0
מה אפשר לעשות בשלוש לפנות בוקר בתכנת רכבת ריקה לחלותין כאשר אני מוכנה לעוף כמו עפיפון, עם מוזיקה מסרט רומנטי טיפש באוזנייות? (כן, זה רק סיפור יפה, אך בדיוק בשעות כאלה מאמינים שאולי קורים דברים) האוויר, מעיל חורף, צלילים של צעדים - אפשר להרגיש בסרט גם.
אורות צבעוניים הם כמו חרוזים שנפלו על השטיח איפה שילדים שיחקו במטוסים קטנים
אנחנו בכלל באחד מהסיפורים של Ray Bradbury מאדים?
סולריס!. אז לא Bradbury.
ושלום חורף.
שלום עיר שאני כל כך שונאת.
|