| האם הרצון היא המלכודת שאינו מאפשר לנו חיים שלווים ?אנשים רוצים הרבה מאוד דברים ,אך האם השגת הדברים הללו מביאה אושר ? לא בהכרח .כבר לפני יותר מאלפיים שנה ניסח בודה את תורתו הקובעת באופן ברור , שהסיבה השורשית לסבלם של בני האדם היא תשוקותיהם ורצונותיהם, שלעולם אינם ניתנים למימוש מלא , וכי הדרך לחיים ללא סבל היא לא להיגרר אחר כל גחמה ,תשוקה ורצון .הדבר אינו קל אך הוא אפשרי –ולו במידת מה ,אפשר לוותר על הרצון ,אפ מבינים כהלכה את מקומו של האדם בעולם . כל אחד מאיתנו נולד ,שורד תקופה קצרה –ונעלם .החיים שאנו מחשיבים ומעריכים כל כך ,אינם אלא הרף החולף בזמני הנצח ,וחיינו כקש העולה בלהבה : רגע דולק –ואיננו .אך יחסית לקיום האישי הקצרצר שלנו ,ולאפשרויותינו המוגבלות ביותר בכדור הארץ ( אפילו לעוף איננו יכולים),הרצונות שלנו הם ממש מגלומניים .כל אדם מייחס חשיבות עצומה לעצמו ולהישגיו ,אנשים נגררים באופן בלתי מודע כמעט ,ממש כחיות למרוץ מטורף של סיפוק חושים ומאוויים ,בלא להבין כי רוב הרצונות שלהם הם רצונות אוטומטיים שנכפו עליהם על ידי הטבע . ניקח למשל ,אוכל : הרי זה שיגעון לבזבז יותר משעה ביום כדי לכרסם ולעכל חומרים ! מי צריך את זה ? אלא שהטבע מכריח אותי לאכול –אחרת אחוש סבל הנובע מרעב .כנ"ל לגבי יצר המין : מה פשר התשוקה החזקה הזאת לאיחוד עם בן המין השני ?הרי אנו כפויים לה על ידי הטבע ממש כמו הדבור הזכר שמזדווג עם הדבורה המלכה בדרך אל כיליונו .כל הצרכים הללו –אוכל ,מין,רצון לשרוד,הם כבלים ומגבלות המוטלים עלינו ,כדי שנמלא את התפקיד שלנו בטבע :היות חוליה אחת בשרשרת מיני בעלי חיים המקיימים עולם רב גוני ,בו כולם נולדים וכולם מתים ,כולם אוכלים וכולם נאכלים . האדם הבודד , אם יש תבונה בקודקודו ,צריך לשאול את עצמו מה בדיוק הוא עושה כאן ,ומה ייצא לו מכול הישגיו ועמלו אם בסופו של דבר ידוע –להעלם מעל פני האדמה .על שאלה פילוסופית מהותית זו יש לבודהיזם תשובה חותכת : האדם הוא צבר של רצונות ותשוקות שהוא מותנה להם על ידי הטבע .כל עוד הוא מזדהה עם רצונות אלו –הוא נידון לסבל .אם הוא מבין שהרצונות והחשקים שלו הם הסיבה לסבל שלו ,ומסרב להיגרר למסע הבלתי פוסק של הישגיות –הוא זוכה לשחרור ושלווה . זו על קצה המזלג התיאוריה הבודהיסטית ,המסבירה מדוע רצוי שלא לרצות ,ומדוע עדיף שלא להעדיף .אנו מאמינים שלכל אדם יש נשמה נצחית ,וכי המשמעות של קיומנו בעולם הזה היא להיות שותף ליצירתו .יחד עם זאת ,ועם כל הכבוד לכל אחד מאיתנו צריך לשנן ולזכור תמיד שאנו מגזימים באגואיזם שלנו וברדיפה אחר המותרות שלנו ,וכי הכניעה לתשוקות הגוף ולגחמות הנפש היא לנו לרועץ . הדרך הנכונה היא לטבל את התבשיל המערבי של ההישגיות בתבלין הבודהיסטי של התבוננות על החיים ואי הזדהות איתם . בברכה מקרב לב,קובי בלסון |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה