כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    ירמיהו - סיפור - כתב וקורא רמיאב -

    20 תגובות   יום רביעי, 18/4/12, 16:09

    ירמיהו   -  סיפור   -  

                                כתב וקורא   -   רמיאב    -

                                                                                  (מהדורה מעובדת)   -   


    במחלקה הגריאטרית של החיים, פגשתי כל מיני טיפוסים. ביקרתי שם  ולא ידעתי מי מביט במי. האם אני מביט בוותיקי החיים או הם אלה הרוצים לראות בי את עצמם או דמויות מעברם.

    מצאתי עצמי שקוע בהוויתם הנסמכת על דמיונות אמת ושוא המתערבבים בזיכרונות ומאוויים שלהם או אולי שלי. נסחפתי לשיחות בתחפושת שאולי הלבישו אותי, לעתים, בני השיחה תשושי הגוף והמוח. כאן אני חווה בשרבוטי את העתיד הצפוי אולי גם לי... אולי לכם... 

    בין סיפורי היו כמה המתארים  חויות מההוויה הזאת.

    .

     

    אם תלחצו בחץ הקטן משמאל תשמעו את הסיפור בקולי, תוך הקריאה...

    ''


    *      *      *


    עברתי ליד מיטתו של ירמיהו, בדרכי לבקר את אחד הדיירים בבית החולים הגריאטרי.

     

    "הלו, אתה... אתה מאלה שהיו צריכים לבוא?" ראיתי את השם של הדובר אלי למרגלות המיטה: ירמיהו בן-חור. גבר קרח, בריא גוף, שמנמן ולא גבוה, מיטתו מוקפת מעקה. ידו האחת קשורה בפיסת בד למעקה המיטה, כנראה כדי שלא ירד ללא השגחה.

     

    "כן, אני הייתי צריך לבוא, אבל..." אמרתי ולא סיימתי, היות והוא פרץ לדברי.

     

    "תשמע, אני לא מוכר את הפרדס בשום מחיר... אתה יכול כבר עכשיו ללכת מפה!"

     

    "אדון בן-חור, אל תדאג, הכל יהיה בסדר..."

     

    "איזה בסדר, אני לא אתן, אפילו אבא שלי לא זז מפה בזמן שהתורכים שלחו את החיילים לגרש אותו..."

     

    "אדון בן חור, אני לא באתי בעניין הפרדס... אני פשוט הגעתי עכשיו ל..."

     

    "אהה!... אז אתה חושב שאני לא יודע מי אתה?" אמר במאור פנים פתאומי,  "אתה גרישא הבן דוד שהגיע באניית המעפילים... הבן של אחי שמריה שהרגו הגרמנים יימח שמם..." הוא התנשם בהתרגשות, "תכנס, תכנס... אוי כמה חיכיתי לך... ברוך הבא!... הניה!!! תראי מי בא!!!... בוא תשב אתה בטח עייף... הודיעו לי שתבוא...איפה הצ'ימידן שלך?"

     

    "אבל אני... לא קוראים לי גרישא..." ניסיתי להשחיל משפט.

     

    "למה ? החלפת את השם? הניה!!! גרישא החליף את השם!... איפה היא... הייתה צריכה להיות כאן באיזה שהוא מקום..." ירמיהו הסתכל לצדדים מחפש בתמיהה.

     

    באותו רגע נכנסה לחדר אישה מבוגרת מאוד, מוצקה, צמה לבנה מגולגלת סביב עורף ראשה, חיוך סובלני נסוך על פניה הנאות, נושאת סל עם תבשילים ביתיים. ניגשה לירמיהו ונשקה על מצחו. עמדתי נטוע נדהם במקומי רוצה לצאת מהתמונה, אך הסקרנות התגברה בתוכי.

     

    "הניה תראי מי בא... גרישא... החליף את שמו... אבל כשבאת אלינו לא החלפת את השם..." ואז פתאום כאילו נדלק בו שביב של פיכחון וירמיהו פרץ בבכי חרישי, מסתיר את פניו בסדין בידו החופשיה... הניה ליטפה וחיבקה את כתפו ורמזה לי להתרחק.

     

    "אדון ירמיהו, אני מתנצל, לא הייתי צריך... אני..."

     

    "לא חשוב," גילה את פניו ואמר, "שמחתי לדבר אתך... תכנס כשאתה עובר..." אמר כאילו לא קרה דבר בחיוך ידידותי.

     

    "בודאי שאבוא, תהיה בריא!..." הנפתי ידי לשלום.

     

    "מה?... אני חולה?!..." צחוקו התגלגל אחרי כשהתרחקתי.

     

     

     

    (C) כל הזכויות שמורות

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/4/12 14:07:
      יופי של סיפור.... כתוב יפה.... היה נחמד לשמוע את קולך מקריא את הסיפור... הסיפור קיבל רוח חיים
        20/4/12 19:34:
      קשה רמיאב ,קשה היה לי להקשיב ולקרוא. נזרקתי באחת לשנה האחרונה של אבא ז"ל כשהדימנסיה הכתה קשות.כך אכן היה בליווי צעקות וחזרה לתקופת השואה. תודה לך בכל אופן. רוני
        20/4/12 15:32:

      רמי'לה, ברוך כשרונות אתה, יקירי ואני אפילו לא ידעתי שאתה גם שחקן נפלא !!!

      קולך הזכיר לי את התכנית ברדיו של פעם, בימות ובדים, כמדומני שזה היה שמה, עם תסכיתים נפלאים!

      פשוט פנטסטי איך שאתה מגיש את הכתוב, שמצוין הוא בפני עצמו

       

        20/4/12 09:51:
      מפחיד להיות שם.
        19/4/12 19:21:

      היית צריך לתת לו מחיר טוב עבור הפרדס.

      מי יודע? אולי היה משתכנע בכל זאת צוחק

        19/4/12 13:14:
      כמה כאב והאמפטיה העברת במילותיך
        19/4/12 09:48:
      תודה רמי על הסיפור ....עצוב אך כתוב סוחף כמו כל סיפוריך..נעם לי גם להאזין לקולך הערב המוסיך נופך מיוחד.....סאלינה
        19/4/12 08:09:
      כתוב מצחיק ומשעשע.... אך כואב בנשמה................ יום טוב
        19/4/12 04:15:
      מחלה איומה, מתעתעת, גם במשפחתי היה מקרה.
        18/4/12 23:36:
      רמי, כשהייתי מבקרת את אבי, יצא לי לנהל שיחות עם חולת אלצהיימר, הייתי מרותקת מהסיפורים אליהם היא לקחה אותי,זרמתי עם הסיפורים שלה, תודה על הסיפור
        18/4/12 22:34:
      נחמד מאד. נהניתי. סיפור מלא באנושיות.
        18/4/12 22:12:
      עצוב אין מה לומר
      אני אוהבת את הקלילות,חוש ההומור ו...השובבות...בסיפוריך.
        18/4/12 21:31:
      זה חולה זה ? ספור טוב :)
        18/4/12 21:10:

      אותו סיפור המסופר בקולך הערב,

      מוסיף נופך מיוחד לכל העלילה

      והרי כבר כיכבתי והמחשב הזה

      כבר לא מרשה לי יותר

        18/4/12 20:49:
      תמיד עם הפתעה בסוף. והאמת הוא לא היה חולה יותר מכל אחד אחר
        18/4/12 19:40:
      אתה יודע לגלגל סיפור
        18/4/12 19:00:
      גם הסיפור מתגלגל היטב.
        18/4/12 18:59:
      רמי - מצטרפת לשטוטיה - יופי של סיפור תודה ערב נעים
        18/4/12 18:36:

      "הבימה" מחכה לך רמיל'ה

       

      יופי סיפור

       

      תודה

      }{

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין