כותרות TheMarker >
    ';
    0

    59 מילים

    6 תגובות   יום חמישי, 19/4/12, 12:24

    18 באפריל, יום השואה.

    עמדנו דום. לא לפני שבחננו את גופותינו המתחמצנים לאיטם, ובעמדנו התנפנף מולי באקראי  דגל ישראל.

    ושאפתי אויר מלוא ריאותיי ובדום המתכוונן הזה (תודה, מיכל) שמחתי בדגלי.

    ונעצבתי. זה היום לזכור כמה רעים, ולאורך כמה זמן יכולים כול כך הרבה אנשים-לכאורה להיות, פשוט חיות רעות.  כי זה מה שאנחנו. מעין חיה "מתוחכמת". אבל למה להעליב חיות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/4/12 21:19:
      הבנתי }{
        19/4/12 17:24:
      יפה, נכון ומעניין. יש בטבע רק חיה אחת שהורגת שלא על מנת לאכול, וזה הטיגריס הבנגלי, החיה השנייה שעושה זאת היא האדם.
      בינתיים תודה לאסתר רבקה, לורד אוריאל, ניל"י ויונתן-"יונביר", והבהרה: הדברים נהגו בתום שיעור "מחשבת הגוף" המתקיים אל מול נוף פתוח, שם התנפנף דגל ישראל. בעיני הוא אקראי משום שבעצם ראוי היה להתנוסס בחצי תורן, אם כבר, ולא כהכנה גורפת לשבוע הבא, ועדין - אני שמחה בו. :))
        19/4/12 13:25:
      לא צריך להעליב חיות.זה לא חיות אלא מפלצות אדם. קשה לתפוס איך קיים רוע אנושי שמאפשר דברים כאלו לקרות.
        19/4/12 13:12:
      מידי זמן נוחת על כדור הארץ "האחר" והתוצאה איומה!
        19/4/12 12:37:
      למה להעליב חיות? פואנטה חזקה, אבל אנחנו יכולים להעליב חיות רק בעינינו אנו.