אני הליל השקט,

מתערטל לבדי בארצי המוקצית,

קפוא במקום, אין לי זמן בו לשכוח,

אני הליל המתפתל על הקיר,

בלחישת נחש הוא מלחך את העפר הממאיר,

מתכחש לעצמו, ואותך במקומו,

מקרין על הקיר את עורו, מצליף במומו.

אני אהבתך שמתה בצהריים,

מלווה בשומרים אל הכיכר, שותקים ומרכינים ראשם בעצלתיים.