0

ניצולי שואה- המינימום שאפשר לעשות

6 תגובות   יום רביעי, 18/4/12, 15:07
קשה לכתוב פוסט על יום השואה. לא משנה מה תגיד, לא משנה כמה תנסה- זה גדול עלייך. זה גדול על כולנו. אבל יש דבר אחד שלא גדול עלינו אלא הוא חלק מאיתנו- ניצולי השואה.

אני לא הולך לספר לכם פה כמה המדינה דפקה אותם בעבר. אני גם לא הולך לספר לכם כמה הם מוזנחים ע״י החברה, מודחקים לפינה ומוחזרים למרכז לרגע קט בשבוע שבו חל יום השואה. 35 ניצולי שואה נפטרים בממוצע ביום. 35 סיפורי אימה וגבורה, שואה ותקומה. ביום. ומה אנחנו, האנשים הפשוטים עושים למענם? לי אישית אין הרבה כוח לעמותות למען ניצולי שואה, יש כל כך הרבה ארגונים ועמותות וועדות ומועצות שאני כבר לא יודע מה לחשוב. כמובן שאני מאמין שרובן הגדול עושה עבודת קודש וכל הכבוד על כך אבל רק בשבוע שעבר גילינו ש״עמותה״ כלשהי היתה בעצם מפעל רמאות של כמה נוכלים שגנבו לכיסם את כל התרומות. אני חוזר ואומר שכמובן אין זה מצביע על שאר העמותות אבל נמאס לי לתרום כסף שבצורה כלשהי אמור איכשהו להגיע לניצול השואה עצמו. אני מצטער שאני כותב בלשון זכר אבל הכוונה היא לכל ניצולי וניצולות השואה.

מה שאני רוצה, מה שאני מציע, זה שאנחנו נתגייס למענם. זוכרים את מבצע ״אמץ לוחם״? למה שלא יהיה מבצע ״אמץ ניצול״? בכל ראיון עם ניצולי שואה הם מספרים שהקושי הכי גדול זו הבדידות. הם נמצאים בשנים האחרונות לחייהם, בודדים, גלמודים ולפעמים עריריים. בריאותם בעייתית, במקרים רבים מצבם הכלכלי קשה-עד-לא-קיים. לאחר ששרדו את התופת וראו את חלום המדינה קם ומתגשם הם רק רוצים לסיים את חייהם בכבוד, עדיף עם יד תומכת ומחזקת לצידם. למה שלא ״נאמץ״ לנו ניצול שואה? נלך לביתו פעם בשבוע, לא דרישה מוגזמת, ונשב איתו לכוס תה. נדבר, נקשיב, נתמוך. במקום לתת 10 שקל בקופה של הסופר תביאו לחבר/ה החדש/ה שלכם צמח לדירה. במקום לצאת לעוד בירה או לעוד מסעדה תקנו להם מוצרים בסיסים בסופר שאליו קשה להם להגיע ותביאו לביתם. אולי, אם יתמזל מזלכם, תוכלו גם לעזור לו בבית- לתקן דלת חורקת, לאטום חור בקיר, להחליף מצוף באסלה. דברים בסיסיים ופשוטים שכל אחד יכול לעשות ולעזור. וזה יכול להיות גם ללכת איתו פעם לבית קפה, שירגיש קצת חיי חברה. אולי להביא לביתו את הילדים שלכם, שיראה קצת שובבות ילדים ויעלה זיכרונות מפעם. מחיים שנראים אחרים לגמרי. מה שקצת צחוק של ילד יכול לעשות לנפש כואבת, לא דרוש הרבה. תביאו לו וילון חדש וצבעוני שיגרש קצת את העצבות שבבית.

קשה לי, באמת קשה לי לכתוב על זה. אני אשמח לשמוע ממישהו שיודע איך באמת אפשר ל״אמץ״ ניצול שואה. אני אישית מאוד מעוניין למלא את כל מה שכתבתי פה ולצערי עד היום כל הפניות בנושא הגיעו למבוי סתום. אנא, עיזרו לי, עיזרו להם, ובעצם תעזרו לעצמכם. אי אפשר להגיד שלא מגיע להם.
דרג את התוכן: