבחור שלנו היה כבר בהרצליה. הגיע לבית דירות, חנה את הרכב ונכנס לדירה בקומה השניה, וכל זה התרחש בפחות משעה!

 אין הרבה מה לעשות מלבד לשבת ולתצפת את הדירה, את הרכב שלו ואת הרכבים שחונים במקום. התקשרתי לדליה שישבה במתח ועדכנתי אותה במה שהתרחש עד עכשיו. לדבריה רכב המרצדס שייך לבוס של בעלה…וזה היה "חיסול חשבונות"…ועוד הוסיפה כי דיברה עם בעלה בטלפון והוא אמר לה שהוא נמצא בחוף הים עם חברים. כשעידכנתי אותה שבעלה נמצא בדירה בהרצליה, סרבה להאמין ושאלה אותי שוב ושוב אם אני בטוח בזה.

 לאחר כשעתיים יצא הבעל מהדירה יחד עם בחורה כשהם מחובקים, עלו לרכב ונסעו. ושוב, אנחנו מתאמצים להיות בעקבותיו…הגענו לרעננה, כניסה לחניון, הזוג ירד מהרכב ונכנס לבר בסמוך. התארגנו לכניסה לבר. הרכבתי את מצלמת הכפתור הסמויה לחולצה ולאחר כחצי שעה, "עברנו" את הסלקציה בכניסה לבר ואנחנו בפנים. סריקה מהירה והזוג נראה יושב על הבר כשהם שותים אלכוהול, שמחים, מאושרים ו…מתגפפים. בדיוק מה שאני צריך…התיישבנו על הבר בדיוק מולם ו…נתתי למצלמה לעשות את שלה. התאורה העמומה במקום היתה מסונכרנת עם המוסיקה – בום בום בום…פלאש פלאש פלאש. שתינו, אכלנו, שילמנו ויצאנו מהמקום, ממהרים לרכב כדי להסתכל בתוצאת הצילום. לשמחתי מצאתי כי המצלמה עשתה את עבודתה נאמנה, כמו תמיד. הצצתי בשעוני, עברו בדיוק 4 שעות ו 45 דקות מתחילת המעקב. זה די נדיר שבזמן קצר כל כך משיגים תוצאות כאלו חד משמעיות. זה לא קורה הרבה. זה עניין של מזל ותו לא.

 לאחר כשנה פגשתי את דליה במקרה ברחוב. "אתה לא מאמין כמה עזרת לי" אמרה. "הוא הכחיש הכל בבית הדין וכשהוצאתי את התמונות המרשיעות, נשבר והודה". גם ההסכם הגרושין נחתם מהר, הוסיפה בקריצה…אחרי הכל, הדבר האחרון שהוא רצה זה שהבוס שלו ידע מי ריסס לו את המרצדס…