0
אולי נדמה לך כי יש בבוקר מהסליחה, מהרעננות השוכחת את טרדות ליל אמש. ואם לא היה התעלול הזה של הזמן לתעתע בחלומות ולהפיג את חרדותיה של הנפש רגע לפני שהיא מכינה את עצמה לשינה, היה צריך - ולא פחות מכך - להמציא את הבוקר. פיטר האמיל אמר בשיר "יום הוא רק מילה שאני משתמש בה, על מנת להרחיק ממני את החשיכה". בתור ילדים, הייתה לנו מנורת שינה בצורת פלוטו הכלב, שהרי לא ניתן להרחיק את הגירויים הרעים מבלי ליצור עוד תעתוע שאיננו מגונן אלא להיפך - מבעית באורו הדל. אין שום סליחה וחרטה בבוקר למחרת, אלא שהבעתה מפני היום הקרב ושכחתו של העבר היא זו שאנו חייבים לשקוע בה על מנת להודות בפני העולם כולו שאיננו רוצים לשכוח אלא להתענג על כאב העבר עוד ועוד, בחיוך גדול האומר "מה שהיה היה, אני חושבת רק על עכשיו". התענגות הכאב היא המסיכה שיש לנפצה, רגע לפני שאנו מתמכרים שוב לאורה הדל של החרדה, רגע לפני השינה. מאחוריה מצוי הבלתי-אפשרי-בעליל , מבחינת הבורגני האדוק לפחות, לוותר על הסיוט המחליף את החלום. |