הכעס מסוגל ללמד אותנו מי אנחנו באמת, ובאיזה אופן אנו מתמודדים עם תסכולים. למעשה הוא ביטוי מובהק של חולשה וחוסר שליטה. למרות אשליית הכוח, מקורו תמיד בחוסר אונים.אנו יכולים לכעוס רק אם השתכנענו שמישהו אחר אשם במצב. כך זה משחרר אותנו מלבחון את עצמנו, הכעס הוא גם המקור לסבלנו..

ליאור מתאמנת בתחילת שנות השלושים הגיעה אלי עם משאלה "רוצה לקיים תקשורת טובה עם קרובי ולהתבטא בצורה ישירה ומתונה ".ברוב מערכות היחסים שהיו לה היא לא יכלה לבטא את ביקורתה ותסכוליה בצורה ישירה וכך צברה וצברה וכדבריה "בסוף מרוב כעס אני מתפוצצת וללא שליטה בעצמי " התפרצויות הזעם לוו באמירות פוגעות וכך הרסה את הגשרים שבנתה בזוגיות שהייתה לה ובמקום עבודתה, ולא הייתה דרך חזרה ..המשפחה כך הוסיפה וסיפרה "הולכת על קצות האצבעות" לידה כדי למנוע את התקפת הזעם הבאה, שמירת המרחק של קרוביה מנעה קרבה אמיתית אליה ופתיחות כמו שרצתה.

במהלך האימונים ליאור הבינה שבעצם הכעסים והתפרצויות הזעם שלה הגבילו את יכולתה לבנות מערכות יחסים תקינות , המודעות וההבנה שביכולתה לשלוט על כעסיה יחד עם האמונה שיש לה יכולת להשתנות סייעו לה לסגל דפוסי התנהגות חדשים שדרכם הצליחה להביע את עצמה בצורה ישירה ומתונה ואפשרו לה שליטה על חייה..

 כעס הוא רגש אנושי טבעי ולגיטימי, אם נטהר אותו נצליח להתעלות מעליו וכך נקבל הזדמנות להפוך את עצמנו לאנשים שאנו באמת שואפים להיות, אנו מסוגלים להשתנות כל עוד אנחנו חיים, ביכולתנו לבחור את הדרך הנכונה לחיות את חיינו.