כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    מעבר למילים

    8 תגובות   יום שישי , 20/4/12, 00:15

     

     

     

    ערב אחד, מצאתי עצמי סגורה ברכב, בחניית ביתי, קרוב לחצות, ממאנת להחמיץ מילה

    משיחה ברדיו עם משוררת יחודית בשם רבקה מרים (רוכמן).

     

    מאותו רגע של "אנשים בלילה" אני מחפשת בכתובים את הדרך שלה לומר מילים. בחנויות הספרים לא נתקלתי עדיין באף אחד מ-16 ספרי שיריה ולכן אני ניזונה משירים בודדים שהצלחתי למצוא. הוקסמתי מעושר עולמה, משפתה, מניגון דיבורה, מחוכמתה, מעדינותה, מעוצמתה.

    ספר שיריה הראשון "כותנתי הצהובה" התפרסם כבר בהיותה נערה בת 14.

     

    רבקה מרים משוררת המתגוררת בירושלים, בת של הסופר האידי ניצול השואה לייב רוכמן. שמותיה הפרטיים רבקה מרים הפכו להיות שמה הספרותי. רבקה על שם סבתה ומרים על שם דודתה שניספו בטרבלינקה.

    מִרְיָם, הָאָחוֹת שֶׁל אַבָּא, שֶׁהִיא גַּם אֲנִי

    בָּאָה לִקְרֹא שִׁירִים לְפָנַי.

    וְרִבְקָה, אִמָּהּ, שֶׁגַּם הִיא אֲנִי, מַקְשִׁיבָה לַשִּׁירִים, לוֹגֶמֶת כּוֹסִית

    וּמְחַיֶּכֶת.

    וְיוֹשְׁבוֹת שְׁלָשְׁתֵּנוּ, שֶׁכֻּלָּנוּ אֲנִי

    עַד שֶׁאֲנִי קָמָה לָלֶכֶת.

     

     

    בולט בשירתה בעיקר השיח בין האין והיש, בין החדלון והחיים ושאלות על סוד הקיום ותהיות אמוניות ששזרה ברבים מהטקסטים שלה.

     

    בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
    אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָם...

     

    ..."השמים דורכים עלינו ולפי עומק עקבותיהם בעור/ נוכל לדעת מה כובדם. ...

     

    כשחופש הביטוי גם הוא נשלל, היומנים וספרי הזכרונות שנכתבו בתקופת השואה מהווים כלי תיעודי חשוב לאין ערוך והם דרים בכפיפה אחת בלבנו עם ספרות ושירה רבים. אנחנו קוראים וקוראים ומתבוננים בעדויות וביצירות וגודל הזוועה בלתי נתפס ומותיר אותנו אילמים.

     

    וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא

    אֶת הָאֵלֶם…

    וְלִמַּדְתָּ בִּנְךָ לְהוֹלִיד עוֹד יֶלֶד.

    וְלִמַּדְתָּ בִּנְךָ עֵינָיו לַעֲצֹם.

    וְלִמַּדְתָּ בִּנְךָ לַחְפֹן בְּאֶגְרוֹף

    עוֹד לַיְלָה עוֹבֵר

    וְעוֹד יוֹם…

    וְלָקַחְתָּ בִּנְךָ בְּיָדֶיךָ אֵלֶּה…

    וּבְכֹחַ תִּלְחַץ מִתּוֹכָן שְׁתִיקָתְךָ -

    אוֹתָהּ, הוּא יִמְסֹר לִבְנוֹ.

     

     

    בימים הנוראים האלה שבין ניסן לאייר, בימים האלה לפעמים יש בי תחושה של מעבר למילים.

    וכשאומרת המשוררת ..."ילדי יינקו מתוכי את האפר..." זה כמו להיוולד עם הזיכרון.

     

     

    ואולי לכן בימים האלה בהם נגמרות המילים,  אפשר רק לזכור.

     

    ואם נהיה עם שזוכר, הרצף שבזיכרון מבטיח שלא נשכח.  

    ובכל זאת, ...."הימים החולפים הם עט, או נוצה – ורקמת העור בכל יום מניצה  -  דף חדש"...

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/6/13 20:02:

      צטט: מרב 1956 2013-06-28 10:26:54

      הרגישות שלך כלפי הרגישות שלה. מרגשת.

      אז נכון שיש כאן משחק מילים

      אך זה ממש ככה.

      עכשיו גם אני אחפשה.

       

      תודה מרב...מקוה שתמצאי...שירתה מיוחדת במינה

        28/6/13 10:26:

      הרגישות שלך כלפי הרגישות שלה. מרגשת.

      אז נכון שיש כאן משחק מילים

      אך זה ממש ככה.

      עכשיו גם אני אחפשה.

        21/4/12 12:42:
      תודה :)
        21/4/12 07:56:
      אפשר לחפש ספרים שלה בספריות עירוניות ציבוריות. נסי להתחיל באתר simania.
        20/4/12 19:18:
      תודה דוד...שמחה שגם חושב כך...שבת שלום ממני גם
        20/4/12 12:56:
      היא מצוינת באמת תודה חגית שבת שלום
        20/4/12 06:42:
      אכן כך...תודה דניאל. מה שבינתיים הצלחתי להשיג זה קובץ חדש של שיריה בהוצאת "כרמל" ירושלים.
        20/4/12 00:55:
      כתיבה ייחודית ומיוחדת יש לה...ובקשר לספריה נסי אצל איתמר לוי מתוכנית הרדיו ברשת ב' עם ירון אנוש.הוא מאתר ספרים שאנשים התייאשו מלחפש.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין