
יום השואה מעורר בדרך כלל את בעיית הצדק האלוהי והשאלה היכן היה האלהים הופכת להיות שאלה המכתיבה את הדיונים השונים. אולם דומני כי ההתמקדות בכך מחטיאה את המסר המרכזי של השואה. נקודת הכובד צריכה להיות מוסבת לא היכן היה האלהים אלא אדם אייכה?
השואה ממחישה את הפרדוקסליות הגלומה באדם. מחד גיסא הוא יכול להיות מלאך החסד ומאידך גיסא הוא עלול להיות מלאך חבלה הגרוע מכל חיה.
חיות הטרף אורבות לקרבנם לא מתוך הנאה, אלא מכח יצר ההישרדות ומתוך איסטינקט הטבוע בהם, אך האדם לבדו עלול לארוב לקרבנו ולהתעלל בו באכזריות נוראה מכח הרוע הטמון בתוכו ומתוך ניצול לרעה של כח הבחירה הנתון בידו. אמת גדולה טמונה בפתגם שאמרו חכמים אדם מועד לעולם. |
ליריקה.
בתגובה על הסיר והמכסה בשירות האהבה
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני חושש שאתה מתפרץ לדלת פתחוה לרווחה. או אחרי שכבר "נסגרה". כי הדיון בשאלת האחריות המוסרית וההומנית בשואה נמשכת כבר זמן רב מאוד. כולל או בעיקר על הבנאליה (האנושית) של הרוע. קשה כבר לחדש ולמרות זאת הפה נותר פעור קמעה ללא מענה כיצד אנשים נורמטיביים תרבותיים ואוהבי משפחתם יכלו להשתתף ברצח עם אכזרי.
אז הרושם הראשוני שלי מהפוסט שלך הוא שאינך מכיר את הספרות הרצינית והענפה מאוד של השואה (לצד המוזיאולוגיה ואתרי ההנצחה וההמחשה הויזואלית הענפה מאוד על השואה, ולא רק ביד ושם, בית התפוצות, מוזיאונים אחרים ובמקומות דומים בארץ ובעולם).
מרבית הדיון והעיסוק בו אצל חוקריה אינו עוסק כלל בשאלה בדבר האחריות האלוהית. דיון מועט בעניין עולה בעיקר אצל החבר'ה, כמו סביב ובמהלך המסעות למחנות בפולין, אך זאת כבר הדיינות פופולרית-עממית. לא רצינית.
הדיון בסוגיית האחריות האלוהית קיים מעט מאוד אצל חילוניים. עבורי למשל השאלה כל אינה רלבנטית, כי אין אלוהים! ואילו אצל דתיים - על אחת כמה שיש רתיעה מלגעת בסוגיה כה טעונה, מאחר שהיא עלולה לסדוק את שלמות אמונתם.
*
ערב טוב לך.
מסכימה לנקודה המרכזית שהעלתה.
היכן היו בני האדם... בני האנוש.
על כך אבלה נפשי.
.
לצערי תמו כוכבי.
עוד נפגש.
.