הייתי עושה לו טובה.

אם הוא רק היה פחות נשוי ופחות אבא ופחות קולגה שעובד איתי שתים עשרה שעות ביממה... אז הייתי עושה לו את הטובה.

יש לו את זה, השפתיים הבשרניות האלה, עם החיוך תלוי בהן, העיניים הבהירות, הגוף החסון. אני יודעת שהוא נמשך אלי, תמיד עומד קצת קרוב מדי, מחפש את קירבתי. תמיד לבוש יפה, גברי ובדיוק כמו שאני אוהבת.   אבל שלט גדול תלוי ביננו ועליו, באותיות של קידוש הלבנה, כתוב "אל תהיו אידיוטים!"

והוא לא היחיד, יש לו מתחרה. גם בו יש משהו ממיס. 

בעיני זה מקסים. היכולת להרים מבט באמצע ישיבה או באמצע יום עמוס וגדוש, ולפגוש מבט של אדם אחר, שהיה שמח בדיוק באותו הרגע, לפגוש אותי בנסיבות אחרות לחלוטין, לדעת שגם במוחו עוברות עכשיו מחשבות דומות...