לפני מס' ימים, השכבתי את בני בן ה -10 לישון, והוא אמר לי " אמא, כשאגדל אני רוצה להיות עורך דין" , שאלתי למה? הוא ענה "אני לא מאמין בבתי סוהר, זו לא הדרך להעניש אנשים, ובעיניי עורך דין טוב, הוא כמו מציל, שיעשה הכל שהאנשים בבריכה ובים לא יטבעו, גם אני אעשה הכל שהאנשים שאני מייצג לא יכנסו לכלא", ואז התחיל לשאול מה חוקי ? וכמה כסף עורכי דין מרוויחים? ונרדם. ישבתי לידו, מתבוננת בו ישן, ונזכרתי שבגילו רציתי להמציא תרופה למחלת הסרטן, באותה תקופה סבתי תמרה האהובה חלתה, ובתפישה שלי כילדה , מי שהציל חיים היו רופאים, החלטתי שאני רוצה להיות רופאה כשאגדל, מהר מאוד הבנתי שרופאה לא אהיה, אז בחרתי ללמוד סיעוד, מתוך הבנה שהאחיות מטפלות, באנשים, תוך כדי לימודי הסיעוד , הבנתי שגם זה לא מה שהלב חיפש.... כיום יש לי הזכות ללוות אנשים המתמודדים גם עם מחלת הסרטן, לתמוך בהם נפשית, ואולי להקל ולשפר את איכות חייהם. אלה מאתנו שעדיין בחיפוש, בואו ניזכר , בילדותנו מה רצינו להיות כשנגדל? במה אהבנו לשחק? על מה חלמנו? בילדות אנו יותר פתוחים, וקשובים לקול הפנימי, המדבר לכל אחד מאתנו.
שלכם באהבה לאה ג'נה |