יום שישי האחרון יצאתי מביתי במצב רוח טוב בדרכי לפיקניק עם חברי הטובים. כהרגלי בקודש, הייתי באיחור ולכן האצתי צעדי לרכבי כדי לצמצם את פשלת האיחור ככל האפשר. לאחר מספר מטרים שמתי ברקס לצעדי המהירים עקב יללת מצוקה של גור חתולים שאוזני הרגישה קלטה מהיכן שהו. הרי אני מתורגל במצבים כאלה ואוזני המנוסות מזהות במהירות מהי יללה רגילה ומהו מיאו של מצוקה. התחלתי לחפש את מקור הרעש המצוקתי ועד מהרה מצאתי גור חתולים שוכב בכביש. עיניו עדיין עצומות, ליד אוזנו פצע מדמם והוא כבן שבעה ימים לכל היותר. הבנתי ששוב נפלתי בפח הרגשות והמצפון שלי ולא אוכל להפקיר אותו. אקצר את הסיפור ואחסוך בפרטים כי ישנם הרבה. רק אספר שהתקשרתי למספר אנשים המומחים ממני בתחום ונכנסתי דרך הגוגל לכל מיני מקומות באינטרנט כדי לשאוב מידע בנושא. רוב המומחים היו בדעה שלגור אין סיכוי לשרוד כי הוא צעיר מידי. אני תמיד בגישה חיובית בכל הקשור לבריאות והצלת חיים ולכן ניגשתי לצעדים מעשיים. אלה כללו הכנת קרטון עם מצע רך ונקי לעולל הצורח, מיקום הקרטון בפינת חדר העבודה שלי החמים והנעים, קניית אבקה ממנה מכינים משקה שהוא תחליף לחלב האם החתולית, קניית בקבוקון הנקה מיוחד לגורים כאלה, ואת כל אלה מיקמתי ליד הקרטון, ביתו הזמני של הפציינט, בתוספת מגבוני ניקוי, גליל ניר טישו וכפפות גומי שאולי יהיה צורך בהן וכן בקבוק מי עדן, אותו אצרף לאבקה כדי להכין משקה לנ"ל. הנ"ל בתוספת הרבה סבלנות חום ואהבה ישפרו את סיכויו של הנסיך המילל לשרוד, כך לפחות זאת השקפתי המבוססת על ניסיון רב בטיפול במקרים קשים של ההולכים על שניים. אני לא מאמין למה שעובר אצלי בימים אלה בגלל החתולונצ'יק החדש. כל היום אני סביב התחת שלו. כל 3 שעות צריך להאכיל אותו. כמו כל אמא ממוצעת, אני מכין בבקבוקון הנקה לחתולים (שעלה המון כסף) אוכל נוזלי לחתול עשוי מאבקת אוכל חתולים שעלתה הרבה יותר. מוודא שהנ"ל סיים את הכמות הדרושה, תוך שאני מעודד אותו במילים לאכול. בסיום מנקה לו את הפה וסביבתו במגבונים וטישו. עכשיו מגיע השלב המגעיל שמתבצע לאחר כל ארוחה: מאחר ויש לגרום לו גירוי לעשות את הצרכים (בטבע אמו עושה לו את זה עם לשונה), יש לעסות עם טישו מחוספס את פי הטבעת ופי יציאת השתן במשך כדקה לפחות, עד שכבודו מועיל להוציא שפריץ גדול של פיפי ואת הפירות החומים של הארוחה הקודמת. איכססססססססססססססססססססססססססססססססססההההההההההההההההה. לאחר מכן ניקוי כללי בעדינות עם מגבונים וטישו. מידי פעם רחיצת גופו בצמר גפן רטוב וייבוש מהיר עם טישו, כשמפזר החום דואג שהאינטיליגנט לא יתקרר. החלפת מצעים (סמרטוט רצפה נקי ויבש) אחת ליום וכיבוס הסמרטוט הישן. כשהולך לישון יש לוודא שהוא מכוסה בשמיכה, כי הוא עדיין לא יכול לשמור על חום גופו. הפינה שלו בחדר נראית כמו חדר של כל תינוק ממוצע: סביב הקרטון בו הוא נמצא אפשר למצוא (מסודרים בשורה) מגבוני ניקוי, גליל ניר טישו, אוכל יבש לגורי חתולים באבקה, בקבוקון הנקה, בקבוק מי עדן וכפפות גומי. ממחר, כשאתחיל לעבוד, כל הנ"ל ילכו איתי לעבודה, שהרי יש להמשיך להאכילו כל 3 שעות. בינתיים התוצאות מעודדות. מה שנראה בהתחלה כיצור שהולך להפגש עם מלאך המוות תוך זמן קצר, התאושש במהירות. הוא זולל מהבקבוק, מתרוצץ ומטפס וכשאני מחזיקו בידי אני מרגיש שכוחו הפיזי מתחזק משעה לשעה. הוא פקח עיין אחת. השניה עדיין סגורה. חברי עופר שכטר, וטרינר ותיק ומנוסה, יבדוק את הנושא הזה בערב. אני מקווה שאין כאן בעיה רפואית. אין לי ספק שהוא ישרוד. למדתי אותו ועכשיו אין צורך לטפטף לפיו את המזון הנוזלי כי הוא למד לינוק ממנו עצמאית. עוד בעיה שהתעוררה - הוא רוצה להיות על הידיים שלי. הוא צודק, אין כמו להתלטף בידיים של מסג'יסט ותיק ומנוסה. באופן טבעי אימו הייתה עושה זאת. עכשיו אני האמא והוא לא מוותר לי על אף אחת ממטלות האם המקורית. עכשיו יש לתכנן את הצעד הבא: לאן ילך כשיתבגר.
פתרונות יתקבלו בברכה. |